השופטת לאה גליקסמן:
ערעור זה סב על פסק דינו של בית הדין האיזורי ירושלים (סגנית הנשיא שרה ברוינר – ישרזדה; ב"ל 35081-05-15), שבו נדחתה תביעתה של המערערת להכרה בצרידות כפגיעה בעבודה.
...
"לא. לא ניתן לקבוע בסבירות של מעל 50% קיומו של קשר סיבתי בין עבודתה של התובעת לליקויים ממנו סובלת התובעת כפי שציינתי בסעיף א' לעיל. כאמור, הצרידות נובעת משני גורמים עיקריים: העישון ותופעת הריפלוקס. אין ספק שהשימוש הרב במיתרי הקול בעבודתה של התובעת השפיע על המחלה. עם זאת, המחלה לא הייתה פורצת לולא התובעת הייתה מעשנת. כמו כן, בדיקת בית הדיבור האחרונה מתאריך 30.3.2014 במרפאת אא"ג בביה"ח לגליל המערבי בנהריה, תומכת במסקנה כי אין המדובר בצרידות שמקורה באימוץ יתר של מיתרי הקול אלא ברפלוקס קיבתי ושטי. חשוב לציין, שהבדיקה החוזרת של בית הדיבור מתאריך 30.3.2014 לא הדגימה קישוריות על המיתרים (Vocal folds nodules) ממצא אופייני ביותר וספציפי למאמץ קולי ממושך."
ככל שהתשובה לשאלה הקודמת הנה בחיוב, ולדעת כב' המומחה קיים קשר סיבתי בין העבודה לליקוי, המומחה מתבקש להשיב לשאלה הבאה בדבר אופן קרות הליקוי:
כמתואר לעיל, על דרך של פגיעות זעירות כך שכל אחת מהן הסבה לה נזק זעיר בלתי הדיר עד שהצטברות הנזקים הזעירים הללו זה על גבי זה גרמה גם כן לליקוי (כדוגמת טיפות מים המחוררות את האבן עליה הן נוטפות)?
---
ככל שהתשובה לשאלה [ג] לעיל חיובית, מתבקש המומחה להשיב לשאלה הבאה:
האם לעבודת התובעת השפעה משמעותית על ליקויה? השפעה משמעותית על פי הפסיקה הנה בשיעור של 20% ומעלה.
המערערת אף הפנתה לפסק דין בהליך אחר – ב"ל (חי) 1858/03 בן דויד צילה – המוסד לביטוח לאומי (29.5.2005)]
על יסוד כל האמור לעיל, טענה המערערת כי יש להחזיר את עניינה לבית הדין האזורי לצורך מינוי מומחה אחר.
סוף דבר – על יסוד כל האמור לעיל, לא מצאנו הצדקה עובדתית או משפטית שלא לאמץ את חוות דעתו של המומחה הרפואי, שבה נקבע כי אין קשר סיבתי בין תנאי עבודתה של המערערת לבין מחלתה.
לפיכך, הערעור נדחה.
המערערת תשלם למשיב שכ"ט עו"ד בסך של 4,000 ₪, וזאת בתוך 30 יום.
