‏תביעה לביצוע שטר חוב בין צדדים קרובים

נטל השיכנוע בעילה שטרית הוא על המבקש להוכיח כי התובע, האוחז בשטר, לא זכאי לעשות שימוש בו. כבר נפסק כי "באשר לעצם ההיתנגדות לביצועם של השיטריות, יוזכר כי הנטל הוא על הנתבעת. כידוע, בדיני שטרות פטרו את התובע מנטל השיכנוע המוטל בדרך כלל על בעל דין המוציא מחברו. כך נעשה באמצעות יצירת חזקות שונות (חזקת תמורה, חזקת אחיזה כשורה ועוד). הכלל בתביעה על פי שטר הוא כי הנתבע נחשב מוציא מחברו ועליו מוטל נטל השיכנוע" (תאמ (כ"ס) 8292-11-18  איבראהים טאהא נ' אם.טי.סיטי בע"מ (07/07/2020)).

קשר זה מאפשר לעושה השטר לטעון להגנתו בתביעה על פי השטר, כי "חבותו השטרית פחותה היא לאור עסקת היסוד". לפיכך, ניתן לטעון כנגד החבות עפ"י השטר גם טענת כשלון תמורה חלקי בלתי קצוב בין צדדים קרובים, אם כי הגנה זו עומדת לחייב רק כלפי אוחז "סתם" ואינה עומדת לחייב כלפי אוחז כשורה (שם, בעמ' 196.

השאלה היא האם מדובר בעיסקה אחת או שמא מדובר בשלוש עיסקאות שעניינן פרשה אחת וכל רכיב שתומחר בנפרד הוא עסקה בפני עצמה (ביחס להסכם הראשון), או אז הקזוז חייב להיות סכום קצוב עבור כל עסקה, והמזור של הנתבע עת מדובר בסכום לא קצוב – לשלם את החוב ולהגיש תובענה נפרדת להחזרי תשלום עקב טענות של כישלון תמורה או רשלנות בייצוג.

...

על כן, אני סבורה כי לנוכח זאת, הגנתו היא דחוקה.

זאת, על מנת שבית המשפט לא יידרש לקיים הוכחות ולאחר מכן להגיע למסקנה אשר יגיע עת מלכתחילה יכול היה להפעיל את שיקול דעתו האם יש מקום לנהל הליך שלם אם לאו מש"זמנו של בית המשפט הינו מוגבל, ותור המתדיינים ארוך" ואין מקום להאריך את ההליך לריק על דרך שמיעת ראיות (ראו והשוו: ע"א 3801/06 שרית עובדיה נ' עיריית הרצליה (18.2.2018)).

המזכירות תמציא החלטתי לצדדים/באי כוחם.

רקע עובדתי התובע הגיש תביעה לבצוע שטר חוב כנגד הנתבעים על סך של 365,000 ש"ח. לטענת התובע בין הצדדים נחתם הסכם ביום 8.8.17 בו הוסכם כי התובע מלווה לנתבע סך של 365,000 ש"ח. סכום זה לא ניתן במועד ההלוואה, אלא מהוה סיכום של מספר הלוואות שניתנו לנתבע וסכומים שהוחזרו כנגד הלוואות אלה.

עוד קובע החוק כי לעניין זה יראו מלווה שנתן הלוואה למי שאינו קרוב משפחתו כמי שניתן הלוואה דרך עיסוק, אלא אם הוכיח המלווה אחרת.

...

לאחר שמיעת חקירתו הנגדית של התובע, ולאחר עיון באסמכתאות שצורפו לתצהירו, אני סבורה כי הוכח שהועברו לידי הנתבע סך של כ- 365,000 ₪ נכון לחתימה על מועד ההלוואה הראשון (ר' סעיף 45 לסיכומי הנתבע).

מכאן, אני סבורה כי התובע לא עמד בנטל להוכיח את תביעתו.

התובע לא העמיד תשתית ראייתית מספקת בפני בית המשפט בהקשר זה. סוף דבר אשר על כן, אני מורה על דחיית התביעה נגד הנתבעים.

להבטחת פרעון חובה בגין ההיתקשרות שבין הצדדים, עשתה הנתבעת בתאריך 9.5.18 את שטר החוב, כאשר הנתבע חתום כערב בערבות אוול להתחייבויות הנתבעת.

נוכח אי תשלום החוב, אף לאחר הוצאת מכתב התראה מטעם בא כוח התובעת (ת/6), מילאה התובעת את החסר בשטר - סכום המהוה את סכום קרן החוב, בצרוף הוצאות מכתב ההתראה והפרשי הצמדה וריבית, וכן את מועד הפרעון, וביום 1.4.2019 הגישה את השטר לבצוע בהוצאה לפועל.

התובעת והנתבע, החתום על השטר כערב, הם צדדים קרובים שקיים ביניהם קשר משפטי ישיר (רע"א 2443/98 ליברמן נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ) על כן ,הנתבע רשאי להעלות כלפי התובעת, כל טענת הגנה העומדת לו על פי עסקה היסוד שבין הצדדים, והוא זכאי להנות מכל טענת הגנה של הנתבעת כעושה השטר, שנוצרה לאחר יצירת השטר (דנ"א 258/98 צמח נ' שלשבסקי).

...

בסופו של דבר, הנתבעים לא הוכיחו טענה כלשהי מטענותיהם, לרבות הטענה כי לא נותר חוב כלשהו של הנתבעת כלפי התובעת.

סוף דבר: הנתבעים לא עמדו בנטל המוטל עליהם, ומשכך, אני דוחה את ההתנגדות מטעמם.

אני מורה כי הליכי ההוצאה לפועל כנגדם ימשכו כסדרם.

"מאחר שמדובר בצדדים קרובים לשטר יש לבדוק את חבותם על פי עסקת היסוד, וכן שבין צדדים קרובים דינו של שטר כדין חוזה" [ראה ת"א (מחוזי חי') 21922-01-10 אהוד זלמנוב יזמות בע"מ נ' קבוצת א. דורי בע"מ (פורסם בנבו, 15.04.2012)].

עיון בסעיף 20 של הסכם השכירות מלמד כי בכל הנוגע לערבויות הוסכם בין הצדדים כדלקמן: "להבטחת פינוי המושכר במועד הפינוי יפקיד השוכר בידי המשכיר שטר חוב על סך 500,000 ₪. כמו כן, יפקיד בידיד המשכיר שטר חוב על סך של 200,000 ₪ להבטחת ביצוע מלא של התחייבויות השוכר על פי ההסכם לכסוי סכומי נזקים ו/או פיצוי שיגיעו למשכיר על פי דין.

...

מכל האמור לעיל עולה כי אין הבחנה בין שני שטרי החוב שצוינו לעיל ושניהם לצורך "כיסוי סכומי נזקים ו/או פיצוי שיגיעו למשכיר על פי כל דין". לפיכך אין מקום להבחנה בדבר מטרת שני השטרות.

סוף דבר בנסיבות העניין ובשים לב לאמור לעיל מקבל חלק מהתביעה באופן הבא: בכל הנוגע לאיחור בפינוי המושכר: בשים לב ששוכר חדש נכנס למקום ביום 1.4.2020 ושכר את המשרדים שהם חלק מהמושכר, בשים לב למגפת הקורונה ולמניעות לפנות את הנכס גם בשל הסגר והמגבלות שהוטלו באותה תקופה, בשים לב שהנכס פונה לכל המאוחר ביום 22.4.2020 ובשים לב לסוגיית הסיכול שפורטה לעיל- קובע כי הנתבעת תשלם לתובעת בגין רכיב זה 14,000 ₪ סכום זה כולל מע"מ. בכל הנוגע לנזקים הנתבעת תשלם הנתבעת לתובעת סך נוסף של 20,621 ₪ כמפורט לעיל.

בנוסף, בשים לב לעובדה לתוצאה של פסק הדין שמקבל חלק מהתביעה, תשלם הנתבעת לתובעת תוך 30 יום שכר טרחת עורך דין בסך 8,000 ₪ בתוספת מע"מ. התשלומים המפורטים בסעיפים 49 לעיל, ישולמו בתוך 30 יום בתוספת ריבית והפרשי הצמדה כחוק, מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל.

ענייננו בתביעה לבצוע שטר חוב לבטחון ע"ס 40,000 ₪ שמסרו הנתבעים בידי התובע.

השאלות הטעונות הכרעה - אם כן, מספר שאלות לפנינו להכריע בהן - האם שטר החוב לבטחון תקף גם ביחס להסכם 2020? האם היתקיים התנאי המצדיק חיוב הנתבעים בפרעון השטר? האם עומדת לנתבע טענת קזוז? לאחר שקראתי את כתבי הטענות על צרופותיהם ושמעתי את הצדדים, כמו גם את סיכום טענותיהם בעל פה בסיום ישיבת ההוכחות, מצאתי כי יש לקבל את התביעה, כפי שאנמק להלן - תוקפו של שטר החוב לבטחון ביחס להסכם 2020 לטענת הנתבע, השטר נימסר כבטוחה למילוי אחר התחייבויותיו ביחס להסכם 2016 בלבד, ומשפקע הסכם 2016, ולא נטען להפרתו, אין לחייבו בפרעון השטר; התובע מצידו, טוען כי השטר נימסר כבטוחה לקיום התחייבויותיו של הנתבע גם ביחס להסכמים המאוחרים, לרבות הסכם 2020, ומשזה הופר - יש לחייב את הנתבעים בפרעונו.

וממילא, הובא כבר לעיל, מתוך פס"ד אוזן, כי בין צדדים קרובים לשטר לא יוכל צד להיתנער מהתחייבותו במסגרת עסקת היסוד, אך משום פגם לכאורה בשטר.

...

טענות הנתבע לעניין קיזוז נדחות.

הנתבעת לא התייצבה ועל כן תצהירה נמחק וטענותיה נדחות.

לאור כל אלו, התביעה מתקבלת; לפיכך, אני מחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובע סך של 40,000 ₪, בצירוף הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום שהוגשה התביעה ועד לתשלום בפועל; בנוסף, בשים לב לאופן התנהלות הנתבעים ובייחוד להעדרה של הנתבעת, למשך ניהול ההליך ומספר הדיונים שהתקיימו כתוצאה מכך, מצאתי לחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובע הוצאות משפט בסך 3,500 ₪ ושכר עו"ד בסך של 8,000 ₪.