תשלומי חברת חשמל עבור חדר שנאים בבניין

לפי הפרוטוקול, סוכם בפגישה עם חברת החשמל כי בניינים 1 ו-4 יחוברו בנתיים לחדר שנאים אחר, וכי סולל בונה תכין תשתית לכך (סעיף 1).

מקובלת עליי טענת לחאם כי הליך החיבור וההזנה של כל הדירות בבניין לחשמל אורך זמן, ומתחיל לאחר שהדיירים מסדירים את התשלומים לחברת החשמל בעבור הרכבת מוני החשמל (סעיף 126 לתצהיר סלים; סעיף 120 לתצהיר אבינדר).

...

בני צובארי, מנהל האזור מטעם סולל בונה, העיד כי סולל בונה יכלה להגיש את הבקשה להיתר הסופי רק לאחר שהסתיימו עבודות השלד (עמ' 123, שורות 12–14, 17–19; וראו סעיף 375 לתצהירו), אך לפי שבנסיבות המקרה עניין לנו בשינויים מהותיים בגודל השטחים המבונים, ובכללם הבלטתן של חזיתות הבניינים – אין בידי לקבל את עדותו.

הואיל ולא הייתה מניעה לתבוע את הסעד המבוקש בתובענה שהגישה לחאם; והואיל והיה עליה למצות את מלוא הסעד בהליך זה; והואיל ואין לאפשר לה להרבות בהליכים משפטיים – אני דוחה את הבקשה לפיצול הסעד.

תביעת לחאם לפיצוי בגין עיכובים (תקורות אתר, תקורות חברה וכיוצא באלה) נדחית, וכך גם תביעתה לפיצוי על אובדן רווח קבלני ועל אבדן רווח מהמרכז המסחרי.

תביעת סולל בונה לפיצוי המוסכם נדחית אף היא.

מבוא – תמצית המחלוקות האם חייב מוכר דירה בבניין לגלות לקונה כי בבניין קיים חדר שנאים? האם חייב עורך דין המייצג קונה דירה לגלות ללקוחו כי בבניין קיים חדר שנאים? האם חדר שנאים שמפעילה חברת החשמל בבניין מגורים מהוה מוקד אפשרי של קרינה מסוכנת לדיירים בבניין? אלו 3 השאלות אשר עומדות במוקד תביעה זו. בין התובעים לבין נתבעים 1 ו- 2 נכרת הסכם שלפיו רכשו התובעים דירה בבניין, כאשר נתבע 3 הנו פרקליטם של התובעים בעסקת הרכישה.

אמנם, תוצאות אותה הבדיקה וממצאיה לא הוצגו, ברם הוצג מיסמך מיום 16.9.01 המעיד על התשלום ששולם לחברה בשם גל-סייף בע"מ עבור ביצוע הבדיקה (נספח טו' לתצהיר התובעים).

...

אני מחייב את התובעים לשאת בהוצאות נתבעים 1 ו- 2 בסך של 50,000 ₪.

אני מחייב את התובעים לשאת בהוצאות נתבע 3 בסך של 20,000 ₪.

אני מחייב את נתבע 3 לשאת בהוצאות הצד השלישי, חברת החשמל, בסך של 40,000 ₪.

זאת ועוד, עמדת הנתבע לפיה התובע זכאי ל-2.5% משווי עבודה זו היא נכונה לגבי אומדן שווי הבניין לשם תשלום שכר התיכנון הכללי, ולא בעבור התיכנון הפרטני של חדר השנאים.

בעמ' 25-26 לפרוטוקול התובע מסביר בחקירתו הנגדית, כי שכר הטירחה שסוכם ביניהם בנוגע לתיכנון חדר השנאים עמד על 2,000 $ - סכום זהה לסכום שחברת החשמל משלמת עבור עבודה שכזו (סכום ששולם או אמור היה להיות משולם על ידי חברת החשמל לנתבע).

...

לאחר ששקלתי טענות הצדדים נחה דעתי להעדיף את גרסת התובע.

לפיכך כל הנימוקים והרציונל עליהם עמדתי בפרק הקודם תקפים גם לפרק זה. יתרה מזאת, בהצעת המחיר (נספח י"ח לתצהיר התובע) כתב התובע לנתבע, כי שכרו בגין תכנון חדר השנאים יעמוד על "2,000 $ בתוספת מע"מ בנוסף לסיכום שלנו באשר לסופרמרקט. נא לאשר לי סכום התכנון ולהעביר אלי מקדמה ע"מ שאוכל להתחיל בעבודה". מכאן ניתן ללמוד, כי התובע התנה את תחילת ביצוע העבודה בקבלת אישורו של הנתבע ותשלום מקדמה על חשבון המגיע לו, ומאחר שאין מחלוקת כי העבודה אכן בוצעה אזי המסקנה המתבקשת בנסיבות העניין היא, כי הנתבע אכן אישר לו את הצעתו ואת השכר שביקש, וכי אלמלא זאת התובע לא היה מבצע את עבודתו.

אחרית דבר: אני מקבלת את התביעה בחלקה ומחייבת את הנתבע לשלם לתובע את הסכומים הבאים: סך של 82,778 ₪ בגין עבודת התכנון במגרש החדש; סך של 30,810 ₪ בגין התכנון הפרטני של עבודות הפיתוח; סך של 8,080 ₪ בגין תכנון חדר השנאים.

ביום 03.09.98 נחתם הסכם בין חברת א.ח. וחברת החשמל (נספח א' לכתב התביעה , להלן- "הסכם חברת חשמל") במסגרתו התחייבה חברת א.ח. לבנות בבניין חדר טראנספורמציה (להלן-"החדר") ולדאוג לרשום את הנתבעת כחוכרת של החדר בלישכת רישום המקרקעין.

בתצהירו של ג'רי גרשון בתמיכה לתשובה לבקשתה של הנתבעת לצרף את התובעים 3-4 כצד להליך, נאמר שההוצאות עבור תשלומים לחברת החשמל ועבודות שבוצעו בחדר הגיעו לסך של כ- 70,000 ₪.

ירון ברוכיאלי , ראש מדור הזמנות במחלקה המסחרית במחוז ירושלים של הנתבעת, הצהיר כי התמורה עבור חדרי השנאים משולמת על פי כמות השנאים שהותקנו בחדר ובהתאם לתעריפים הנקבעים על ידי מנהל מינהל החשמל במשרד התשתיות המתעדכנים מדי ריבעון.

...

נוכח האמור, אני קובעת כי התובעים 3-4 זכאים לשיפוי ותשלום מהנתבעת בגין הוצאותיה של החייבת בגין החדר אשר הנתבעת כאמור בהסכם עם החייבת, התחייבה לשלם לה. שערוך: לטענת התובעות 1-2 הן זכאיות לתמורה בצירוף מע"מ ובתוספת ריבית והצמדה החל מחודש אוגוסט 1998.

משהוכח כאמור בעדותו של ירון ברוכיאלי שלא נסתרה על ידי מי התובעים כי התמורה המגיעה בגין החדר היא בסך של 132,369.3 ₪ בתוספת מע"מ אני קובעת כי זה סכום התמורה בצירוף ריבית והפרשי הצמדה מיום 20.1.11 ועד יום התשלום בפועל.

סיכומם של דברים, אני מורה לנתבעת לשלם לתובעות 1-2 , ביחד ולחוד, סך של 70,000 ₪ בתוספת מע"מ ובצירוף ריבית והצמדה מיום 20.01.2011 ועד ליום התשלום בפועל ולשלם לתובעים 3-4 , ביחד ולחוד, את היתרה מהתמורה בסך של 62,369.3 ₪ בתוספת מע"מ ובצירוף ריבית והצמדה מיום מיום 20.01.2011 ועד ליום התשלום בפועל.

לפי תנאי המיכרז, התחייבה החברה, בין היתר, לבנות שני חדרי טראנספורמציה במיתחם עבור חברת החשמל לישראל – משיבה 2 (להלן: "חברת החשמל"), שנועדו לספק מקום לשנאים שלה וחשמל למבנים במיתחם.

כעת מבקש המפרק כי בית המשפט יורה שהחברה זכאית לחתום עם חברת החשמל על חוזה למכירת חדר C-42, וכי חברת החשמל תשלם לחברה את התמורה עבור בניית החדר, בסך של 258,541.91 ₪ בתוספת מע"מ. ברקע לכך שלא נחתם החוזה עבור בניית החדר, ולא שולמה התמורה בגין בנייתו, סיכסוך שהתגלע בין החברה לבין משיבה 1 - חברת רז ושחף הנדסה ובניה בע"מ (להלן: "המשיבה"), אליה הועברו הזכויות מהחברה בחלק מהמקרקעין.

עוד טענה המשיבה כי הלכה למעשה החדר לא הושלם כאשר הוא "נימסר" כביכול על ידי החברה לחברת החשמל ביום 25.1.05, ועובדה היא שבאותה עת טרם ניתן בגינו "טופס 4". הייתה זו המשיבה שביצעה את ההליך מול עריית מודיעין לקבלת "טופס 4", לרבות המצאת מפת מדידה של הבניין על ידי מודד מוסמך, החתמת מהנדס מטעמה כאחראי לבצוע המבנה, ובדיקת סיום בניה ואישורה על ידי הפיקוח העירוני, עד אשר ביום 13.9.11, אכן היתקבל "טופס 4" לחדר.

...

אולם, לאמיתו של דבר, צודקת המשיבה כי השאלה האם היא השלימה את בניית החדר אינה משליכה באופן ישיר על המסקנה הסופית.

ובהקשר זה, דין טענת חברת החשמל – להידחות.

סיכום התוצאה היא אפוא, שבקשת המפרק נדחית, המשיבה רשאית לחתום על החוזה מול חברת החשמל, ועל חברת החשמל לשלם לה את הסכום של 165,541 ₪ בתוספת מע"מ ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 15.1.05 (יום מסירת החזקה בחדר) ועד ליום התשלום המלא בפועל.