תשלום עורך הדין של הלקוח על חוות דעת מומחה רפואית

ודוק, מינוי שכזה לא ייעשה כדבר שבשגרה, אלא רק באותם המקרים שבהם תחושתו של השופט היושב לדין היא כי לא יהא בידו, או לא יהיה זה ראוי, להכריע במחלוקת שבהליך שבפניו בהסתמך על חוות־הדעת של המומחה הרפואי אשר מונה על־ידיו" [רע"א 337/02 רונית מזרחי נ' כלל חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נו(4) 673 (2002), בעמ' 676 ו' – ז'.

ד"ר גורן העיד, כי במסגרת עבודתו בחברות דלעיל, המשמשות כחברות תיווך, הוא מתבקש לבצע הערכת נכויות של נפגעים ואי כושר עבודה, זאת מבלי שהוא מכיר את הלקוח הסופי, חברת הביטוח ועורכי הדין שעבורם נעשות אותן הערכות, ומבלי שהוא יודע למי באופן ספציפי מיועד הייעוץ (עמ' 13, שור' 10-4; עמ' 14, שור' 3-1).

בהקשר זה יצוין, כי ב-ת"א (מחוזי חי') 876-03 ג'אזי שאמיה נ' ישראליפט (שירותים) תשל"ג בע"מ (26/11/2015)‏‏, נדחתה בקשה לפסילת חוות דעת מומחה שהוגשה בטענה דומה בשל עבודת המומחה הרפואי עם חברת "מדיטון" ומתן חוות דעת לנתבעת באמצעות חברה זו, תוך שנקבע כי אין בכך כדי ליצור משוא פנים (שם, פסקה 16) [ראו גם: ת"א (שלום ת"א) 47780-03-16 פלוני נ' כ.א.ז עובדים זרים בע"מ (02.05.2021), פסקה 18].

אשר על כן, אני מורה על דחיית הבקשה, ומחייב את התובע לשלם לנתבעים 2-1 הוצאות משפט בסכום כולל של- 1,000 ₪.

...

סיכום התוצאה אשר על כן, לא מצאתי מקום להיעתר לבקשה לפסילת חוות דעתו של ד"ר גורן ואף לא למינוי מומחה נוסף בתחום האורתופדי.

אשר על כן, אני מורה על דחיית הבקשה, ומחייב את התובע לשלם לנתבעים 2-1 הוצאות משפט בסכום כולל של- 1,000 ₪.

המזכירות תמציא העתק החלטתי זו לצדדים באמצעות באי כוחם.

הצדדים לא בקשו לזמן את המומחים לחקירה על חוות דעתם, על כן מסקנות המומחים באשר לנכות הרפואית מקובלות עלי.

כידוע הנכות התפקודית תיקבע על ידי בית המשפט ר' ע"א 3049/93 גירוגיסיאן נ' רמזי, בפיסקה 7 (8.6.1995): "בין הנתונים המסייעים לבית-המשפט לקבוע נזק זה, יש חשיבות לנתון של הנכות הרפואית שנגרמה עקב התאונה. לנכות זו, המגבילה את התובע בפעילותו, יש השלכה לכושר הישתכרותו. זה, כמובן, אינו הנתון היחיד שיובא בחשבון. כדי לקבוע את הפסד כושר ההישתכרות יש חשיבות גם למקצועו ולמקום עבודתו של התובע." המומחים התייחסו לשאלת השפעת הנכות שקבעו על תיפקודו של התובע במקצועו כעורך דין.

לא הובאו עדים אובייקטיבים אחרים שהיו יכולים לתמוך בגירסה זו. לא הוצגו מסמכים אובייקטיבים להוכחת הקף העבודה, כמו רשימת תיקים נכנסים לפני ואחרי התאונה, כמות התיקים שהסתיימו אחרי התאונה לעומת אלה שהסתיימו לפניה, הצבעה על לקוחות שנאלץ לדחות ולא קבל לטיפולו בשל מצבו או שיתופי פעולה לחיפוי על קשייו.

אין דומה שכר טירחה שנובע מהסכם פשרה, למשל בטרם הגשת תביעה, לשכר שמשולם בגין פסק דין שמשולם לאחר שעורך הדין סיים את מלאכתו בתיק.

הנתונים מתיישבים עם חוות דעת המומחים, האורטופד והנוירולוג, אשר קבעו שהמגבלות בתחום שהעריכו לא יפריעו לעבודת התובע כעורך דין.

...

אם התובע חש שהוא מוגבל ולא יחזור לתפקודו הרגיל, מדוע כלכל את צעדיו הפיננסים בהסתמך על הכנסות מלפני התאונה, וצפי לעלייה בשכר?! מהעדויות שהציג התובע אין אפשרות להגיע למסקנה באשר לשינויים בהיקף עבודתו.

אין בידי לקבל את טענת התובע לירידה ב-60% בכושר השתכרותו.

סוף דבר בגין פגיעתו בתאונת הדרכים תשלם הנתבעת לתובע סך של 853,913 ₪ בתוספת שכר טרחת עו"ד בשיעור 15.21% (13% בתוספת מע"מ).

כן טען להיעדר עילה, מאחר שלטענתו כספי ביטוחים אינם חלק מהעזבון, ועל כן הוא ביצע את החלוקה כעורך דין של המנוח, בהתאם להוראותיו, ולא כמנהל עזבון.

עקרי טענות מגדל מגדל טוענת בשני היבטים – האחד, בהיבט של התביעה העיקרית, ולפי טענתה דין התביעה כנגד הנתבע להדחות, גם מחמת היתיישנות וגם לגופו של עניין; השני, בהיבט שלה כמבטחת וכצד ג' היא טוענת, כי הנתבע התרשל בתפקידו, והתנהלותו חרגה מהתנהלות ראויה של עו"ד. לגבי התובעים טוענת מגדל, כי הם ערכו את הסכמי חלוקת כספי הביטוחים וכספי העזבון כדי להמנע מתשלום ערבויות אישיות של המנוח ולחמוק מנושים.

עוד נטען, כי מדובר בעיניין שבמומחיות, ואילו התובעים לא הגישו חוות דעת מומחה להוכחת טענתם.

הרכיבים השלישי והרביעי משלימים את העוולה: "הגורם ברשלנותו נזק לזולת עושה עוולה". הקשר הסיבתי העובדתי עוסק בשאלת היתנהגותו הפיזית של המזיק ובגדרו יש לבחון האם הובילה היתנהגות זו להתרחשותו של הנזק שניגרם לניזוק, בבחינת – "סיבה בלעדיה אין". לעומתו, הקשר הסיבתי המשפטי בוחן האם ראוי להטיל חבות משפטית על המזיק נוכח אותו סיכון שגרם לנזק (ע"א 4486/11 פלוני נ' שירותי בריאות כללית (15.7.2013)).

לענייננו רלוואנטי, בין השאר, סעיף 40 לכללי לישכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית), תשמ"ו-1986 (להלן: "כללי האתיקה"), לפיו עו"ד חייב להודיע ללקוח על העברת כספים שקבל עבורו.

...

משנדחתה התביעה העיקרית על שני ראשיה, נדחית בזאת הודעת צד ג' שהוגשה על ידי הנתבע כנגד מגדל ויוכבד.

כן נדחית הודעת צד ד' שהוגשה על ידי מגדל.

בשים לב לסכום התביעה, מעל 3 מיליון ₪, ולאור התוצאה של דחייתה, אני מחייב את התובעים, ביחד ולחוד, לשאת בהוצאות הנתבע בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום ההוצאה ועד לתשלום בפועל.

אני סבור כי ניתן להסיק כי הנתבעת עורכת דין גדיר לא שילמה כספים שהתקבלו מהתובע לחברה ועל כן לא קיבלה כל חוות דעת רפואית מקרדיומדיקס.

המשמעות היא שעורכת גדיר דיאב מעלה באמון שהתובע נתן בה. במסגרת נספח 14 לראיות התובע, מבקש התובע מבית המשפט, לפטור אותו מהחובה לצרף חוות דעת רפואית, וכן למנות מומחה רפואי מטעמו בתחום הכירורגיה, וזאת בשל חסרון כיס של התובע.

במסגרת חוזית זו קיימת הסכמה מכללא "כי לעורך הדין, המקבל על עצמו את ייצוג הלקוח, יש המידה הנדרשת של ידע, מאומנות ומיומנות הנדרשים במקצוע עריכת הדין, וכי מתחייב הוא להפעיל כישורים אלה לטובת עניינו של הלקוח. התרשלות בייצוג ענייניו של הלקוח או בהפעלת מידה סבירה של מיומנות ומאומנות, הגורמת נזק ללקוח, ועל אחת כמה וכמה היתנהגות שיש בה הפרת אמונים ואי-יושר כלפי הלקוח עשויות לשמש עילה לתביעה בגין הפרת חוזה או בשל הפרת חובותיו כלפי לקוחו" [ע"א 37/86 לוי נ' שרמן, פ"ד מד(4) 446, 463 (1990) (להלן – עניין לוי)].

...

אני מקבל את גרסת התובע בעדותו כי הבקשה לא הוגשה על דעתו, ואני סבור שהבקשה הוגשה ביוזמת הנתבעת וזאת כדי לחסוך סכום זה מהסכום בסך של 3,500 ₪ ששולם לה בגין הוצאות.

מכל המקובץ מורה לקבל את התביעה כבמלואה ולחייב את הנתבעת לשלם לתובע סך של 15,785 ₪.

כמו כן מורה כי הנתבעת תשלם לתובע הוצאות משפט בסך של 7,000 ₪.

בהסכם נקבע, בין היתר, ששכר הטירחה יעמוד על שליש מכל סכום שייפסק בפסק דין (סעיף 1), כי הוא אינו כולל הוצאות חוץ משרדיות ומע"מ שיחולו על הלקוח (סעיף 4), ושאם הטיפול יועבר לעורך דין אחר לפני הגשת התביעה, ישולם שליש משכר הטירחה המוסכם (סעיף 7א), היינו 11.1%.

לעניין זה חזרו על טענות ההתרשלות בשים לב לתקופה של שנים לה נידרש גבעון לאיסוף תעוד רפואי, טענו שגבעון לא הראה שזירז את עריכת חוות הדעת, פנה באיחור למומחה ורק לאחר שנה מהשלמת התעוד הרפואי הפנה את הקטינה למומחה.

טענתו של גבעון בנושא רומזת לקפוח של הלקוחות בידי עורכי הדין והשתלטות על כספיהם.

...

הכרעה שני הערעורים נדחים.

נוכח מסקנותיי שהוצגו לעיל בפסקאות 16 ו-19, בדגש על הדיון בטענות וייל בנוגע לגובה ההוצאות שנפסקו בערכאה הדיונית, החלטתי שלא לעשות צו להוצאות במסגרת ערעורם של וייל (ע"א 21425-04-23).

במכלול השיקולים, אני קובע כי גבעון יישא בשכר טרחת עורך דינה של המשיבה 4 (הקטינה), בסך של 7,000 ₪ ובתוספת מע"מ. בנוסף, גבעון יישא בשכר טרחת עורכי דינם של וייל בסך של 12,000 ₪ ובתוספת מע"מ. הסכומים ישולמו עד 1.10.23, אחרת יישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין, מהיום ועד לתשלום בפועל.