תשלום שכר נמוך משכר מינימום

לאור האמור, ובהיעדר כל ראיה אובייקטיבית לפיה המבקשת שילמה למשיב שכר מינימום שעתי כגירסתה, התקבלה עדותו של המשיב שחרף קשיים שונים בה נמצאה אמינה ונתמכה בעדותם של עדיו האחרים, לפיה תשלום שכרו היה נמוך משכר המינימום, וכי שכרו השעתי לא עלה בכל תקופת עבודתו על 18 ₪ לשעה.

...

למסקנה זו הגיע בית הדין מהטעמים הבאים: גרסתו של המשיב נמצאה עקבית ואמינה, ונתמכה בעדות שני עדיו; גרסתו של המשיב נתמכה גם בתמליל השיחה שהוקלטה בין אבו אסלאם לבין מר ג'ברי ממנה עלה כי בעוד שמר אבו אסלאם הציע לחזור לפסי הידברות ישירה (אך ללא הצלחה), מר ג'ברי ניסה לשבור את רוחם של המשיב וחבריו לנוכח כוונתם לעמוד על הזכויות שלדעתם מגיעות להם, ובסוף לא אפשר את כניסתם למפעל.

] לאחר בחינת טענות הצדדים וכלל החומר שבתיק, הגעתי למסקנה כי יש לקבל את הבקשה בחלקה.

סוף דבר - הבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין מתקבלת בחלקה, כאמור בסעיף 11 לעיל.

בהיתחשב בתקופת העבודה הממושכת ובמכלול תנאי ההעסקה של התובע כפי שהוכחו לפנינו ובכלל זה תשלום שכר הנמוך משכר מינימום, אי תשלום זכויות סוציאליות ואופן תשלום השכר במזומן ללא כל אסמכתא באופן המקשה על מעקב תשלומי השכר, אנו סבורים כי התובע זכאי לפצויי בשל אי ההסדרים בתלושי השכר ולאי המצאתם ומעמידים את הפצוי על סך של 12,000 ₪.

...

משמתכונת ההעסקה לה טוען התובע לא הופרכה, והנתבע לא הציג כל ראיה לסתור את גרסת התובע והעד טעמו ומשלא הגיש דיווחי נוכחות של התובע ואף לא זימן לעדות את ת'אמר שרשם את השעות, לא מצאנו לקבל את גרסתו כאילו התובע עבד, להבדיל מכל יתר העובדים האחרים, "בדרך כלל 6.5 שעות". על תקופת העסקתו של התובע שלא התיישנה, אפריל 2010, חל תיקון 24 לחוק הגנת, התשי"ח- 1958 (להלן: "חוק הגנת השכר") שנכנס לתוקף ב- 02/2009 ושינה, בין היתר, את נטלי ההוכחה בכל הנוגע לתביעה לתשלום גמול בעד עבודה בשעות נוספות.

אשר על כן, התובע לא זכאי לפיצוי, ותביעתו, ברכיב זה, נדחית.

לסיכום - לנוכח האמור והמפורט לעיל, מתקבלת תביעת התובע בחלקה, ובהתאם לכך הרינו מחייבים את הנתבע לשלם לו את הסכומים הבאים: סכום של 120,208.33 ₪ בגין פיצויי פיטורים.

בהיתחשב בתקופת העבודה הממושכת ומכלול תנאי ההעסקה של התובעים כפי שהוכח בפנינו ובכלל זה תשלום שכר הנמוך משכר מינימום, אי תשלום זכויות סוציאליות ואופן תשלום השכר במזומן ולשיעורין בסכומים קטנים באופן המקשה על מעקב תשלומי השכר, אנו סבורים כי קיימת חומרה יתירה לאי המצאת תלושי שכר לתובעים ומעמידים את הפצוי על מלוא הסכום הנתבע, היינו על סך של 26,000 ₪ .

...

בהתחשב בתקופת העבודה הממושכת ומכלול תנאי ההעסקה של התובעים כפי שהוכח בפנינו ובכלל זה תשלום שכר הנמוך משכר מינימום, אי תשלום זכויות סוציאליות ואופן תשלום השכר במזומן ולשיעורין בסכומים קטנים באופן המקשה על מעקב תשלומי השכר, אנו סבורים כי קיימת חומרה יתירה לאי המצאת תלושי שכר לתובעים ומעמידים את הפיצוי על מלוא הסכום הנתבע, היינו על סך של 26,000 ₪ .

סוף דבר – התביעה מתקבלת בחלקה כך שהנתבעת תשלם לתובעים בתוך 30 ימים את הסכומים הבאים: לתובע 1: הפרשי שכר מינימום בסך 54,172 ₪.

בנוסף, הנתבעת תשלם לכל אחד מהתובעים הוצאות בסך של 2,000 ₪ ושכר טרחת עו"ד בסך 15,000 ₪.

עוד נמצא כי דרכוניהם של העובדים היו מצויים אצל התובע ולא אצל העובדים, והי קיים חשד לתשלום שכר נמוך משכר המינימום.

...

בכתב ההגנה טוענת הנתבעת שיש לדחות את תביעת התובע מהסיבות כדלקמן: התביעה הוגשה נגד משרד התמ"ת אשר אינו קיים עוד ונגד משרד הפנים, אשר סמכויות משרד התמ"ת דאז הרלוונטיות לתביעה מסורות לו. התביעה התיישנה או שהוגשה בשיהוי רב, דבר הגורם לנתבעת נזק ראייתי; התובע מנסה בתביעה זו לחלוק על החלטות מנהליות שניתנו בעניינו על ידי הרשות המוסמכת.

סבור אני שההחלטות בהליך הפלילי מנתקות את הקשר הסיבתי בין המעשה המנהלי לבין הנזק לו טוען התובע.

סוף דבר: לאור כל האמור לעיל, אני דוחה את תביעת התובע נגד הנתבעת.

התובע ישלם לנתבעת כדלקמן: את הוצאות המשפט בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל; שכ"ט עו"ד בסך 60,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל.

קביעות אלה של המחוקק נועדו "לשרת את האינטרסים והזכויות של האדם עם המוגבלות, על מנת למנוע מצבים בהם העסקתו לא זוכה למעמד, לזכויות, לכבוד וליחס הראוי לה (במסגרת יחסי עובד-מעביד), משום ניצול מצוקתו ולא מהטעמים הראויים". משכך במקרה של מר רוט - בו לא נעשה שימוש בפרוצדורה האמורה; לא נמצא שיעור כה נמוך של יכולת תעסוקה; ואף לא הוגדר בהסכם מול מר רוט כי הוא שוהה במפעל כמשתקם ולא כעובד - אין אלא לקבוע כי מתקיימים יחסי עובד-מעסיק (ולאור זאת יש לזכותו בהפרש שבין השכר ששולם לו בצרוף הגימלה שקבל מהמוסד לביטוח לאומי, לבין שכר המינימום).

...

עם זאת אינני סבורה כי זכויות אלה מובילות למסקנה אליה הגיעו חבריי, בדבר קיומם של יחסי עובד-מעסיק בין המערער לבין המפעל המוגן בו הוצב.

כיוון שמדובר במסגרת שיקומית, ובסביבה ארגונית שאינה פועלת לפי הנהלים וגם לא לפי הדינים החלים על "מקום עבודה" - אני סבורה כי יש לדחות את תביעות המערער לזכויות סוציאליות כשל "עובד". המערער קיבל זכויות של משתקם, שבחלקן (דוגמת סיוע בדיור) עשויות להיות גדולות מהזכויות הנתבעות על ידו, והוא אינו יכול לאחוז במקל משני קצותיו.

סוף דבר הערעור מתקבל כאמור בסעיף 77 לחוות דעתה של השופטת סיגל דוידוב-מוטולה, אליה הצטרפו הנשיאה ורדה וירט ליבנה ונציג הציבור מר עצמון ליפשיץ, כנגד עמדתם החולקת של השופט רועי פוליאק ונציגת הציבור גב' שרה זילברשטיין-היפש.