תשלום שכר לעובד שעתי עבור יום עבודה

הגמול האמור יחושב כך שעבודה בשעתיים הנוספות הראשונות שמעבר ליום עבודה בן שמונה שעות או שבוע בן 43 שעות (לרבות שעות חופשה, מחלה, חג ומילואים שבעדן העובד זכאי לשכר עבודה), מזכה את העובד בגמול שעות נוספות בשיעור 125% עבור השעתיים הנוספות הראשונות לפי העניין, ובשעור 150% עבור השעתיים הנוספות שמעבר לכך.

בנוסף לכך, ובהתאם לתביעתו של התובע בסיכומיו, התובע זכאי בעד עבודה ביום המנוחה השבועי, לתשלום שכר שעתי בשיעור 150% מגובה שכרו הרגיל בעד שבע השעות הראשונות לעבודתו ביום זה, ובשעור 187.5% מגובה השכר הרגיל בעד השעתיים הראשונות הנוספות (מכוח הודאת הנתבעת בתלושי השכר, שכן על פי הפסיקה הוא זכאי לגמול שעות נוספות בימי המנוחה השבועית בשיעור 175% בלבד).

...

גמול שעות נוספות טענת ההגנה המרכזית של הנתבעת בקשר לרכיב תביעה זה הינה שחוק שעות עבודה ומנוחה, התשי"א-1951 אינו חל על העסקת התובע, לאור החריג הקבוע בסעיף סעיף 30(א)(3), לפיו החוק אינו חל על "יורדי ים". איננו מקבלים את הטענה, ולהלן נסביר מדוע.

לעניין זה נציין כי אין אנו מקבלים את טענת הנתבעת כי יש לראות בתובע והעובדים שהועסקו עימו בגדר "יורדי ים", רק בשל כך שביצעו ביקורת דרכונים בנמל אשדוד, קיבלו החזר הוצאות על פי הסכם העבודה בגין חידוש רישיון משיט, והצהירו בפני רשויות המס על עצמם כעל "יורדי ים" לצורך הקלות במס ברכיב אש"ל. היותם של העובדים בגדר יורדי ים לצורך ההכרעה בעצם תחולתו של חוק שעות עבודה ומנוחה על העסקתם היא שאלה משפטית הנבחנת על בסיס העובדות הרלוונטיות שלעניין.

סוף דבר התביעה מתקבלת באופן חלקי כמפורט לעיל.

הנתבעת תשלם לתובע הפרשי שכר עבודה בסך כולל של 32,675 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית החל מיום 1.11.07 ועד מועד התשלום בפועל.

התביעה שכנגד נדחית.

כך למשל, לא ברור מדוע בחודש נובמבר 2018 שולם לתובע סך 213 ₪ דמי נסיעות בגין 14 ימי עבודה ואילו בחודש דצמבר 2018 שולם רק סך 125 ₪ דמי נסיעות עבור אותו מספר ימי עבודה ואילו בחודש ינואר 2019 שולם סך 179.50 ₪ דמי נסיעות עבור 13 ימי עבודה.

כך למשל, לא ברור מדוע בחודש דצמבר 2018 שולמו עבור תגמולים ופיצויים רק 9 אחוזים משכרו של התובע באותו חודש, בחודש ינואר 2019 רק 8 אחוזים משכרו של התובע באותו חודש ובחודש פברואר 2019 – לא שולם כלל עבור רכיב שכר זה. בנסיבות אלה, אנו מתרשמים כי התוספות השונות המופיעות בתלושי השכר אינן אותנטיות וכל מטרתן לשלם לתובע שכר שעתי גבוה יותר מהמפורט בתלוש השכר.

...

משקבענו כי תלושי השכר אינם אותנטיים – אין הנתבעת זכאית לקיזוז הסך של 232 ₪ וטענתה לקיזוז סכום זה – נדחית.

סוף דבר: א. התביעה מתקבלת בחלקה.

ב. הנתבעת תשלם לתובע כדלקמן: (1) פיצוי בגין אי מסירת הודעה לעובד בסך 1,500 ₪.

הגדרת הקבוצה כפי שנקבעה בהחלטה מיום 12/3/2019: "עובדים שיעבדו במשיבה כעובדים שעתיים ואשר קיבלו תשלום בפועל עבור שכר עבודה, במהלך התקופה החל מיום 1/1/09 ועד 1/1/13, בגין עבודה שביצעו בחודשים קודם לכן". השאלה המשותפת כפי שנקבעה בהחלטה מיום 12/3/2019: "האם זכאים חברי הקבוצה לפצוי בגין תשלום שכרם באיחור, וכיצד יש לחשב את הפצוי". הנתבעת והתובע הייצוגי הגישו ערעור ובקשת רשות ערעור על ההחלטה לבית הדין הארצי.

בסעיף 5 להסכם הפשרה מיום 7/5/2020 כפי שהוגש לבית הדין והועבר ליועץ המשפטי לממשלה נכתב: "לאור כניסת מערכת שכר חדשה לאוניברסיטה, אשר ייעלה את לוחות הזמנים והבקרה והביאה לשינוי מועד תשלום השכר לעובדים שעתיים החל ממשכורת חודש פברואר 2019, חודש העבודה בגינו משולם השכר לפי דיווחי השעות של העובדים, נימנה מיום 19 לחדש פלוני והוא מסתיים ביום 18 לחודש העוקב, כאשר תשלום השכר בגין התקופה האמורה נעשה ב-1 לחודש לאחר אותו חודש פלוני (לדוגמא: השכר בגין התקופה מיום 19.1.2020 ועד 18.1.2020 ישולם ביום 1.3.2020)." בסעיף 5 להסכם הפשרה המתוקן מחודש ינואר 2022 נכתב כך: "5. לאור כניסת מערכת שכר חדשה לאוניברסיטה, אשר ייעלה את לוחות הזמנים והבקרה והביאה לשינוי מועד תשלום השכר לעובדים שעתיים החל ממשכורת חודש פברואר 2019, חודש העבודה בגינו משולם השכר לפי דיווחי השעות של העובדים, נימנה מיום 19 לחדש פלוני והוא הסתיים ביום 18 לחודש העוקב, ומאז חודש ספטמבר 20, בהתאם להסכמות בהס"ק 196/2020 נימנה חודש העבודה מיום 23 לחודש פלוני והוא מסתיים ביום 22 לחודש העוקב כאשר תשלום השכר בגין התקופה האמורה נעשה ב-1 לחודש לאחר אותו חודש פלוני (לדוגמא: השכר בגין התקופה מיום 23.9.2020 ועד 22.10.2020 שולם ביום 1.11.2020).

...

ובהמשך הדברים שם נקבע: "סיכומם של דברים עד כה הוא, כי אנו סבורים שבתביעות ייצוגיות שעניינן בסעד כספי יש לאמץ את שיטת האחוזים כשיטה המקובלת לקביעת שכר הטרחה של עורך הדין המייצג. שיעור האחוזים שייפסק יושפע הן מנסיבותיו הספציפיות של ההליך, הן מהאופן בו הסתיים ההליך והן מגובה הסכום שנפסק. כמו כן, יחושב שיעור שכר הטרחה מתוך הסכום שנגבה על ידי הקבוצה בפועל. כמו כן, מן הראוי לפסוק את שכר הטרחה בשיעור מדורג, במובן זה שככל שסכום הזכייה גדל, אחוז שכר הטרחה קטן." לצורך קביעת שיעור שכר הטרחה לב"כ המייצג לקחנו בחשבון את הטרחה שנדרש להשקיע בניהול ההליך בבית הדין האזורי עד לקבלת החלטה המקבלת את הבקשה לאישור התובענה כייצוגית, אף אם באופן חלקי.

בנסיבות העניין, בשים לב למכלול השיקולים הרלוונטים, אנו סבורים כי שכר הטרחה הראוי שיש לפסוק לב"כ הקבוצה הוא בשיעור של 14% מהסכום המוקצה לחלוקת המלגות ובסך הכל 70,000 ₪ בצירוף מע"מ. לצורך קביעת גמול לתובע המייצג לקחנו בחשבון את התועלת שצמחה לחברי הקבוצה כתוצאה מהגשת התביעה והבקשה לאישור התובענה כייצוגית ומהסכם הפשרה אשר נחתם בעקבות אלה וכן את הסיכון שנטל עליו התובע המייצג בתשלום הוצאות משפט משמעויות ככל שהבקשה לאישור התובענה כייצוגית, היתה נדחית.

סוף דבר הסכם הפשרה המתוקן אשר הגישו הצדדים ואשר עיקריו מובאים לעיל מאושר בזאת וניתן לו תוקף של פסק דין.

בממוצע יום העבודה של התובע נמשך 8 שעות, כולל הפסקה, ושולם לו שכר שעתי בסך 39 ₪ ברוטו.

טענות קזוז תשלום בגין 11 ימי העדרות הנתבע טען כי הוא זכאי לנכות משכרו של התובע סכומים ששולמו בעד 11 ימי עבודה בהם לא עבד עבורו, אלא עבור מעסיקים אחרים.

...

לפיכך, ישלם הנתבע לתובע שכר בסך 300 ש"ח בגין יום עבודה בחודש ספטמבר.

בנסיבות אלו, טענת הקיזוז לא הוכחה והיא נדחית.

סיכום התביעה נדחית.

א לחוזה האישי, וטוען כי כחלק מתנאי העסקה פוגעניים וחוסר תום לב בכריתת חוזה עבודה אישי, שולם לו שכר שעתי בסך של 32 ₪ לשעה (הגובל בשכר מינימום), הכולל תשלום בעבור "דמי הבראה ו/או תוספת ביגוד ו/או כל תוספת אחרת הנהוגה כיום ברשות לגבי מצילים", כך שהנתבעת לא שילמה לו את תנאי העסקה והתוספות הנהוגות ביחס לשאר המצילים.

ד להסכם האישי בו נקבע כי בגין שעות שבת וחג (החל מכניסת השבת ועד צאתה) ישולם שיעור של 175% משכרו הקובע, וזאת בעוד שתחום מנוחת שבת מונה 36 שעות רצופות מתום יום העבודה של יום שישי.

בחודש 12/2017, שולם לתובע שכר שעתי רגיל עבור 185.50 שעות רגילות, כלומר על הנתבעת לשלם לתובע עבור 3.5 שעות נוספות (185.5-182), סך כולל של 32 ₪ *25% = 8 ₪ * 3.5 שעות סה"כ 28 ₪ בחודש 01/2018 שולם לתובע שכר שעתי בסך 28.49 ₪ במקום 32 ₪ (בהתאם למסוכם בין הצדדים), ולפיו שולם גמול שעות נוספות.

...

זאת ועוד, ראו האמור במכתב התשובה של הנתבעת לתובע מיום 25.6.19 (נספח 9 לתצהיר הגב' בניסטי): "1. מרשתי הבינה ממרשך, בזמן אמת, שהוא לא מעוניין לעבוד בעונה הנוכחית ולכן הוא לא נקרא לעבודה." לסיכום ראש פרק זה: התובע לא זכאי לפיצוי בגין אי קיום שימוע, תשלום תמורת אי מתן הודעת פיטורים מוקדמת ופיצויי פיטורים.

סוף דבר: על הנתבעת לשלם לתובע הסכומים כדלקמן: דמי הבראה – הסעד התייתר לאור המפורט בסעיף 87 לפסק דין זה. קרן השתלמות - סך של 3,018.30 ₪.

באשר להוצאות – מתוך התחשבות בהיבטים שונים, כגון: הצידוק שבהגשת התביעה מלכתחילה, הגשמת מטרת התביעה, הסעד שהתקבל בפועל - הגענו למסקנה כי יש הצדקה לפסיקת הוצאות באופן חלקי ומתון בלבד, שכן, התביעה התקבלה רק בחלקה.