תשלום מענק קבוע מותנה בביצוע ממוצע שעות חודשי

אמנם נציג החברה לא ידע לומר האם בעת חופשה שולם מענק אי העדרות, אך העובד הודה בחקירתו הנגדית כי לא פנה לחברה בשום טענה או טרוניה בקשר לבצוע הפקדות לקרן ההשתלמות או לפנסיה מהמענק.

להלן נוסח סעיף 10 להסכם המתוקן שכותרתו "השכר לצורך תשלומי העובד והמעביד לקרן הפנסיה – פרושו" שבו נקבע כדלקמן: השכר המשולב לרבות תוספת מחלקתית ו/או מקצועית המהוה חלק מהשכר הרגיל המשתלם לעובד, שממנו הופרשו התשלומים כנקבע בסע' 12 א' ב' להסכם זה. (1)בנוסף לרכיבי השכר הקבועים הנ"ל יובא בחשבון הממוצע החודשי של שכר העידוד (פרמיות מדודות) שממנו הופרשו התשלומים כנקבע בסע' 12 ג' להסכם זה ובילבד שפרמיה יומית כנ"ל העולה על 30% של השכר לא תובא בחשבון.

לצורך כך נפנה למקור הנורמאטיבי לתשלום מענק אי ההעדרות המצוי בסעיף 3 לסיכום הדברים שנחתם בחודש אפריל 1979 בין הנהלת המפעל לבין וועד העובדים הקובע כדלקמן: "מענק בעד אי העדרות ואי איחורים יהיה החל מחודש מאי 79 בגובה של שכר יום עבודה. למענק זה יהיו זכאים עובדים אשר במשך החודש לא החסירו ימי עבודה מכל סיבה שהיא, למעט חופשה בתשלום באישור מוקדם של הממונים, וגם לא אחרו לעבודה. קבלת מענק זה מותנה גם בשמירה על משמעת בעבודה. היינו: הדפסת כרטיס שעון בבקר ובסיום עבודה, בבגדי עבודה, עזיבת תחנת העבודה להפסקת בקר וצהרים רק לאחר צילצול המודיע על הפסקת עבודה, וחזרה לעבודה עם צילצול המודיע על גמר הפסקה, החלפת בגדים בתחנת העבודה גם היא תיפגע בקבלת המענק. על מנת להקל על העובדים להגיע לקבל מענק זה, עובד שיאחר לעבודה לא יותר מ-4 פעמים בחודש או יעדר מהעבודה יום אחד בחודש יוכל להשלים את שעות ההיעדרות ו/או איחורים בשעות נוספות בתשלום של שעות רגילות. כל זה במידה שבמפעל יהיה נהוג לעבוד שעות נוספות." הסעיף מציין אם כן מספר תנאים לקבלת המענק: אי החסרת ימי עבודה; הגעה בזמן לעבודה; שמירה על משמעת, ובכלל זה הדפסת כרטיס נוכחות בתחילת יום העבודה ובסופו, יציאה להפסקות וחזרה מהן רק עם שמיעת צילצול והחלפת בגדים שלא בתחנת העבודה.

...

עדויות הצדדים בהליך כפי שבית הדין האזורי הביאן בפסק דינו מחזקות את המסקנה כי מדובר בנסיבות המקרה בתוספת מותנית בתנאי.

בית הדין דחה טענה זו במסגרת פסק דינו ולא מצאנו מקום להתערב בכך שעה שעצם קיומם של המסמכים כמו גם תוכנם לא היה שנוי במחלוקת.

סוף דבר לו תישמע דעתי הערעור יידחה והמערער יישא בהוצאות החברה בגין הערעור בסך של 7,500 ש"ח. השופטת לאה גליקסמן אני מצטרפת לתוצאה שלפיה יש לדחות את תביעתו של המערער להצהיר כי הרכיבים מענק אי היעדרות והחזר ביטוח לאומי (להלן – הרכיבים) הם בגדר "שכר" לעניין זכאותו להפקדות לקרן פנסיה, הפקדות לקרן השתלמות והפרשי פיצויי פיטורים.

סיכום על דעת כל חברי המותב הערעור נדחה והמערער יישא בהוצאות החברה בגין הערעור בסך של 7,500 ש"ח. ניתן היום, ט"ו חשוון תשפ"א (02 נובמבר 2020), בהעדר הצדדים וישלח אליהם.

בהקשר זה נקבע בפסיקה כי מעסיק רשאי להתחייב מראש לתשלום גמול שעות נוספות בעד מספר שעות נקוב, גם אם לא תמיד ובכל חודש יעבוד העובד את מלוא מיכסת השעות הנוספות שבעדן שולם, תשלום גלובאלי חוסך לצדדים את הצורך בדווח פרטני ובהתחשבנות מדי חודש בחודשו, כך שהעובד זכאי לתשלום המוסכם בין אם ביצע באותו חודש פחות מהשעות הנוספות לפיהן חושב התשלום הגלובאלי ובין אם ביצע מעבר להן, כל עוד לאורך זמן משקף התשלום הגלובאלי בממוצע ובקירוב את גמול השעות הנוספות שאמור היה העובד לקבל לפי חוק (דב"ע (ארצי) מד/3-34 דוד אלון - בנק ישראל, [פורסם בנבו] פד"ע טז 76 (1984); להרחבה בעיניין התנאים הנדרשים למתן תוקף להסדר גלובאלי מסוג זה ראו את פסק דינה של השופטת חני אופק גנדלר בע"ע (ארצי) 23402-09-15 אוריאל ברד - קנסטו בע"מ [פורסם בנבו] בעיניינו, מדיווחי השעות שהוגשו לתיק ומעדויות הצדדים עולה שהתובע אכן ביצע שעות נוספות ושוכנענו כי מדובר ברכיב אותנטי שאינו פקטבי.

שעות נוספות לטענת התובע הוא עבד במתכונת קבועה בימים א'-ה' במשך 12 שעות עבודה ביום, ועל כן הוא זכאי לגמול עבור עבודה בשעות נוספות בגין 3 שעות ביום ובסך של 64.5 שעות בחודש (לפי שכר ברוטו ממוצע של 8,700 ₪).

לאור האמור דורש התובע סך של 4,200 ₪ בגין אי ביצוע הפרשות לקרן הישתלמות (12X 350) וכך סך של 2,000 ₪ בגין אי תשלום מענק ריבעוני (500X 4).

] עיון בצו ההרחבה מעלה כי הזכאות למענק ריבעוני בהתאם לצוו ההרחבה מותנית בעמידה בקריטריונים שונים ובהם: מילוי הוראות ונחיות הממונים על הנהג בחברה, מידת שביעות רצון הלקוחות מעבודת הנהג בחברה שתקבע בהתאם למספר ותוכן התלונות כנגד הנהג, מילוי הוראות הבטיחות בעבודה, לרבות חוקי התעבורה ושמירה על רכוש החברה.

...

טענת התובע לפיה שכרו שולם כל חודש באיחור לא הוכחה ודינה להידחות.

כלל הוא, שתובע לא יזכה בסעד שלא עתר לו בתביעתו, ובית הדין לא יעניק סעד מעבר לסעד שהתבקש בכתב התביעה (ע"ע 1326/04 עביר שאהין נ' מכללת מאר אליאס (2.11.2005), משכך דין טענות התובע להידחות.

סוף דבר הנתבעת תשלם לתובע, בתוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין את הסכומים הבאים, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום המלא בפועל: בגין פיצויי פיטורים- סך של 3,216 ₪.

במסגרת עבודתה הובהר לתובעת על ידי הממונה עליה, כי עליה לעבוד גם בסופי שבוע וכי המשך עבודתה מותנה בבצוע עבודה בשבת מבלי שניתנה לה אפשרות להלין על כך. חלק מרכזי מפעילות הנתבעת התבצע בשעות הלילה וסופי שבוע בזמן שמערכות המיחשוב של לקוחותיה אינן פעילות.

ראשית, צורת תשלום זו – ובעיקר ההנחות לגבי ממוצע השעות הנוספות שהיא מהוה תמורה להן – צריכה לבוא לידי ביטוי בהסכמה ברורה ומדעת, כך שהסכמת העובד לצורת תשלום זו על הנחותיה תהא מושכלת ומדעת.

עיון בטבלה המצורפת לתצהירו של מר לוי (ר' ע"מ 9 לתצהירו) מעלה כי במרבית חודשי עבודתה של התובעת (28 במספר) התובעת קיבלה תשלום בעד שעות נוספות רבות מעבר לאלו שביצעה בפועל, בסך כולל של 225.85 שעות.

מקובלת עלינו טענת הנתבעת לפיה שכר הבסיס לצורך חישוב השעות הנוספות שביצעה התובעת הנו שכר היסוד וכן התשלום הקבוע בגין סודיות ואי תחרות.

עוד טוענת התובעת כי בחלוף הזמן התייקרה עלות עזיבתה, שעה שהמענק הנידרש נצבר מדי חודש לפיכך, זכאית היא של 5,000 ₪ בגין רכיב זה. הנתבעת טענה מנגד כי ההיתקשרות בעיניין המענק הייתה וולונטרית לפי רצון העובד ובהסכם נפרד מהסכם העבודה עליו חתמו העובדים.

...

עוד נציין, כי התביעה הוגשה תחילה גם כנגד מר רם יאולוס, יו"ר הדירקטוריון של הנתבעת וכן מר גיא לוי, מנכ"ל הנתבעת, אשר שניהם בעלי מניות בה. לאחר דיון קדם המשפט ובהמלצת בית הדין התביעה כנגדם נמחקה.

לאור האמור לעיל, דין טענת הקיזוז להידחות.

סוף דבר תביעת התובעת נדחית ברובה, למעט הסכומים הבאים אותם על הנתבעת לשלם לתובעת תוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין: תשלום בעד ימי היעדרות בסך של 1,210.9 ₪.

חרף העובדה כי מרבית תביעת התובעת נדחתה והתקבלה היא בחלקה הקטן, אנו סבורים כי בנסיבות מקרה זה, ראוי כי כל צד יישא בהוצאותיו הוא.

בנוסף שולמו לתובע תמריצים (ולא עמלות) בהתאם לעמידתו ביעדים שהוצבו לו. התמריצים אינם תוספת לשכרו של התובע ותשלומם מותנה בעמידתו של התובע ביעדים ובתנאים לתשלומם.

סעיף 7 להסכם שנחתם בין התובע לבין הנתבעת מיום 12.5.2014 (נספח 3 לכתב ההגנה) אשר כותרתו "שכר עבודה, תנאים נלווים וסוציאליים", קובע לאמור: "בתמורה לעבודתו ובכפיפות לאמור לעיל תשלם החברה לעובד משכורת חודשית בסך 6,000 ₪ ברוטו בצרוף 1,000 ₪ ברוטו כגמול שעות נוספות גלובאליות (סה"כ , 7,000 ₪- להלן – "המשכורת החודשית").

למען הסר ספק, מובהר כי דמי ההבראה, המתנות, התמריצים והמענקים אינם בגדר "שכר" או חלק מ"המשכורת החודשית" לשום דבר וענין שהם, והם יובאו בחשבון לצורך חישוב תנאים סוציאלים כלשהם (הפרשות לקופות השונות, פצויי פיטורים, דמי חופשה, דמי מחלה) או כל זכות הנגזרת משכרו של העובד.

הפקדות לפנסיה, פצויי פיטורים והודעה מוקדמת אשר להפקדות לקרן הפנסיה- יש לבחון את תיקרת השכר להפקדות לקרן הפנסיה על פי סעיף 16(ג) לצוו ההרחבה, היא השכר המשולם לעובד או השכר הממוצע במשק לפני הנמוך; כאשר יש ליישם את המבחנים שנקבעו בפסיקה לאבחנה בין "שכר" לבין "תוספת", קרי האם התוספות הן חלק משכרו בעד עבודתו הרגילה של העובד (עניין דזורייב).

שכן הם "במהותם "פרמיה" או "שכר עדוד", בסכום קבוע ומדורג, המשולם בעד ביצוע יעד אישי של מכירה.

...

נוכח כללם של דברים, לא נפל פגם היורד לשורשו של עניין בדרך הליך פיטוריו של התובע; ומכל מקום לא מצאנו כי יש לחייב את הנתבעת בפיצוי לטובת התובע.

לאחר ששקלנו את טענות הצדדים, בחנו את המסכת הראייתית, התרשמנו מעדויותיהם של התובע ואריה שנשמעו בפנינו ביום 21.12.2022 וכן עיינו בפרוטוקול דיון קדם משפט שהתקיים ביום 8.7.2021, הגענו לכלל מסקנה כי דין טענות התובע בעניין שכרו הקובע להידחות, למעט בעניין השלמת פדיון ימי חופשה.

סוף דבר התביעה נדחית בעיקרה, למעט האמור בסעיף 35 לעיל.

כך, למשל, התובע טוען שמחודש יולי 2011 ועד לחודש ינואר 2014 שכרו השעתי עמד על 28 ₪ (בתקופה שבה שכר המינימום עמד על סך של 25 ₪) וזה מעל השכר המינימום שהיה קבוע לאותה תקופה, ובהתאם גם שולם לו שכרו (ר' נספח 7 לעיל[footnoteRef:30]).

] בנוסף, הנתבעים טענו כי התובע קיבל הטבות שונות, בין היתר, הלוואות כשנקלע למצב כלכלי קשה, מתנה להולדת בנו (עגלת תנוק בעלות 5000 ₪), מענק בתקופת הרמדן, אופניים חשמליים לצורך הגעתו לעבודה ועוד[footnoteRef:33].

נת/2 ג'לטריה איטליאנה 5/17 חודשי 5986 39.6 151.15 5986[footnoteRef:46] [46: תעריף על לפי תלוש 39.6 ₪ כפול 151.15 שעות, זהה לתשלום בתלוש ] אין פערים נת/2 ג'לטריה איטליאנה 6/17 חודשי 6000 39.6 151.51 6000 אין פערים נת/2 ג'לטריה איטליאנה 7/17 חודשי 6950 39.6 175.5 6950 בתלוש השכר רשום כי התובע עבד 222.38 שעות נוספות אך בתלוש יש תשלום עבור 175.5 שעות.

עוד נקבע כי בכדי שתשלום כלשהוא ייחשב כתוספת ולא כחלק משכר היסוד, עליו להיות מותנה בתנאי כלשהוא (ע"ע 300370/97 זבדי - אי.די.איי טכנולוגית בע"מ, פד"ע ל"ד 201) ור' גם ע"ע (ארצי) 52050-12-20 איליה דזורייב - מסיעי עמק איילון בע"מ (29.03.2022).

בהודעה נלווית לטבלאות הסביר התובע כי ביצע תחשיביו באופן שונה מהתחשיב שנערך בכתב התביעה: ביחס לחודשים בהם צורפו דו"חות נוכחות חישב את השעות, ובחודשים בהם אין טבלאות/דו"חות הוא ביצע תחשיב ממוצע.

...

בנסיבות הליך זה החלטנו להפחית את גובה פיצויי ההלנה ולהעמידם על הפרשי ריבית והצמדה.

סוף דבר תביעתו של התובע מתקבלת באופן חלקי כמפורט להלן: · פיצוי בגין אי מתן הודעה על תנאי עבודה – 2,500 ₪.

משתביעתו של התובע התקבלה באופן חלקי, מצאנו בנסיבות העניין לפסוק לתובע הוצאות משפט בסך 2,000 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך 7,500 ₪, אשר ישולמו תוך 30 ימים, שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום בפועל.