תשלומי פיצויים לעובד שפוטר על רקע מצב בריאותי מידרדר

התובעת הגישה תביעה לתשלום פצויי פיטורים וזכויות נוספות וכן תבעה פיצוי על פיטורים בתקופת הריון.

התובעת התקשתה מאוד בטיפול בנתבע, בשל הריונה ובשל ההרעה במצבו הרפואי.

הובהר כי על רקע זה, התובעת עזבה את העבודה בחודש אפריל 2011 (מספר חודשים שלפני האירועים שבמחלוקת).

לאור מכלול הנסיבות שפורטו לעיל, לא מצאתי לנכון לחייב את הנתבעים בתשלום פיצוי מעבר לכך, כאשר הוכח שמדובר היה בהפסקת עבודה בהסכמה, בשל אי היכולת של התובעת להמשיך לעבוד בבית הנתבעים בטיפול בנתבע 1.

...

ב"כ התובעת טוען כי מהתמליל עולה שהתובעת בסופו של דבר פוטרה.

סוף דבר התביעה מתקבלת באופן חלקי.

הנתבע ישלם לתובעת: פיצויי פיטורים בסך 16,740 ₪.

התביעה נגד הנתבעת נדחית.

רקע עובדתי הנתבעת מס' 1 (להלן – הנתבעת), הנה חברה בע"מ שעיקר עיסוקה בתחום הייעוץ ההנדסי.

במסגרת תביעתה טוענת התובעת לזכאותה לפצויי פיטורים, פיצוי בגין אי עריכת שימוע, חלף הודעה מוקדמת, הפרישי שכר והחזר בגין הוצאות נסיעות שלא שולמו, פדיון ימי חופשה, יתרת דמי הבראה, פיצוי בגובה הפרשות לקרן הישתלמות, לביטוח מנהלים וכיסוי אובדן כושר עבודה שלא הופרשו ו/או שנוכו משכרה אך לא הופקדו בפועל.

כן ידעה התובעת על מצבו הרפואי של הנתבע ועל היעדרויותיו וחרף זאת בוחרת היא להתמם ולטעון כי הנתבע לא שילם לה מתוך כוונת זדון.

כך בפועל לא ניתנה לתובעת היזדמנות כנה ואמתית להשמיע טענותיה בניסיון לשנות את ההחלטה על פיטוריה.

...

בנסיבות אלה מצאנו כי חרף הפגם שנפל בהליך פיטוריה, יש לחייב את הנתבעים בסכום סמלי בגין הפרת חובת השימוע בסך 5,000 ₪.

הטענה בדבר חתימת התובעת על הסכם פשרה נדחתה כאמור, ואף דינה של טענת הוויתור להידחות שעה שהוכח כי לאורך השנים עמדה התובעת על זכויותיה ודרשה את תשלומם הן בעל פה והן בכתב, ובתגובה נענתה על ידי הנתבעים כי התשלומים יוסדרו וכי זה רק עניין של זמן (ראה תכתובות הצדדים בעניין זה-ת/3 ובהם הודאה מפורשת של הנתבעים בדבר החוב הקיים וכן מסמך מיום 15.9.11 המפרט הסדרת החובות).

לפיכך אני מקבל את גרסת התובעת אשר הייתה מהימנה עלי וקובע, כי על הנתבעים לשלם לתובעת ברכיב זה סכום של 2,125 ₪.

משקלם של חופש העיסוק של המשיבים, של האנטרס הלגיטימי שלהם להגשים את כוח עבודתם, את כישוריהם המקצועיים ואת חופש התחרות שלהם במעסיקם – נבחן על רקע נסיבותיו של מקרה זה. בעניינינו, נסוג חופש העיסוק של המשיבים להתקשרות מסחרית עם קרונה דוקא, מפני ההיתחייבות החוזית הכוללת שנטלו עליהם, במיוחד כן לאור נורמות ההיתנהגות החמורות שחלו עליהם, אף למעלה מחובת קיום החוזה בתום לב, כל עוד היו עובדיה הבכירים של החברה.

זכאות העובדת לסעדים שנתבעו על ידה: על אף שבמכתב הפיטורים נרשם כי העובדת תקבל פצויי פיטורים והודעה מוקדמת, בפועל זכויות אלה לא שולמו לה, כאשר לגירסת המעסיקה בתצהירה העובדת אינה זכאית לפצויי פיטורים עקב האופן שבו פעלה וחוסר תום ליבה בהכנת הקרקע לפתיחת עסק מתחרה משלה תוך כוונה ברורה לגזול את פעילות החברה.

כפי שפורט לעיל, אנו סבורים שהעובדת פוטרה על ידי המעסיקה, ועל כן זכאית לפצויי פיטורים וגמר חשבון בהתאם לדין.

] "...כשם שלא ייתכן שהעובד יתפטר מסיבה כל שהיא או ללא כל סיבה שעליה הודיע למעביד, ורק לאחר מכן יצורף גורם מצב בריאותו עקב מחלה חמורה שקיננה בעובד לפני ההתפטרות, אך הוא לא ידע עליה, כך לא ייתכן, לעניין פצויי פיטורים, שהמעביד יפטר את העובד ללא כל סיבה או בשל סיבה מסויימת, ורק לאחר הפיטורים יצרף או יעלה סיבה המצדיקה שלילת הפיצויים.

...

" בעת פיטורי העובדת, היא הייתה זכאית לפי כתב התביעה לפיצויי פיטורים בסך 54,824 ₪ (לפי 8,900 ₪ X 6.16 שנות עבודה) וכן להודעה מוקדמת בסך 8,900 ₪ ודמי מחלה בסך 1,560 ₪ באשר לפיצויים בגין פיטורים שלא כדין, אילולא העובדת פחתה גן חדש תוך גזילת הקליינטים של המעסיקה ואילולא היא החלה בפעולות לפתיחת הגן בעודה עובדת בגן הקסום, הרי שהיינו מוצאים מקום לפצותה בפיצוי בגין פיטורים שלא כדין, הן לאור העובדה שאנו סבורים שלא הייתה סיבה מוצדקת לפטרה במועד פיטוריה, הן לאור העובדה שהוזמנה לשימוע בעת שהיתה חולה, והן לאור העובדה שהיא פוטרה בחודש ינואר – כאשר לגננות קיימת בעיה למצוא מקום עבודה חדש בתקופה זו של השנה.

ואולם, לאור האופן שבו פעלה העובדת וכפי שפורט לעיל, ובמיוחד העובדה שהחלה במהלכים לפתיחת הגן החדש עוד בטרם פוטרה – אנו קובעים שאין מקום לפצותה בפיצוי בגין פיטורים שלא כדין.

כמו כן, אין מקום לפסוק פיצוי בגין לשון הרע משהעובדת לא הביאה הוכחות בעניין זה. סוף דבר מכל המפורט לעיל – על העובדת לפצות את המעסיקה בגין הנזק שנגרם לה וכן בגין הפרת חובת הנאמנות וחוסר תום לב בסך של 160,000 ₪.

סיום עבודה על רקע מצב בריאותי סעיף 6 לחוק פצויי פיטורים קובע כי: "התפטר עובד לרגל מצב בריאותו הוא או של בן משפחתו, ולאור הממצאים הרפואיים, תנאי העבודה ושאר נסיבות העניין היתה סיבה מספקת להתפטרות – רואים לעניין פצויי פיטורים את התפטרותו כפיטורים..." הנטל לעניין התקיימות התנאים לזכאות לפצויי פיטורים מוטל על העובד הטוען להם, בהסתמך על ממצאים רפואיים (דב"ע נז/ 3-57 סנונית הדגמות וקידום מכירות (1989) בע"מ – שולמית פרץ, פד"ע ל 364), ובהתייחס לתנאי עבודתו המיוחדים במקום עבודתו (ע"ע 1214/02 ישראל שיטרית נ' סטופ אש בע"מ, פסק-דין מיום 27.1.03).

מכאן שאין ללמוד ממכתבי המעבידה, לפיה היא מאפשרת לעובדת (במכתב מיום 22.6.10) לשוב לעבודה עד יום 24.6.10 על כך כי יחסי העבודה נמשכו במועד זה. בהסתמך על כל האמור אני קובעת כי יש לראות ביום 16.6.10 כמועד סיום יחסי העבודה, ויש לכן לדחות את תביעתה של העובדת לתשלום בגין התקופה האמורה באישורי מחלה המתחילה במועד זה. סוף דבר תביעתה של העובדת לתשלום פצויי פיטורים מתקבלת.

...

הטענה בדבר התפטרות בדין מפוטר משתמעת מכתב התביעה, שכן לאחר תיאור השתלשלות העניינים נטען בסעיף 22 לכתב התביעה כי לא סופקה עבודה על-ידי המעבידה בהתאם למיגבלות הרפואיות, כי המעבידה פעלה על מ נת להתחמק מתשלום פיצויי פיטורים להם זכאית העובדת בנסיבות אלה, וכי בסופו של דבר אף התקיים מעשה פיטורים.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים בדבר הזכאות לתשלום בגין תקופת ההיעדרות הנזכרת באישורי המחלה, מצאתי לקבל את עמדת המעבידה, וזאת מהטעמים שיפורטו להלן.

מכאן שאין ללמוד ממכתבי המעבידה, לפיה היא מאפשרת לעובדת (במכתב מיום 22.6.10) לשוב לעבודה עד יום 24.6.10 על כך כי יחסי העבודה נמשכו במועד זה. בהסתמך על כל האמור אני קובעת כי יש לראות ביום 16.6.10 כמועד סיום יחסי העבודה, ויש לכן לדחות את תביעתה של העובדת לתשלום בגין התקופה האמורה באישורי מחלה המתחילה במועד זה. סוף דבר תביעתה של העובדת לתשלום פיצויי פיטורים מתקבלת.

תביעתה של העובדת לדמי הודעה מוקדמת ודמי מחלה נדחית, כמו גם טענת המעבידה לקיזוז בגין אי מסירת הודעה מוקדמת.

מתצהיר התובע עולות העובדות כלהלן – א. התובע בן 56; ב. ביום 1.7.05 הודע לתובע על פיטוריו לאלתר מהחברה, ללא הודעה מוקדמת.

בעל החברה ומנהלה חמי משה (להלן-משה) אמר לתובע בפשטות-"אל תבוא יותר"; ג. הפיטורים נחתו על התובע כ"רעם ביום בהיר" ללא כל סימנים מקדימים כאשר ברקע הדברים עמד חוב שכר של 8,500 ₪ שלא נפרע והמחאות שניתנו בגינו לא כובדו על ידי הבנק; ד. נוכח הודעת הפיטורים דרש התובע ממשה לשלם לו פיצויי פיטורים וכן מכתב פיטורים לצורך קבלת דמי אבטלה, אך הוא לא נענה; ה. בימים שלאחר מכן ניסה התובע עוד מספר פעמים לקבל את המגיע לו, אך ללא הצלחה.

משהתובע פוטר לטענתו, בתאריך 1.7.05, ברור לחלוטין ש-21 יום לאחר שפוטר, לשיטתו, התובע כבר לא היה עובד ולכן ברור שאין כל יסוד להחיל על החברה את הוראות סעיף 369 לחוק; ה. נסיבות הארוע כפי שטוען להן התובע מוכחשות אף הן. משה לא רב עם התובע ולא היה מצב המצדיק את התפתחות הארוע הרפואי.

...

לאחר ששמענו את העדים והתרשמנו מהם ומעדותם כמפורט בהרחבה לעיל ולאור החומר שבתיק בית הדין הננו קובעים עובדתית שביום 21.7.05 היה אירוע חריג בעבודת התובע.

מהכלל אל הפרט – לאור הפסיקה שלעיל כמו גם נוכח הנסיבות הקונקרטיות של מקרה זה, כפי שנרחיב להלן, שוכנענו שיש לקבל את טענת התובע כי קיים קשר סיבתי בין האירוע החריג מיום 21.7.05 לבין העבודה, וכי האירוע אירע עקב העבודה גם אם לא תוך כדי העבודה ודי בכך כדי לראות בתובע כעובד שניפגע בתאונת עבודה בין היתר בהסתמך על תורת העיקר והטפל-א. מדובר בארוע שהתרחש בסמוך לאחר סיום יחסי העבודה שבין הצדדים.

נוכח האמור שוכנענו איפא כי התנאי של סעיף 79 לחוק, בדבר "עקב עבודתו" מיתקיים במלוא עוצמתו במקרה זה. משקבענו עובדתית שהיה אירוע חריג בזמן או בסמוך להופעת האוטם, ומשקבענו כי האירוע היתרחש עקב העבודה, יש למנות מומחה יועץ רפואי.