בפניי תביעה לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה – 1975 (להלן: "חוק הפלת"ד"), בגין ניזקי גוף שנגרמו לתובעים שהגישו התביעה, כתוצאה מתאונת דרכים שארעה ביום 27.8.2014, שעה שהתובע 1 נהג ברכבו כאשר התובע 2 נוסע עמו.
המומחה העריך קיומה של נכות זמנית מלאה (בשיעור 100%) לתובע למשך ששה שבועות ממועד התאונה ועוד 20% נכות זמנית למשך ששה שבועות נוספים ולאחר מכן 10% נכות זמנית למשך שלושה חודשים.
בחוות דעתו המשלימה קבע המומחה כי בהתבסס על תלונותיו של התובע, מימצאי הבדיקה הקלינית ובדיקות העזר, לתובע קיימת נכות צמיתה בשיעור 10% בגין הגבלת תנועה בדרגת חומרה קלה של תנועות עמ"ש צוארי, אולם מאחר והתובע לא התלונן על הגבלה בתנועות הצואר ו/או כאבים באיזור זה במשך קרוב לשלוש שנים, קבע המומחה כי הדבר אינו סביר ועל כן מצא כי אין קשר בין נכותו הצמיתה של התובע, בגין ההגבלה בחלק מתנועות עמ"ש צוארי, לבין התאונה נשוא התביעה.
...
לאחר שעיינתי בחוות הדעת המשלימה במסגרתה נבחנה טענת התובע להותרת נכות צמיתה בעמ"ש צווארי ולאחר שבחנתי את עדותו של המומחה בבית המשפט ועיינתי בתיעוד הרפואי שצורף, הגעתי למסקנה כי אין מקום לסטות מקביעת המומחה מטעם בית המשפט בעניין זה.
המומחה נחקר על חוות דעתו ביסודיות ע"י ב"כ התובע ועמד על קביעתו בחוות דעתו בכל הנוגע לעמ"ש הצווארי.
המומחה הסביר כי מדובר בתובע הסובל ממגבלה בעמוד שדרה צווארי במשך 3 שנים בגינה לא נבדק אף לא פעם אחת, דבר התומך במסקנה לפיה הנכות שקיימת, לפי הבדיקה, בעמוד שדרה הצווארי אינה קשורה לתאונה (עמוד 24 לפרוטוקול, שורות 22-23).
עם זאת, סביר להניח, כמפורט בדיון לעניין שאלת קיומה של נכות תפקודית, כי נוכח המסקנה לפיה עיסוקו הנוכחי ועיסוקיו בעתידים כרוכים בהפעלת ידיים והסבירות כי הנכות שנגרמה בתאונה פוגעת בתפקודו של התובע במידת מה, הרי שיש להעריך כי בעתיד תהיה לנכות הרפואית שממנה סובל התובע, השפעה תפקודית מזערית גם על כושר ההשתכרות.
