תשלום שכר מינימום לעובד ששכרו משולם על בסיס עמלות

בהודעה לעובד נקבע בנוגע לאופן תשלום השכר כך: "שכר שעתי – שכר הבסיס + עמלות, לא יפחת משכר המינימום, בכפוף לחוק" שכרה הבסיסי נקבע על 18 ₪ לשעה בצרוף עמלות מכירה: "עמלת מכירה אישית" הנקבעת על בסיס אחוזים מסך המכירות.

...

האם קיים יסוד סביר להניח כי עניינם של כלל חברי הקבוצה ייוצג וינוהל בדרך הולמת ובתום לב ? שוכנענו כי המבקשת מתאימה לנהל את התובענה הייצוגית בעילה של אי הכללת עמלות אישיות בשכר הרגיל לתשלום גמול שעות נוספות, גמול מנוחה שבועית ועבודה בחג.

משכך קיים יסוד סביר להניח כי עניינם של כלל חברי הקבוצה ייוצג וינוהל בדרך הולמת ובתום לב. סוף דבר הבקשה מתקבלת בחלקה.

משכך אנו קובעים, כדלקמן: התובעת הייצוגית תהיה המבקשת.

התובע טען שהוסכם עמו על תשלום משכורת חודשית בסך 1,625 דולר, תשלום אש"ל בסך 3,750 ₪ ועמלת ביצוע בסך 600 דולר בגין התקנת כל ק"מ צנרת.

הנתבעת טענה בכתב ההגנה שסוכם עם התובע על תשלום שכר מינימום, וכי יהיה זכאי לתשלום הוצאות השהייה בחו"ל עד לגובה התיקרה המותרת בנכוי על-פי הדין בישראל, היינו עד 125 דולר ליום אם העובד נושא בכל ההוצאות, או עד 80 דולר במקרה שההוצאות או חלקן משולמות על-ידי המעסיק.

בבר"ע (ארצי) 31251-08-14 תאיר סעיד – קבוץ קליה, (5.1.15) נפסק בעיניין זה: "... העובדה כי בעל דין לא פעל כאמור ובקש להגיש לבית הדין ראיה שלא בהתאם לעיתוי הנידרש ממנו, אין בה – לכשעצמה – כדי להצדיק את דחיית בקשתו ומוטל על הערכאה הדיונית לבחון כיצד יש ליישב בין שני אינטרסים בסיסיים בהליך השפוטי – האחד, האנטרס של ניהול ההליך המשפטי כתיקונו, והשני – האנטרס של בירור האמת.

...

בחלוף המועד להגשת תגובת הנתבעת ומשזו לא הוגשה, קבעתי בהחלטה מיום 21.9.20 (יום א' בשבוע, ההחלטה נחתמה בשעה 11:17) כי על יסוד נימוקי הבקשה ובהיעדר תגובה של הנתבעת שלא הסבירה מדוע לא מילאה אחר הוראות הצווים בעניין גילוי המסמכים, הבקשה מתקבלת, נספחים 4 ו- 6 יוצאו מתצהיר הנתבעת, ועל הנתבעת לשאת בהוצאות הבקשה בסך 1,000 ₪ שישולמו תוך 30 ימים.

[footnoteRef:33] [32: ראו ס' 11 לחוק הגנת השכר, התש"יח-1958] [33: ע"ע (ארצי ) 54825-05-14 סימה וסרמן - יואל מכלוף (12.02.2018)‏‏ "עת מדובר בעובד ששכרו משולם על בסיס עמלות, על המעסיק לשלם לעובד לפחות שכר מינימום מדי חודש, אולם הוא זכאי לערוך היתחשבנות ולהפחית מסכום העמלות המגיעות לעובד בחודשים אחרים את סכום ההשלמה לשכר מינימום ששולם לעובד בגין אותם חודשים שבהם הכנסתו מעמלות הייתה פחותה משכר המינימום"] משכך, אנו סבורים כי יש לקזז את הסכום האמור, 26,910 ₪, מסך 18,319 ₪ אשר פסקנו לזכות רביד כקביעתנו לעיל, שהרי רביד עצמה העמידה שכרה על בסיס שכר המינימום, וזאת כנגד האמור בהסכם הקובע תשלום לפי עמלות, ומשלא הגיבה לעניין הקזוז, אין מקום לשלם לה פעמיים על אותה תקופת עבודה.

...

סוף דבר אנו קובעים כי התקיימו בין הצדדים יחסי עובד מעסיק.

אנו מקבלים את טענת הקיזוז של הסכום בו חויב מימרן כנגד סך 26,910 ₪ אשר שולם לרביד.

נוכח התוצאה הסופית, ובשים לב לקבלת תביעת רביד להכיר בה כעובדת והפער בין הסכום שנפסק לזכות מימרן לבין הסכום שתבע, החלטנו שכל צד יישא בהוצאותיו.

בנוסף, ביום 1.1.16 הסכימו הצדדים כי ישולם לתובע שכר מינימום על פי חוק באמצעות תלוש שכר, וסכום נוסף בסך של 9,000 ₪ בתוספת מע"מ ישולם באמצעות חשבונית מס (ר' נספח ג' לכתב התביעה).

עוד ציין מר פרידמן כי התחשיב שהוצא על ידי משרדו בחן את נתוני השכר של התובע ביחס לשנה וחצי האחרונות להעסקתו, מהם עלה כי שכר הבסיס עמד על 6,624 ₪, ממוצע עמלות (חודשי) סך של 1,250 ₪, הבראה וחופשה (חודשי) סך של 605 ₪, אחזקת רכב בסך של 2,150 ₪, ובצרוף עלות מעסיק הכוללת הפרשות מעסיק לפנסיה ופיצויים מלאים (8.33%) וכן ביטוח לאומי (חלק מעסיק)(סעיף 5 לתצהירו של מר פרידמן).

נבהיר כי חישוב מדגמי אשר ערכנו אף על בסיס שכר של 9,000 ₪, אשר כאמור אינו משקף נכונה את שכר התובע, מלמד כי הסכום ששולם לתובע בחלוף השנים (כארבעת אלפיים ש"ח החל משנת 2011) ,אכן משקף את הזכויות הסוציאליות להן זכאי התובע.

...

השאלות שבמחלוקת הדרושות הכרעה- האם זכאי התובע לפיצוי בגין עריכת תלושי שכר שלא כדין ובניגוד להוראות חוק הגנת השכר תשי"ח-1958 (להלן - חוק הגנת השכר)? האם זכאי התובע לפיצוי בגין אי מתן הודעה לעובד? האם זכאי התובע לדמי הבראה, חופשה והפרשות פנסיוניות? האם זכאי התובע להשלמת פיצויי פיטורים? דיון והכרעה לאחר ששקלנו את מכלול טענות הצדדים ומסמכי התיק, הכרעתנו הינה כי דין התביעה להידחות ברובה, כפי שיפורט בהרחבה להלן.

בשל חשיבות מסירת הודעה כאמור לתובע, אשר הייתה יכולה לייתר חלק מן המחלוקות בין הצדדים, ומשכשלה הנתבעת במילוי חובתה זו ובשים לב לתקופת העבודה בה עבד התובע בנתבעת מצאנו לחייבה בסך של 2,000 ₪ בגין רכיב זה. אם כן, על הנתבעת לשלם לתובע סך של 2,000 ₪ בגין רכיב זה. השכר הקובע כפי שפורט בהרחבה לעיל, לתובע לא ניתנה 'הודעה לעובד' ולא הוצג הסכם אשר נחתם בין הצדדים.

בנוסף, ברי כי אין די בהצגת המחאה שאינה מתוארכת על סך 3,000 ₪ , כדי להוכיח את טענות הנתבעת בעניין זה. לאור האמור לעיל, טענת הנתבעת בעניין זה, נדחית אף היא.

סוף דבר תביעת התובע נדחית ברובה.

הנתבעת תשלם לתובע את הסכומים הבאים תוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין, כמפורט להלן: בגין עריכת תלושי שכר שלא כדין סך של 15,000 ₪.

לטענת התובע, בין הצדדים נקשרו יחסי עבודה והוא זכאי לתשלום זכויות סוציאליות; כן הוא טען שהוא לא קיבל שכר כלל וכי הוא זכאי לתשלום עמלות ושכר מינימום.

לפיכך, התובע זכאי לתשלום חלף הפרשות בסך 1,789 ₪ (חלק המעביד על בסיס שכר המינימום).

...

כך, בפסק דינו של כב' השופט רועי פוליאק: "אינני מפקפק בנכונותו של עקרון הקוגנטיות גם לאחר בחינה מחודשת. עם זאת, אני מוצא להטיל ספק בנוקשות בה הוא מיושם. ראוי להזכיר כי הקוגנטיות אינה התכלית אלא אמצעי, חשוב ורב ערך, להגשמת התכליות של משפט העבודה. במובחן מחקיקת משפט העבודה המגן המקנה לעובדים זכויות שאינן ניתנות לוויתור, לא קיימת הוראת חוק חרותה המחייבת מתכונת ההתקשרות מסוימת עם מי שמצוי בסטטוס של עובד" על רקע האמור ולאחר סקירה רחבה של התפתחויות כלכליות, חברתיות ומשפטיות בשוק העבודה, פרשה כב' הנשיאה השופטת ורדה וירט-ליבנה, רשימה לא סגורה ובלתי ממצה של שיקולים בבחינת קיומם של יחסי עבודה, כדלקמן: "על מנת ליצוק כללים שיקלו על מלאכתם של בתי הדין עת באים להכריע בשאלת ההכרה, כאשר עקרון תום לב של העובד עומד על הפרק, אנו סבורים כי יש לשאול בין היתר, ולא כרשימה סגורה, את השאלות הבאות, שלפיהן תוכרע השאלה האם התכלית שמביאה לשלילת ההכרה בעובד ’כעובד‘ מתקיימת, כאשר הנטל להוכיח זאת, יהיה על המעסיק:

התובע לא הציג נתונים בנושא זה ומצאנו לנכון להעמידם על התעריף המקובל בפסיקה באותם מועדים, כ-250 ₪.

התביעה לתוספת פיצוי הלנת שכר נדחית מחמת התיישנות ומשום שנפלה מחלוקת כנה בין הצדדים בדבר זכאות התובע לתשלום זכויות כעובד.

סוף דבר התביעה נגד מר אלברט נדחית בהיעדר סמכות עניינית.