תשלום משכורת על פרק זמן היעדרות עד למציאת עבודה חדשה

מאחר שהנתבתע לא הביאה תחשיב חלופי הכולל את הימים בהם נעדר התובע מעבודתו- מתקבל תחשיב התובע לעניין זה הפרישי שכר לטענת התובע, החל מחודש 06/2020, החליטה הנתבעת להעסיקו בשכר שעתי, מבלי שנתן את הסכמתו לכך.

התובע אמנם טען במסגרת התצהיר והסיכומים כי המשיך לעבוד באותן שעות עבודה, אולם כאמור, בחקירתו העיד כי עבד פחות שעות מאז המעבר לשכר שעתי, אולם "אולי פחות שעתיים לא יותר מזה" (עמ' 35 ש' 25-28).

הדבר מהוה הפרה של סעיף 3 לחוק הודעה לעובד ולמועמד לעבודה (תנאי עבודה והליכי מיון וקבלה לעבודה), תשס"ב-2002, לפיו "חל שינוי בתנאי העבודה של העובד כפי שפורטו בהודעה כאמור בסעיף 2, ימסור המעסיק הודעה על כך לעובד בתוך שלושים ימים...". מאחר שמדובר על שינוי מהותי בתנאי השכר, המצדיק לא רק הודעה אלא שמא אף שמיעת טענות העובד טרם ההחלטה, יש מקום לפסוק פיצוי ברכיב זה. הנתבעת תשלם איפוא לתובע פיצוי בסך 5000 ₪ בגין אי מתן הודעה על שינוי בתנאי ההעסקה.

התובע הצהיר כי פנה מספר פעמים לנתבעת בדרישה כי תחזיר לו את השכר החודשי עליו סיכמו הצדדים ואולם לא התפטר כיוון שחשש שבתקופת הקורונה הוא יתקשה למצוא עבודה חדשה.

אין חולק כי בסופו של דבר פנה בכתב לנתבעת (נספח 2 לתצהיר הנתבעת) "עקב ירידה במשכורת הגלובאלית". אין ספק איפוא שתנאיו של התובע הורעו והוא התפטר בעקבות הרעה זו. אלא, קיימת גם הלכה ידועה לפיה כאשר עובד ממשיך בעבודתו משך פרק זמן ארוך בשכר המופחת, מבלי שימחה על כך, יש לראות בכך ראיה להסכמתו להפחתה.

...

התיישנות: לטענת הנתבעת, יש לדחות את התביעה מחמת התיישנות ככל שהיא מתייחסת לתקופה לפני 6.11.20, שישה חודשים בטרם הגשת התביעה.

בנוסף, טענתה של הנתבעת לפיה הדו"חות מונפקים בהתאם לקוד האישי שמקודד העובד ברכב מקובלת עלינו.

בהקשר זה נשאל מר צדיק בחקירתו: "ש....לעניין התאונות, תיקנת את התאונות? ת. ברור. ש. יופי הפעלתם ביטוח? ת. יכול להיות אם זה תאונה קטנה בדרך כלל מתחת ל-5,000 שקל לא מפעילים ההשתתפות העצמית שלנו גבוהה באוטובוס זעיר ואם זה מעל אז בדרך כלל משתפים ביטוח. ש. צירפת אבל מסמך שמעיד על זה ששילמתם או שהפעלת ביטוח? ת. אני לא זכור לי אם בדקתי את זה לפני שבאתי, נראה לי שבתאונה הראשונה יש לך שמאות מדויקת בתאונה השנייה אולי תיקנו עצמאי. ש. אבל אני לא יודע אם זה שולם או לא שולם. ת.מה זאת אומרת שולם או לא שולם? ... ש. אני לא יודע, שילמתם? לא שילמתם?...אתה יודע כרגע להוכיח לי אם הביטוח כיסה את זה או לא?...ת. לפי דעתי כן". כלומר, לפי עדות זו, הנזק הנטען (שממילא לא הובאה כל עדות להוכיחו) שולם על ידי חברת הביטוח ואין כל מקום לתבוע אותו מהתובע.

סוף דבר הנתבעת תשלם לתובע בתוך 30 ימים מהיום סך של 92,934 ₪ לפי הפירוט שלהלן: גמול שעות נוספות בסך של 58,311 ₪.

בנוסף, תשלם הנתבעת לתובע הוצאות ושכר טרחה בסך כולל של 10,000 ₪.

בנוסף, לתובע נכויות חופפות בתחום הכאב והאורתופדיה בגין פגיעתו בעמ"ש צוארי כפי שצוין על ידי ד"ר שטיין במענה לשאלות ההבהרה; לא הוכח כי התובע לא עבר את שלב הראיונות לקבלה למקומות עבודה חדשים בשל מצבו הנפשי כפי שטען בעדותו; ולתובע מספר נכויות נעדרות משמעות תפקודית (כך למשל נכותו של התובע בתחום הכאב נקבעה בגין כאבים וללא הגבלת תנועה בשיעור של 2% מתוך 14.5%); כמו כן, התובע שב למעגל העבודה והשביח את שכרו.

גם את מקום עבודתו באטרניטי עזב התובע מיוזמתו, לטענתו בעקבות "שינויים באטרניטי ושוק העבודה התחיל לרתוח". לאחר שחיפש מקום עבודה חדש והצליח למצוא מקום עבודה בקירבת ביתו, החל לעבוד בחודש 11/21 בחברת HARMAN כראש צוות פרפורמנס בשכר חודשי 32,000 ₪ ברוטו (ס' 35 לתצהירו).

ואולם זולת ימי המחלה הסמוכים לאחר התאונה (הם הימים שלגביהם קיבל דמי פגיעה), היעדרויותיו של התובע היו ספורדיות, ולפרקי זמן קצרים וודאי שאין מדובר בחיסורים קצוניים או חריגים בהיקפם (ביום 2.1.20 הוצא לתובע אישור מחלה על יום אחד; בחודש 7/20 החסיר כ – 20 שעות עבודה סה"כ; בחודש 10/20 החסיר כ -9 שעות עבודה סה"כ; ביום 25.8.21 הוצא לו אישור מחלה על יומיים; בחודש 2/21 החסיר כ – 11 שעות עבודה סה"כ; בחודש 4/21 החסיר כשעתיים בלבד; ובחודש 6/21 החסיר, גם כן, כשעתיים בלבד).

זה המקום לפתוח סוגריים ולציין כי דמי הפגיעה ששולמו לתובע על ידי המל"ל חושבו לפי בסיס שכר ברוטו של 21,814 ₪ לחודש (ר' נ/2), המהוים 18,213 ₪ נטו, ובאופן המקורב מאוד לממוצע שכרו על פי תלושי השכר.

...

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים לעניין זה ובכלל חומר הראיות שבתיק, לא מצאתי לנכון לפסוק לתובע פיצוי בגין רכישת כיסא מיוחד.

אשר לטענותיו של התובע בדבר הגידול בהוצאות נלוות כגון שכר דירה גבוה יותר, הרי בשים לב לאמור בחוות דעת המומחים כמפורט לעיל, לא שוכנעתי כי הטעם למעבר נעוץ בנכותו של התובע הקשורה לתאונה, ולא שוכנעתי כי תשלום שכר דירה גבוה יותר נבע מאילוצים רפואיים או מהתאמות ספציפיות שצריך היה התובע להתאים באורח חייו ומגוריו כתוצאה מהתאונה.

ניכויים בהתאם לפירוט תגמולי המל"ל ששולמו לתובע בקשר עם התאונה, כעולה ממוצג נ/2, שולמו לו תגמולים בסך כולל של 129,525 ₪, אותם יש לנכות מהפיצוי שישולם לו. סיכום לאור כל האמור לעיל נזקי התובע כתוצאה מהתאונה הם כדלקמן: 56,324 ₪ בגין הפסדי השתכרות לעבר; 340,000 ₪ בגין הפסדי השתכרות לעתיד; 25,000 ₪ בגין עזרת צ"ג לעבר ולעתיד; 35,000 ₪ בגין הוצאות רפואיות ונסיעות לעבר ולעתיד; 42,955 ₪ בגין נזק לא ממוני סה"כ 499,279 ₪.

בפרק זמן זה החל התובע לעבוד במקום עבודה אחר (ר' עדותו בעמוד 20, שורות 14 – 16).

התובע התפטר כיוון שמצא עבודה חדשה עם שכר גבוה משקיבל, ולמעשה עזב לפני שסיים את תקופת ההודעה המוקדמת לה התחייב.

ר' הוראת סעיף 5א' לחוק הודעה לעובד ולמועמד לעבודה (תנאי עבודה והליכי מיון וקבלה לעבודה), תשס"ב-2002 (להלן – חוק הודעה לעובד): "בתובענה של עובד נגד מעסיקו שבה שנוי במחלוקת עניין מהעניינים לפי סעיף 2, והמעסיק לא מסר לעובד הודעה שהוא חייב במסירתה כאמור בסעיפים 1 או 3, בכלל או לגבי אותו עניין, תהיה חובת ההוכחה על המעסיק בדבר העניין השנוי במחלוקת, ובילבד שהעובד העיד על טענתו באותו עניין, לרבות בתצהיר לפי פקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971." על פי הדין, הנתונים שבתלושי השכר מהוים הודאת בעל דין מצד המעסיק לגבי תוכנם (דב"ע נה/193 - 3 זומרפלד - מלון זוהר בע"מ, (1.5.1996); ע"ע (ארצי) 42463-09-11 גולן (יואב ברמץ) - נגריית שירן בע"מ, 18.3.13).

לאור ההסתייגויות מכלל העדויות שנשמעו בנושא, בהיעדר הסבר משכנע מצד הנתבעת לגבי חישוב שכרו של התובע ובשים לב לעולה מתלושי השכר של התובע, שאין חולק שהם משקפים את הסכומים ששולמו בפועל לתובע, המסקנה המתבקשת היא כי הצדדים סיכמו על משכורת חודשית קבועה, בסך 6,000 ₪ נטו.

ר' גם עדותו בעמוד 12, שורות 17 – 20, כאשר נישאל התובע האם ישנם ימים נוספים בהם נעדר וקיבל בגינם שכר הוא השיב "אני לא זוכר". עוד עולה מהראיות כי משמרות העובדים נעשו בהתאם לסידור עבודה שערכו ביניהם, דבר שאיפשר מתכונת גמישה של שעות עבודה (עמוד 26, שורות 4 – 12; עמוד 34, שורות 12 – 24; עמוד 51, שורות 28 - 33), זאת ניתן ללמוד גם מהתכתבות הצדדים.

...

לפיכך דין התביעה ברכיב זה להתקבל במלואה, במיוחד נוכח החוסר הראייתי בעטיה של הנתבעת – נתונים אשר היה עליה למסור לתובע בכתב.

אשר על כן התביעה ברכיב זה נדחית.

סוף דבר – התביעה מתקבלת באופן חלקי ועל הנתבעת לשלם לתובע את הסכומים הבאים: תמורת עבודה בשעות נוספות בסך 31,861 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממחצית התקופה המזכה (1.2.15) ועד התשלום בפועל; שכר חודש פברואר 2017 בסך 795 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.3.17 ועד התשלום בפועל; פדיון חופשה בסך 3,240 בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.3.17 ועד התשלום בפועל; פדיון הבראה בסך 2,268 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.3.17 ועד התשלום בפועל; חלק המעסיק בתגמולים בסך 566 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממחצית התקופה המזכה (1.2.15) ועד התשלום בפועל; פיצויים לפי סעיף 26 לחוק הגנת השכר, תשי"ח – 1958 בסך 2,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.3.17 ועד התשלום בפועל; פיצויים לפי סעיף 5 לחוק הודעה לעובד ולמועמד לעבודה (תנאי עבודה והליכי מיון וקבלה לעבודה), תשס"ב-2002 בסך 5,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.3.17 ועד התשלום בפועל; הוצאות התובע, לרבות שכ"ט עו"ד, בסך 5,000 ₪ שאם לא ישולמו בתוך 30 ימים, ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק, עד התשלום בפועל.

לדבריו אין הוא יודע עוד כמה זמן תוסיף הנתבעת להעסיקו במיגבלות אלה, מה גם שמצבה לא יציב ויש תקופות עם גלי פיטורים ובלא עבודה בשעות נוספות.

הוא נעדר שוב בין חודשים 5/16 עד 9/16 בשל הניתוח השני שעבר, להחלפת המפרק, ושכרו שולם לתקופה זו – ע"ח ימי מחלה.

ולצור קושי ממשי עבורו במציאת מקום עבודה חלופי: בכלל, ואף בשכר דומה.

אמורים הדברים בעיקר בחמשת החודשים שלאחר התאונה (כאשר בנובמבר 2013 כבר החלה הרעיה לעבוד במקום עבודה חדש), ובחמשת החודשים שלאחר הניתוח השני.

מדובר בשינויים נווניים באיזור השבר שהופיעו בפרק זמן קצר יחסית, בצרוף לניתוח השני שכבר היה בו צורך, והגבלות התנועה שנותרו.

...

עם זאת אני מקבל שהגובה של המשטח מהרצפה, בחלקו העליון, עלה על 2 מטר.

אני קובע שהנתבעת אחראית לפיצויו של התובע בגין נזקי הגוף שנגרמו לו בתאונה נשוא התביעה.

סוף דבר: אני מחייב הנתבעת לשלם לתובע בתוך 30 יום את הסכומים הבאים במצטבר: 169,795 ₪.

בשים לב לכך מצאתי לנכון לפסוק ליורשתו של המנוח פיצוי כדלקמן: הפסדי שכר בעבר המנוח לא הציג תלושי שכר לשנת 2018, שנת התאונה; אתבסס אפוא על השכר הרבע שנתי ששמש לצורך תשלום תגמולי המל"ל, והוא 33,754 ₪, קרי, 11,251 ₪ לחודש בממוצע, ומשוערך להיום כ - 12,200 ₪.

אין חולק כי עד ליום 11.11.2018, תקופה כבת ארבעה חדשים וחצי, עבד המנוח בהקף מלא ולא נגרמו לו הפסדי שכר.

הגם שלא הוצגו אישורי אי כושר מעבר למועד זה, מצאתי לנכון לפסוק למנוח פיצוי עבור שלושה חדשים נוספים, עד אשר הישתלב במקום עבודה אחר, זאת משלקחתי בחשבון את פרק הזמן שנידרש למנוח על מנת למצוא מקום עבודה חדש, לאחר שעבד שנים רבות במפעל הנתבע.

מחודש אוגוסט 2021 ירד שכרו לכ - 2,600 ₪ לחודש עקב "העדרות" מידי חודש, שטיבה לא הובהר.

לכך יתוספו שכר טירחת עורך דין בשיעור 20% ומע"מ והוצאות משפט כדלקמן: החזר האגרה ששולמה, החזר עלות חוות דעתו של מומחה המנוח (כנגד קבלה), החזר חלקו בשכרו של מומחה בית המשפט והחזר הוצאות שני העדים מטעמו (350 ₪ לכל עד) - כל אלו בצרוף הפרישי הצמדה וריבית כחוק ממועד התשלום ועד היום.

...

מכל האמור לעיל ונוכח משקלן המצטבר של העדויות והראיות דלעיל, אני מקבלת את גרסת המנוח לאירוע התאונה וקובעת כי נפגע ביום 2.7.2018 במהלך עבודתו במפעל הנתבע, כאשר זרוע החיתוך, שהופעלה על ידי העובד עטא, מבלי שזה היה ער לכך שהמנוח נמצא מאחורי המכונה, פגעה בו. מהות הפגיעה בברך והיקפה בעדותו הסביר המנוח, כי זרוע החיתוך פגעה בפלג גופו השמאלית והדפה אותו אל הקיר, ובתוך כך גרמה לסיבוב גופו, לרבות ברך ימין.

מכל האמור לעיל, אני קובעת כי נכותו הרפואית של המנוח בעקבות התאונה היא כקביעתו של פרופ' נורמן, קרי, 15%.

מכאן אני קובעת, כי על הנתבע מוטלת אחריות לאירוע התאונה.