תשלום ריבית לפי הסכם בין המל"ל לחברות הביטוח

עתה עותר התובע לקבל 80% מהגמלאות ששילם לנפגעת, זאת לפי הסכם מיום 4.07.79 שנכרת בינו לבין הנתבעת (להלן: "ההסכם").

התובע טען גם לקבלת תשלומי הריבית עליה הוסכם במסגרת ההסכם נוכח האיחור בתשלום.

כך, למשל, נקבע כי: "משקיימת פוליסת ביטוח תקפה ומשניתן (ההדגשה אינה במקור – א.ס.) לייחס לתאונה את הגימלאות, שהמוסד משלם לנפגע, קמה חובת הפצוי של החברות, ואחת היא עם הפצוי הנו מכוח החלטתה של ועדה רפואית מענף נפגעי עבודה או מענף נכות כללית" (ע"א (מחוזי-חי') 14951-01-09 מנורה חברה לביטוח בע"מ נ' המוסד לביטוח לאומי (פורסם בנבו, 3.08.10)).

אין מדובר ברף גבוה של הוכחת קשר סיבתי, זאת משום שכל תכליתו של ההסכם בין התובע לנתבעת הוא כדי שלא יהיה צריך כל פעם מחדש להוכיח קשר סיבתי בראיות מוכחות ומוצקות.

לאמור, כאשר הוכח קשר סיבתי בין קביעת ענף נכות כללית לתאונה, גם ברמה הנדרשת לכך, שאינה רמה גבוהה, כאמור, אין מקום להעדפת קביעת ענף נפגעי עבודה, וגם , קביעת הוועדות הרפואיות בענף נכות כללית מחייבת את חברות הביטוח (ראו: ע"א (מחוזי-י-ם) 2053/08 בעיניין מגדל חברה לביטוח).

...

הנתבעת טענה, כי יש לדחות את התביעה בשל התיישנותה ולחילופין בשל השיהוי בהגשתה.

אדרבה, ההכלה היא כאמור, כי אין בתביעות המתנהלות לפי ההסכם, אין מקום להיכנס לדיונים מעין אלו, ומשמסמכי מי מהוועדות מכילים תשתית מספקת לגזירת מסקנה בדבר קיומו של קשר סיבתי, נהנים הם, מעדיפות.

סופו של יום אפוא, אני סבור כי התובע זכאי לקבלת התגמולים ששילם לנפגעת, הן בתחום האורתופדי והן בתחום הנפשי, לפי קביעת וועדותיו בענף נפגעי עבודה וענף נכות כללית, ובתוספת ריבית הסכמית כמוסכם.

אשר על כן, הנתבעת תשלם לתובע סך של 476,175 ₪ וכן הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 20,000 ₪.

בעיניין אלחבאנין (בעמ' 558) הובהר כי "כל השופטים שדנו בשני הגלגולים בעיניין אררט, הסכימו כי יש לפרש את סעיף 328 לחוק הביטח הלאומי - ... - כדן בגימלאות אמת, תשלומים ששולמו או ישולמו בפועל ע"י המל"ל". זאת, בשונה משיפוי על פי ההסכם, שכפי שנפסק בדנ"א אררט, נובע מן העילה החוזית הטהורה, מנותק מהתשלום שמששולם בסופו של דבר בפועל, ומעצם טיבו וטבעו כלל אינו מתיימר לשקף, "גמלאות אמת". נמצא, איפוא, כי גם כיום, לאחר שהעקרון בדבר תאימות והקבלה קיבל חזוק בעיניין אלחבאנין, לא נס ליחה של ההלכה שנפסקה בדנ"א אררט, כפסק הדין המנחה על פיו יש לבחון חילוקי דיעות בין המל"ל וחברות הביטוח במצבים שההסכם חל עליהם.

גישה זו מצאה ביטוי, למשל, בדברי כב' השופט רם וינוגרד בת.א. (י-ם) 5885/05 המוסד לביטוח לאומי נ' הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ (29.1.2006): "בשל התמשכות היחסים בין הצדדים, מתעוררות מעת לעת מחלוקות, שלפחות חלקן כנות וסבירות, בנוגע לחובת המבטחות לשפות התובע בגין גמלאות מסוימות. לשיטתי על אף האמור בסעיף 6 להסכם יש לבחון כל מחלוקת לגופה. שעה שהמחלוקת הפרשנית כנה היא, ונובעת מאי בהירות לגוף העניין, לא יהא זה לנכון להטיל על המבטחות את הריבית ההסכמית. לא זו היתה כוונת הצדדים. כוונתם, כפי שהובהר היטב בסיכומי הצדדים, היתה למנוע השהייה בתשלום הדרישות המוצדקות. כוונת הצדדים לא היתה "להעניש" מבטחות בגין עמידתן על זכויותיהן החוזיות.

...

בנסיבות מעין אלו, לאחר שבית המשפט העליון התווה את הדרך בה יש לנהוג אף באשר לתביעות שיבוב של המל"ל, סבורני כי אין מקום לנהוג עם המל"ל בדרך של לפנים משורת הדין.

לאור כל האמור לעיל, הרי שדין טענות המל"ל בנוגע לסוגיה זו להידחות.

תיקון תקנות ההיוון כשלעצמו אינו משפיע על היקף השיפוי שיש לפסוק בתביעה זו. סוף דבר לאור כל האמור לעיל, הרי שתביעת המל"ל מתקבלת, אם כי לא באופן מלא בהשוואה לסכומים שדרש המל"ל בסיכומיו.

התביעה הוגשה על פי ההסכם בין המל"ל לחברות הביטוח, ולפיו המל"ל זכאי לשיפוי בגובה 80% מסכום הגימלאות ששילם כתוצאה מהתאונה, מחברת הביטוח של הרכב הפוגע.

בפסק הדין הוחלט לקבל את עמדת מגדל ונקבע כי "משעה שהוגשו חוות הדעת בתביעת הנפגעת, הרי שאין נפקא מינה אם התביעה הסתיימה בפשרה או לאחר שמיעת ראיות". בהתאם, בית המשפט חישב את יחס הנכויות באופן הבא: 46% נכות כללית – 2.5% נכות צמיתה שנגרמה כתוצאה מהתאונה 46% נכות כללית על סמך זאת, נקבע כי שיעור הנכות אשר לא נגרם כתוצאה מהתאונה עומד על 94.5%, כך שעל מגדל להשיב למל"ל סכום של 5.5% מסך הגימלאות ששולם לנפגעת, אשר בתוספת ריבית הסכמית והפרשי ריבית והצמדה הועמד על הסך של 41,935 ₪.

...

נטען כי חישוב נכון ועקבי היה מוביל למסקנה שהמל"ל זכאי לשיבוב בגובה 100% על פי קביעות המומחים או בגובה 78.3% על פי קביעות הוועדות הרפואיות.

על כן, בית משפט קמא הגיע למסקנה שהמל"ל לא הוכיח את תביעתו, דחה את ערעורו וקיבל את ערעור מגדל.

לאור האמור, הבקשה נדחית.

רקע התובע (להלן: המל"ל), הגיש תביעה מכוח הסכם רב השנים בין המל"ל ובין חברות הביטוח (להלן: ההסכם), להחזר דמי פגיעה וגימלאות נכות ששילם ומשלם המל"ל לנפגעת עבודה שנפגעה בתאונת דרכים ביום 1.1.2014.

הנתבעת טוענת שהיא שלמה למל"ל על פי ההסכם סך של 2,120,431 ₪ על בסיס נתונים חלקיים וחוות דעת חלקיות שהיו בידה באותה שעה וקודם שהתבררו עובדות חדשות במהלך התביעה שהגישה הנפגעת נגד הנתבעת (ועדיין מתבררת)(להלן: תביעת הנפגעת), תוך קניית סיכון ולפנים משורת הדין מבלי לפגוע בטענותיה ונוכח הריביות הגבוהות הקבועות בהסכם.

לדיון מקיף בשאלת תחילת מירוץ ההתיישנות בתביעות על פי ההסכם וקביעה לפיה המירוץ מתחיל מיום קרות התאונה, ראו החלטת כב' השופטת נסרין עדוי - ח'דר בת"א 35341-08-20 המוסד לביטוח לאומי נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ (20.12.2021)).

...

בעניין צוקר צויין במפורש, כי התיקון הותר לנוכח השלב המוקדם בו התבקש התיקון בשונה מעניין מרקט פלייס וכך נכתב: "עינינו הרואות כי התשתית העובדתית שנדונה בעניין מרקט פלייס שונה מאוד מזו שנדונה במקרה דנן. בקשת התיקון שם הוגשה בשלב מאוד מאוחר של ההליך לאחר שנדונה והוכרעה שאלת האחריות, ואילו במקרה דנן אמנם הסתיים שלב קדם המשפט אך לא התקיימו עדיין דיוני הוכחות". מן הכלל אל הפרט יישומם של הכללים שפורטו לעיל מובילים למסקנה כי יש להיעתר לבקשה ולהתיר את תיקון כתב התביעה.

סוף דבר - אני נעתרת לבקשה לתיקון כתב התביעה.

מוצע לנתבעת כי ישיבת ההוכחות תתקיים במועדה, הסיכומים יוגשו בכתב וככל שבמהלך הכנת הסיכומים הנתבעת תגיע למסקנה כי נדרשות לה ראיות נוספות עקב התיקון, יקבע מועד נוסף להשלמת ישיבת ההוכחות.

בית משפט השלום בקריות ת"א 9792-01-19 המוסד לביטוח לאומי ירושלים סניף ויצמן תיק חצוני: בפני כבוד השופט בכיר ערן נווה תובע המוסד לביטוח לאומי ירושלים סניף ויצמן נתבעת הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ פסק דין

לטענת המל"ל, ההסכם בין הצדדים, הוא הסכם "רב שנים" וההלכות ידועות.

בכל הנוגע לריבית הסכמית, מפנה המל"ל לסעיף 6 להסכם הראשון בין הצדדים ובהתאם, לשינוי שנערך בו לגבי מעד התשלום.

הדבר אינו מצדיק כמובן את דחיית התביעה ובודאי לא קבלת מלוא דרישתה של הנתבעת בהקשר זה. אני סבור, כי יש לחייב את הנתבעת בסכום של 550,197 ₪ אשר אין מחלוקת שעל הנתבעת לשלם, כאשר הסכום צמוד על פי ריבית והצמדה מיום 08.01.19, מועד בו שולם הסכום החלקי על פי עמדת הנתבעת ועד מועד מתן פסה"ד. כמו כן, לא מצאתי הצדקה שלא לפסוק שכ"ט עו"ד כעמדת הנתבעת, ואני מוסיף על הסכומים האמורים שכ"ט עו"ד בגובה של 10% + מע"מ מתוך הסכום האמור.

...

טענות הנתבעת; לטענת הנתבעת, יש לדחות את התביעה מחמת השיהוי הניכר בו הוגשה וכן מחמת היעדר תום לב בקיום החוזים; יש לדחות את התביעה נוכח העובדה שהתובע כפר בשאלת הקשר הסיבתי בין התאונה לבין נכותו של הנפגע ולפיכך, הוא מושתק במסגרת הליך זה לטעון לקיומו של קשר סיבתי.

עם זאת אני סבור, כי קיימת בעיה הנוגעת לריביות להן טוען המל"ל. כזכור, מדובר באירוע במהלכו נפגע מר בוחבוט ביום 27.02.12.

הדבר אינו מצדיק כמובן את דחיית התביעה ובוודאי לא קבלת מלוא דרישתה של הנתבעת בהקשר זה. אני סבור, כי יש לחייב את הנתבעת בסכום של 550,197 ₪ אשר אין מחלוקת שעל הנתבעת לשלם, כאשר הסכום צמוד על פי ריבית והצמדה מיום 08.01.19, מועד בו שולם הסכום החלקי על פי עמדת הנתבעת ועד מועד מתן פסה"ד. כמו כן, לא מצאתי הצדקה שלא לפסוק שכ"ט עו"ד כעמדת הנתבעת, ואני מוסיף על הסכומים האמורים שכ"ט עו"ד בגובה של 10% + מע"מ מתוך הסכום האמור.

סכום זה תשלם הנתבעת לתובע תוך 30 יום שאם לא כן יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק.