תשלום רטרואקטיבי של תוספת ותק לפי הסכם קיבוצי

אשר לתביעה לתשלום תוספת ותק, בהתאם להוראות צו ההרחבה, קיבל בית הדין את טענתו של מרדכי שלפיה, הוא היה זכאי לתוספת זו, תוך שהוא דוחה את טענת החברה, שלפיה מדובר "בזכות ארכאית", אשר "נבלעה" בחוק שכר מינימום "משלא הובא בסיס משפטי לטענה זו". כמו כן, קיבל בית הדין האיזורי את הטענה הנוספת של מרדכי שלפיה, יש לחשב את שווי הזכות בהתבסס על החישוב העדכני של אגף החשב הכללי במשרד האוצר (להלן - הוראות החשכ"ל שלפיהן מדובר בתוספת של 0.35 שקלים לשעת עבודה).

לאור האמור, דחה בית דין זה בעיניין נוף יום בקשה לאשר תובענה כייצוגית אשר התייחסה לתוספת הותק בענף השמירה, בהתבסס על הוראות החשכ"ל. על כך יש להוסיף אף את הדברים שנכתבו זה מקרוב על ידי בית דין זה ב-ע"ע (ארצי) 57379-09-16 גשש (ז.א) בע"מ נ' ולד קונסטנטינובסקי ואח' (27.6.17) שם התקבלה טענת המערערת כי יש לבטל את פסק דינו של בית הדין האיזורי אשר קיבל את בקשת המשיב שם לאשר תובענה לתשלום תוספת ותק כייצוגית ולשלם למשיב את תוספת הוותק לפי תחשיביו.

זאת "בהיתחשב בעמדת ההסתדרות כי מדובר בתוספת ארכאית, ששוויה מוערך ב-9 אג' ליום עבודה, וכי ההסתדרות, כארגון עובדים היציג בענף השמירה, ויתרה על אכיפתה הקיבוצית גם בגין העבר, בתמורה להטבות משמעותיות בהסכם הקבוצי משנת 2008 שניכנס לתוקפו בשנת 2009" על רקע דברים אלה, יש לקבל את ערעור החברה בנוגע לתוספת הותק, בשים לב לכך שהסכום שפסק בית הדין האיזורי (בסך של 10,139 ₪) התבסס על הוראות החשכ"ל, ועל תחשיב אשר על פני הדברים אף סטה מהוראות אלה, שאילמלא כן הסכום שהיה מתקבל היה נמוך בהרבה ואף זניח.

עם זאת, נקבע כי מטעמי נוחות ובמקרים שבהם נפסקות בדיעבד זכויות שלא שולמו מדי חודש בחודשו, אזי שהפרשי ההצמדה והריבית יתוספו ממחצית התקופה הרלבנטית (ר' ע"ע (ארצי) 543/08 יעקב גולדאזק - מפעלי מתכת קדמני בע"מ (2.9.10); ע"ע (ארצי) 1454/01 משה אבו-דרהאם - מבטחים בע"מ (12.12.02); ע"ע (ארצי) 184/03 עין בר מפעלי אפיה בעינת בע"מ - דוד יוסף (8.6.06); ע"א 499/89 רמת אביבים בע"מ נ' מירון, בן ציון ופריבס פ"ד מ"ו (4) 586 (1992)).

...

בהתחשב במכלול השיקולים הללו, מצאנו לחייב את החברה בפיצויי הלנת שכר ופיצויי הלנת פיצויי פיטורים בסכום כולל בסך 50,000 ₪ (10,000₪ בגין פיצויי הלנת שכר ו- 40,000₪ בגין פיצויי הלנת פיצויי פיטורים.

סוף דבר ערעור החברה מתקבל ערעור החברה בעניין חיובה בתשלום תוספת הוותק, באופן שבו יבוטל החיוב בתשלום זה במלואו.

יתר הטענות של מרדכי בערעור (בנוגע לתוספת הוותק, פדיון חופשה, אי תחולת ההתיישנות על התביעה לתשלום שעות נוספות ולתשלום פיצוי בגין אי ביצוע הפרשות לפנסיה) - נדחות.

ביום 22.1.12 התקבלה תגובת התובע למכתב השימוע ובמסגרתה טען כי הוא זכאי לדרגה ולותק שלפיו גימלתו משולמת, וכן כי הוא זכאי לתוספת האחוזית המשולמת לו. ביום 21.2.12 וביום 6.3.12 היתקיים לתובע הליך שימוע בעל-פה במשרדי אגף השכר והסכמי עבודה במשרד האוצר, ובמסגרת זאת ניתנה לו היזדמנות נוספת להעלות את טענותיו בכל הנוגע לכוונת הממונה להתאים את תנאי גימלתו ושכרו להוראות הדין הרלוואנטיות בעיניינו, ואף נעשו ניסיונות להגיע להסדר מוסכם בכל נוגע לתנאי פרישתו וגמלתו, ניסיונות אשר לא צלחו.

בד בבד, מטפל ההסכם הקבוצי ברכיבי שכר ותוספות אחרות ששולמו לעובד בעבר מכוח הסכמים מקומיים, ללא אישור הממונה, ומהוים "חריגות שכר". מטרת ההסכם הקבוצי הייתה להסדיר בהסכמה את המידה בה יופעלו סמכויות הממונה על השכר לפי סעיפים 29 א ו- 29 ב לחוק יסודות התקציב, כלפי תנאי שכר המשולמים לעובדים בשלטון המקומי על פי הסכמים מקומיים בלתי מאושרים.ב בחינת החלטת הממונה החלטת הממונה על השכר מתייחסת לשלושה רכיבי שכר/גמלה בהסכם הפרישה של התובע, כדלהלן: דרגת התובע – על פי ההסכם הקבוצי הכללי מיום 4.12.75 החל על עובדי המועצות הדתיות, מתח הדרגות המתאים לתפקידו של התובע כראש ענף שחיטה (שוחט) במועצה הדתית הנו 10-12 לדירוג המינהלי.

בחודש 11/97 שולמו לו התוספת רטרואקטיבית בגין כל ארבעת החודשים הללו.

הפסיקה התמודדה עם התופעה של תוספות לשכר שלא הוכרו על ידי הממשלה כ"תוספת קבועה" לפי סעיף 8 לחוק, אשר על אף כינוין כ"תוספת", לא היוו באופן אמיתי "תוספת" לשכר אלא היו חלק מן "המשכורת". המבחן שנקבע בעיניין זה הוא מבחן התנאי, קרי: תוספת שתשלומה מותנה בתנאי תיחשב כ"תוספת" ואז הכללתה ב"משכורת הקובעת" תקבע בהתאם לשאלת אישורה על ידי הממשלה כ"תוספת קבועה".

...

בנסיבות אלה, אני סבורה כי אכן מן הראוי למנות רואה חשבון אחר אשר יכמת את פסק הדין.

תחושת הצדק אכן מתקוממת כאשר העובד מסתמך בתום לב על מצג או הבטחה של הרשות, ואילו הרשות מתכחשת לאחר מכן למצג או הבטחה זו. אולם, בכל מקרה, אין בידי לקבל את הטענה, שיש לחייב את המועצה לשאת בתוצאות מחדלה כביכול, משנמנעה מליידע את הממונה או מי מטעמו, בדבר תנאי פרישתו של התובע, , שהרי כך תסוכל תכלית החוק והוראותיו ירוקנו מתוכן.

סוף דבר תביעת התובע מתקבלת באופן חלקי ככל שהיא נוגעת להחלטת הממונה בנושא "התוספת האחוזית" ולה בלבד.

תביעתו של התובע ביתר רכיביה נדחית.

וכך, הגיעה סוף כל סוף השעה, להכריע בסוגיה- כיצד יש לחשב את תוספת הותק בתיק זה? עמדות הצדדים ביחס לערכה ואופן חישובה של תוספת הותק עמדת התובע: יש לפעול בהתאם לקבוע בהוראות ההסכם הקבוצי, לפיהן, עבור כל שנת ותק- ישולם תעריף של יום אחד.

כעת, ולאחר שנים שהנתבעת שבה וטוענת, כי ההסכם הקבוצי הוא שחל עליה, מבקשת הנתבעת- יחד עם ההסתדרות הכללית- לחשב את ערכה של תוספת הותק לפי הקבוע בצו ההרחבה.

...

סוף דבר אם כך ולסיכומם של דברים: התביעה מתקבלת- על הנתבעת לשלם לכל אחד מחברי הקבוצה תוספת ותק שנתית בשיעור התעריף ליום, לכל שנת עבודה, עד למקסימום של 10 שנות עבודה.

הנתבעת תשלם לתובע המייצג גמול מיוחד בסך של 50,000 ₪.

הנתבעת תשלם לב"כ התובע המייצג שכר טרחה בסך של 200,000 ₪ בתוספת מע"מ, ובנוסף מכל סכום שישולם לחברי הקבוצה, הנתבעת תשלם לב"כ התובע המייצג שיעור של 30% בתוספת מע"מ מהסכום שישולם.

עוד טען התובע כי יש לדחות טענת הנתבעת לפיה הסכם העבודה שעליו חתמו הצדדים בראשית תקופת העבודה הוא הסכם ישן, שהיה לפני תקופת עבודתו של התובע, ולא ברור כיצד הגיע הסכם זה לידי התובע.

בהסכם העבודה נקבע: "משמרת לילה: 8:30 -22:00. בזמן משמרת זו נמצאים 2 מדריכים כאשר בפועל רק מדריך אחד אמור להיות ער והמדריך השני לא אמור לבצע כל עבודה אלא להיות זמין במידת הצורך להגעה תוך 10 דקות. עבור משמרת הלילה המדריך יקבל תשלום מלא עבור 6 שעות עבודה ובנוסף לכך תוספת של 80 ₪ בגין כוננות / עזרה במידת הצורך במשמרת הלילה" (דגש ש.ש.).

עוד טען התובע כי בתלוש השכר של חודש 2/15 קזזה הנתבעת באופן חד-צדדי סך של 1,235 ₪ משכרו תחת רכיב "משכורת" ולא כ"ניכוי חובה", לטענתה, בגין "תשלום רטרואקטיבי" לכאורה של חלקו בהפרשות העובד מהיום הראשון לעבודה, אולם כספים אלו לא הופקדו בקופת הפנסיה.

בסעיף 6 (ב) לצוו הרחבה לביטוח פנסיוני מקיף במשק לפי חוק הסכמים קבוציים, התשי"ז -1957 (להלן: "צו הרחבה לביטוח פנסיוני") נקבע כי: "השכר המבוטח של העובד לצורך ביצוע ההפרשות הנו שכר העובד ורכיביו כמשמעם בחוק ובתקנות פצויי פיטורים, עד התיקרה המפורטת בסעיף קטן ג'". בתקנה 1 לתקנות פצויי פיטורים (חישוב הפיצויים והתפטרות שרואים אותה כפיטורים), תשכ"ד-1964 נקבע כי: (א) הרכיבים שיובאו בחשבון שכר העבודה לענין תקנות אלה הם: (1) שכר יסוד; (2) תוספת ותק; (3) תוספת יוקר המחיה; (4) תוספת מישפחה.

...

הנתבעת תשלם לתובע את הסכומים הבאים, בגין הרכיבים המפורטים מטה: בגין הפרש דמי הבראה סך של 1,512 ₪.

בשים לב לכך שעיקר הרכיבים נדחו, ולפער התהומי בין היקף רכיבי התביעה וסכום התביעה שהועמדה על סך של 241,623 ₪ לבין היקף הרכיבים שאושרו והסכומים שנפסקו לטובת התובע בפועל, ונוכח הפסיקה בעניין זה, התובע ישלם שכ"ט ב"כ הנתבעת בסך 5,000 ₪.

נציין כי נוכח כל האמור לעיל, והתנהלות התובע, ראוי היה כי ישמור על לשון שאינה משתלחת ועל כבודה של הנתבעת.

אשר לתקופה שמחודש 01/15, בתלוש השכר של חודש זה החברה החליפה את שמן של תוספות א' ו-ב' בתוספת ותק ומענק שנתי, ואיננו סבורים שהתובע זכאי לתשלום נוסף.

גם אם היה צריך לראות בשינוי התוספות כהרעת שכר או שינוי חד צדדי של החוזה, לאור הזמן הרב שעבר, יש לראות בשינוי כחלק מתנאי ההעסקה של התובע (ר' (ארצי) 3-86-נד יוחנן גולן - אי.אל.די. בע"מ, פד"ע כז(1) 270 (30.6.94); ע"ע (ארצי) 772/07 תמר אסתר - קבוץ כינרת (1.12.08); ע"ע (ארצי) 1397/02 שושנה קורקוס – "שנאב" חברה לשמירה וניקיון (1.6.04)).

עיון בצו ההרחבה מעלה שההוראה אליה מפנה התובע אינה בנמצא וככל הנראה לא הורחבה מתך ההסכם הקבוצי שעמד בבסיסו.

החברה ציינה בכתב הגנתה כי כאשר היא ביצעה לתובע הפקדה בדיעבד היא עשתה זאת "לפנים משורת הדין". אין מקום לאפשר לחברה להעלות טענת קזוז בדיעבד לאחר שהיא כבר ביצעה את התשלומים בפועל, מבלי שהיה מדובר בטעות כלשהיא מצדה.

...

לפיכך, ולאור דחיית רכיבי התביעה הנוגעים לרכיבים הפנסיוניים, טענת הקיזוז נדחית.

סוף דבר על החברה לשלם לתובע את הסכומים הבאים: תוספת ותק בסך 2,611.5 ₪; מענק שנתי בסך 5,532 ₪; תוספת משפחה בסך 631 ₪; דמי הבראה בסך 1,134 ₪; לאור דחיית מרבית רכיבי התביעה, כל צד יישא בהוצאותיו.

בטרם סיום, נציין, כי טענות שהתובע העלה בסיכומיו ביחס לתשלומים שהוא עשוי להיות זכאי להם בעקבות פיטוריו, אינם חלק מהתביעה ולא מצאנו לנכון להידרש אליהם, לרבות ביחס לרכיבי השכר הקובעים לפיצויי פיטורים.