לבסוף יאמר כי התובע השליך יהבו, במסגרת סיכומיו, על עדותו של מר אוטמזגין, מנכ"ל חברת כ.א.ז, המלמדת לשיטתו על שיטת תגמול נפסדת שבה משולמים לעובדים זרים בענף הבניה, מעבר לסכומים המדווחים המשולמים על ידי תאגידי כוח האדם, סכומים ניכרים במזומן על ידי המשתמש בפועל.
...
טענתו המרכזית של התובע הינה כי הנתבע לא הביא בחשבון לצורך חישוב בסיס השכר הרבע שנתי את מלוא השכר ששולם לו על ידי כ.א.ז ובעבור עבודתו בחברת כ.א.ז. לטענת התובע, בכתב התביעה, מעבר לסכומים שדווחו לנתבע, שולם לו על ידי כ.א.ז תשלום חודשי נוסף במזומן בסך של 7,000 ₪ שלא תועד בתלושי השכר, כך שבסופו של דבר הוא השתכר כ-12,000-13,000 ₪ נטו לחודש.
הכרעה
אקדים ואציין כי לאחר שבחנתי את חומר הראיות ואת טענות הצדדים הגעתי למסקנה כי לא עלה בידי התובע להוכיח את הנטען בכתב התביעה כי חברת כ.א.ז, אשר הייתה מעסיקתו במועדים הרלוונטיים, אכן שילמה לו שכר עבודה גבוה מזה המדווח בתלושי השכר.
אוסיף כי בית הדין מצא לנכון לציין דברים אלה נוכח התפנית שחלה לקראת תום ההליך בתוכן הטיעונים של התובע אשר הופנו כלפי משתמש בפועל זה או אחר.
אני סבורה כי אף אם אקבל דברים אלה כדברי אמת - ביחס לנוהג הנפסד בענף - הרי שכפי האמור לא זו הייתה עילת התביעה שבמסגרתה כוון התובע את טענותיו כלפי כ.א.ז בלבד.
מכל הטעמים הללו - התביעה נדחית ללא צו להוצאות.
