תשלום על ימי חג שלא חלים בשבת לעובדי רשתות המזון

טענת התובע ולפיה השכר המוסכם עמד על 270 ₪ ליום בעוד שהנתבעת פיצלה את השכר לרכיבים שונים וכללה בתשלום השכר היומי זכויות סוציאליות לא מתיישבת עם תלושי השכר, שכרו של התובע השתנה מחודש לחודש והכפלת מס' ימי העבודה באותו חודש בשכר היומי הנטען לא עולה כדי השכר הכולל ששולם על פי תלושי השכר.

דמי חגים לטענת התובע, במהלך כל תקופת העבודה הוא לא קיבל תשלום עבור ימי חג. לפיכך הוא זכאי לתשלום עבור 9 ימי חג בשנה ו – 57 ימים עבור כל תקופת העבודה.

התובע לא הבהיר מהם החגים שלא שולמו לו לטענתו ועל כן ובהיתחשב בעובדה שהתובע לא עבד בהקף מלא, אלא בהקף יומי משתנה מידי חודש בחודשו, העידר פירוט החגים המבוקשים על ידי התובע אינו מאפשר את בירור הזכאות ובכלל זה האם החג חל בשישי או בשבת, האם התובע נעדר בסמוך לחג והאם ההעדרות הייתה בהסכמת הנתבעת.

בסיכומים זנח התובע את טענותיו לתחולת צו ההרחבה בענף רשתות המזון או בענף המזון ומיקד את טענותיו בצו ההרחבה לפנסיית חובה ואולם טען לזכאות מעבר לסכום הנתבע.

...

מכל מקום עיון בהודעה מלמד כי היא חסרה מלוא פרטים הנדרשים על פי סעיף 2(א) לחוק היינו פירוט כל רכיבי השכר כדוגמת גמול משמרות ואופן תשלום דמי חגים, פירוט אשר ייתכן והיה מונע חלק מהמחלוקות בהליך זה. כך גם, לא ניתנה לתובע הודעה חדשה לאחר שעבר מתפקיד מפרק לתפקיד של פועל ניקיון ואולם משעה שלא חל שינוי בתנאי העבודה והשכר, אנו סבורים שהיקף הפיצוי בגין אי מתן הודעה לעובד בעת שינוי התפקיד צריך להיות על הצד הנמוך.

אשר על כן, אנו קובעים שהנתבעת לא הוכיחה כי נתנה הלוואה לתובע על סך 8,000 ₪ ולא הוכיחה קיומו של חוב מצידו לנתבעת בסכום זה של 8,000 ₪.

סוף דבר התביעה מתקבלת בחלקה, כך שהנתבעת תשלם לתובע בתוך 30 ימים את הסכומים הבאים: א. גמול שעות נוספות בסך 12,956 ₪.

עוד הוא טוען כי לא קיבל דמי חגים כשלא עבד בחג ומכל מקום, הוא אולץ לעבוד בחג עצמו, כך שיש לשלם לו את דמי החגים באופן גורף בכל שנה, בין אם עבד בחג ובין אם לאו.

הנתבעת מאידך, טוענת כי שילמה 90 ₪ מהסכום השנוי במחלוקת ומכל מקום, התובע היתעלם מכך שזכאותו ל-9 ימי החג הדרוזיים בכל שנה הייתה צריכה להיות משוקללת לפי הקף משרתו וכן היתעלם מכך שאינו זכאי לדמי חגים ככל שהם חלים בשבת, ובפרט כי אינו זכאי לכפל תשלום – גם דמי חגים וגם שכר עבודה בחג.

סעיף 6.4.1 לצוו ההרחבה קובע כי "נוסף לחופשתם יהיו העובדים חופשיים מעבודה בימי חג ובמועדים הבאים וישולם להם שכרם כאילו עבדו". סעיף 6.4.3 קובע כי "עובד שעבד בחג יהיה זכאי לתוספת תשלום של 60% משכרו הרגיל בגין כל שעת עבודה שעבוד בחג, ובכפוף לחוק שעות עבודה ומנוחה". צו ההרחבה בענף רשתות המזון קובע קביעה דומה לצוו ההרחבה בענף השמירה ומבחין בין עובד שעבד בחג – אשר יקבל גמול של 160% משכרו הרגיל, לבין עובד שלא עבד בחג – ויקבל שכר רגיל מכאן אינו זכאי לתשלום נוסף.

...

טענה זו נזנחה בסיכומיה וממילא מצאנו כי לא שולמו סכומים כאמור ביתר – ראו הדיון ברכיב תביעה של דמי החגים ותוצאתו.

סוף דבר אשר על כן, על הנתבעת לשלם כדלקמן – 109.1.

אנו דוחים את שאר רכיבי התביעה.

המשיבה, הנה בעלת הזיכיון להפעלת רשת "דומינוס פיצה" בישראל (להלן: המשיבה או החברה), בה הועסק המבקש כשליח בין החודשים 01-07/2013.

ביום 03.03.16 הגיש המבקש תובענה כנגד המשיבה ובקשה לאישור התובענה כייצוגית (להלן: הבקשה לאישור), במסגרת הבקשה לאישור טען המבקש כי המשיבה אינה מעניקה לעובדיה זכויות שונות בהתאם להוראות צו ההרחבה בענף היצוא, היבוא, המסחר בסיטונאות והשירותים במחוזות תל אביב והמרכז (להלן: צו ההרחבה או צו ההרחבה בענף היבוא), אשר לטענתו חל על המשיבה בהיות תחום עיסוקה בענף המזון, בהתאם לפסק הדין בעיניין ליטוס מחשבים (ע"ע 2580-03-11 דורון נ' ליטוס מחשבים בע"מ [פורסם בנבו](1.3.15)).

בכל הנוגע לתשלום דמי חגים צוין כי סניפי המשיבה פתוחים במהלך החגים, למעט חג הפסח, לרבות בערבי חג ובצאת חג, כך שלא נגרמה פגיעה בהכנסתו של העובד ועל כן לא זכאים הם לתשלום דמי חגים באם עבדו בחג.

לאחר קבלת מסמכים ונתונים אלו, יהיו לב"כ המבקש 14 ימים על מנת לבחון ולוודא כי ההפקדות לביטוח הפנסיוני שמבצעת המשיבה לעובדיה נעשות גם בגין חלף תשלומי השכר ובגין שעות העבודה בשבת (עד להקף משרה מלאה).

בעניינינו, בהתאם לדיון לעיל ובהתאם לבקשת ההסתלקות, ספק אם תובענה ייצוגית היא הדרך הדיונית המתאימה והיעילה ביותר לבירור הסוגיות שהועלו על ידי המבקשת נוכח טענות המשיבה לענין אי תחולת צו ההרחבה הנידון.

...

אולם נוכח מכלול האמור, לרבות העובדה שאין לנו פירוט בדבר הסכומים שישולמו לעובדים שוכנענו כי יש לאשר את גמול התובע אולם מנגד לאשר את שכ"ט העו"ד בסכום של 100,000 ₪.

לאור האמור, אנו מקבלים את הבקשה לקביעת תגמול למבקש בסך של 20,000 ₪ ומאשרים באופן חלקי את רכיב שכ"ט לב"כ לסך של 100,000 ₪ כפי שיפורט בהמשך.

סוף דבר בקשת המבקש להסתלקות מהבקשה לאישור התובענה כייצוגית, מתקבלת, והתובענה שהגיש המבקש נדחית.

לטענת הנתבעים צו ההרחבה אינו חל שכן סעיף 2 לצוו זה קובע שהצו יחול על רשת המפעילה לפחות 2 חנויות לממכר מזון או ששטח המכירה שלה עולה על 500 מ"ר, בעוד שלטענתה הנתבעים מפעילים סניף אחד בלבד ברחוב קרליבך 14 תל אביב, כאשר שטח הנכס הנו 159 מ"ר. עיון בסיכומי התובע מעלה כי התובע זנח טענתו באשר לתחולת צו ההרחבה בענף רשתות שיווק מזון.

בנוסף, לא הוכח ששטח המכירה של החנות עולה על 500 מ"ר, בעוד הנתבעת הציגה אישור על תשלום ארנונה בו נכתב כי גודל הנכס הנו 159 מ"ר (נספח 5 לכתב ההגנה).

עוד מוסיפים וטוענים הנתבעים שהתובע חישב את תביעתו לדמי חג על פי שכרו האחרון ולא על פי השכר ששולם לו במועד בו חלו ימי החג וכי לפי הטבלה שצרף לסיכומיו הוא זכאי ל 18 ימי חג. אין בידנו לקבל את טענת הנתבעים בדבר העדרות בסמוך לימי החג.

בהתאם לטבלה שהציג התובע בסיכומיו, אשר לא כללה ימי חג שחלו בשבת, התובע זכאי לסך של 4,752 ₪ עבור 8 ימי חג שחלו בשנת 2016, 8 ימי חג שחלו בשנת 2017 ו- 5 ימי חג שחלו בשנת 2018, וזאת לפי שכרו המשתנה של התובע כפי שהוא נקוב בתלושי השכר.

...

בעניינו,הגם שלא נחה דעתנו מהתנהלות הנתבע 2 באשר לדיווח עבור שעות העבודה של התובע, אין אנו סבורים שהוצגה תשתית עובדתית מספקת לצורך הרמת מסך כללית כנגד הנתבע 2/ חיובו מכוח היותו נושא משרה.

כללו של דבר בתוך 30 יום תשלם הנתבעת 1 לתובע את הסכומים הבאים, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד מועד התשלום בפועל: עבור חלף הפרשות לפנסיה (גמל ופיצויים)- סך של 7,287.8 ₪ עבור דמי חגים- סך של 1,755 ₪.

משהתקבלה התביעה בחלקה ישלמו הנתבעים 1-2 לתובע ביחד ולחוד הוצאות משפט בשיעור כולל של 6000 ₪.

לחילופין בלבד טענו כי הנתבעת תצטרך להמציא את כל תלושי השכר שחלים בתקופת החגים של 23,580 העובדים שהם חברי הקבוצה לדוגמה בחודשים 4,5,6,9,10 בכל שנה, בהם ייבדק האם הנתבעת שילמה לכל חבר 9 ימי חג. אשר לחישוב הזכאות לחברי הקבוצה שלא שילמו להם ימי חג בשלושה החודשים הראשונים להעסקתם, טענו התובעות כי בקובץ 2 שצרפו לבית הדין, עולה כי לפי נתוני המוסד לביטוח לאומי יש 14,391 עובדים שעולם זכאים לדמי חגים ב-3 חודשים הראשונים לעבודה.

למרות זאת הגישו התובעות את התובענה הייצוגית וטענו כאילו המקור הנורמאטיבי החל על רשתות שיווק המזון מחייב אותם לשלם לעובדים דמי חגים מהיום הראשון לעבודה וללא כל תנאי – טענה שאינה עולה בקנה אחד עם הוראות צו הרחבה 2010 ואינה נסמכת על מקור כלשהוא או על דוגמאת רוחב משום סוג בענף.

לטענת הנתבעת, התובעת 2 הפסיקה לעבוד ביום 10.9.15 ולמרות האמור היא מבקשת תשלום על חגים שחלו לאחר שסיימה לעבוד (סעיף 96 לסיכומים).

נוסף על האמור לעיל נבהיר כי מקריאת לשונו של סעיף 6.4 לצוו ההרחבה 2010, הדברים ברורים: עובדי רשתות שיווק מזון זכאים ל-9 ימי חג ללא התניה.

גם אם הייתה הנתבעת מוכיחה כי בחודשים ספטמבר ואוקטובר 2015 התובעת נעדרה תדיר ולא הגיעה לעבודה בחלק מהימים, עדיין לא היה בכך כי לאיין את זכאותה לקבלת דמי חגים (ובילבד שהחגים לא חלו בשבת), שכן צו ההרחבה 2010 קובע זכאות לדמי חגים ללא כל התניה בעבודה של יום לפני ויום אחרי החג.

...

מקובלת עלינו עמדת הנתבעת כאמור לפיה הזכאות קמה רק לעובדים בשכר ולא במשכורת ואבחנה זו יערוך המומחה – הממונה שימונה לצורך מימוש הסעד.

שכר טרחה וגמול לתובעות הייצוגיות יש לתגמל את ב"כ התובעות והן את התובעות עצמן, בגלל הסיכון שנטלו, התועלת שהביאו לחברי הקבוצה, מידת החשיבות הציבורית של התובענה הייצוגית וההשקעה בהליך וגם בגין ההתמדה בניהול הליך זה שנמשך מטעמים שונים, זמן רב. בע"א 2046/06 עזבון המנוח משה שמש נ' דן רייכרט (נבו 23.5.2012), קבע בית המשפט העליון את העקרונות המנחים בפסיקת שכר טרחתו של התובע המייצג וב"כ הקבוצה: "בתביעות ייצוגיות שעניינן בסעד כספי יש לאמץ את שיטת האחוזים כשיטה המקובלת לקביעת שכר הטרחה של עורך הדין המייצג. שיעור האחוזים שייפסק יושפע הן מנסיבותיו הספציפיות של ההליך, הן מהאופן בו הסתיים ההליך והן מגובה הסכום שנפסק. כמו כן, יחושב שיעור שכר הטרחה מתוך הסכום שנגבה על ידי הקבוצה בפועל. כמו כן, מן הראוי לפסוק את שכר הטרחה בשיעור מדורג, במובן זה שככל שסכום הזכייה גדל, אחוז שכר הטרחה קטן." לאור האמור ובשים לב לכך כי עדיין לא הגענו לנוסחת החישוב ולרשימת חברי הקבוצה הסופית, ונראה כי ראוי שהצדדים יגיעו תחילה להסכמה בנושא ואולי אף להסכמות גם בנושא שכר הטרחה, אנו קובעים כי בשלב זה על הנתבעת לשלם כבר עתה לב"כ התובעות, על חשבון שכר הטרחה הסופי שיחושב לו סך של 118,000 ₪ (שהוא כשליש אחוז מהסכום הנתבע).

הנתבעת תשלם את הסכומים בתוך 30 יום מיום מתן פסק הדין.