תשלום לעובד על חשבון חגים, למעט בשבת

שעות נוספות אינן נכללות במסגרת רכיבי השכר לחישוב המשכורת הקובעת לפיצויים, למעט שעות שבת וחג בסייג כאמור בסעיף ‎223 לעיל.

הנתבעת מאידך, טוענת כי שילמה 90 ₪ מהסכום השנוי במחלוקת ומכל מקום, התובע היתעלם מכך שזכאותו ל-9 ימי החג הדרוזיים בכל שנה הייתה צריכה להיות משוקללת לפי הקף משרתו וכן היתעלם מכך שאינו זכאי לדמי חגים ככל שהם חלים בשבת, ובפרט כי אינו זכאי לכפל תשלום – גם דמי חגים וגם שכר עבודה בחג.

" [ההדגשה הוספה] "מכאן כי כאשר העובד בוחר – אך לא חייב - להישאר במקום העבודה בזמן ההפסקה או שבשל אילוץ אובייקטיבי שאינו קשור לתהליך העבודה (כגון, מיקומו המרוחק של מקום העבודה) אינו יוצא ממקום העבודה בהפסקה, אך הוא חופשי לעשות במקום העבודה כרצונו והמעסיק אדיש לשאלת נוכחותו – הרי שאין בעובדת המצאו במקום העבודה כדי לשלול את אופיו של הזמן כזמן הפסקה שאינו מזכה בתשלום שכר. ואילו, כאשר המעסיק מחייב את העובד להשאר במקום העבודה – או למצער מצפה ממנו ואינו אדיש לשאלה זו - אזי הוא חייב אף בתשלום בגינה, וכלשון פסק הדין בענין גולדברג כאשר "המעביד, משיקוליו, מגביל את העובד בזמן ההפסקה, ומפיק מכך תועלת, כשלצדה עומדת לו החובה שבחוק לשלם בעבור זמן ההפסקה לעובד."[footnoteRef:25] [25: פרשת ביפר – סעיף 20] בע"ע (ארצי) 45431-09-16‏ ‏ אלכס גורביץ - מדינת ישראל -רשות המיסים (16.1.18) חודד עוד יותר המבחן 'עומד לרשות העבודה' כאמור – "...אחד המאפיינים של זמן הפסקה הוא היות העובד חופשי לעשות כרצונו בזמן זה, בין אם מדובר באכילה, מנוחה ובין אם מדובר ביציאה לסידורים אישיים כאלו ואחרים. בזמן ההפסקה, על העובד להיות נתון לרשות עצמו, להיות משוחרר מחובתו כלפי מעסיקו, ובפרט על המעסיק להיות אדיש לנוכחותו או לאי נוכחותו של העובד במפעל. מאפיין נוסף של "זמן הפסקה", הקבוע בסעיף 20(ג) לחוק מוגדר באמצעות המילים "אם נוכחותו במקום העבודה היא הכרח לתהליך העבודה או להפעלת הציוד והשמוש בו". במקרה כזה העובד אינו חופשי לעשות כפי רצונו בזמן ההפסקה, בו הוא ממשיך להיות קשור לעבודה.

בקביעת סכום ההוצאות נילקח בחשבון שחלק מרכיבי התביעה אושרו בשלבים מוקדמים של ההליך, הסכומים שולמו לתובע, דחיית חלק מרכיבי התביעה ואי עריכת חישובים למלוא רכיבי התביעה חרף המצאת הנתונים הנדרשים.

...

טענה זו נזנחה בסיכומיה וממילא מצאנו כי לא שולמו סכומים כאמור ביתר – ראו הדיון ברכיב תביעה של דמי החגים ותוצאתו.

סוף דבר אשר על כן, על הנתבעת לשלם כדלקמן – 109.1.

אנו דוחים את שאר רכיבי התביעה.

תחולת צו ההרחבה בענף הבנייה על התובע משאין מחלוקת כי הנתבעת הנה חברת בניה, ומשגרסת התובע כי עסק בעבודות בנייה, לרבות עבודות בטון וקונגו, אצל הנתבעת, לא נסתרה, הגעתי למסקנה כי יש להחיל על העסקת התובע את צו ההרחבה בענף הבנייה.

דמי חגים לטענת התובע, בהתאם לצוי ההרחבה בענף הבניה על הנתבעת לשלם לו דמי חגים בגין 16 ימי החגים שחלו בתקופה הרלוואנטית לתביעה ובסך של 3,520 ₪.

לפיכך, זכאותו של התובע תיבחן, בהתאם לצוו ההרחבה ולפסיקה דלעיל, דהיינו יילקחו בחשבון 10 ימי חגים לשנה, למעט החגים שחלו בשבת.

...

לאור כל האמור, תביעתו של התובע לקבלת פיצויי פיטורים נדחית.

אולם אין בידי לקבלה.

סוף דבר הנתבעת 1 תשלם לתובע, תוך 30 ימים מקבלת פסק הדין את הסכומים המפורטים להלן: גמול עבודה בשעות נוספות בסך 13,574 ₪ בתוספת הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום 15.5.13 (אמצע התקופה) ועד יום התשלום בפועל.

כך, בתחילה בודקת המערכת אם יש לעובדים "בנק שעות" שהוא מאגר של 3.5 שעות שאינו תלוי בעבודתם, כך שככל שקיים חוסר, הוא מקוזז תחילה מ"בנק" זה על חשבון המדינה.

דין זהה יש להחיל ביחס לדוגמא המופיעה בסעיף 51, המתייחסת לאותה השעה בעבודת מוצאי שבת/חג. כאמור, יש להבחין בין תוספת המשמרת שהיא תוספת שכר המשולמת לעובדים בגין המאמץ הכרוך בעבודה בשעות לא שגרתיות, לבין אורך המשמרת שצריכה לעמוד על שבע שעות בהתאם לחוק (עע 33791-11-10 נובכוב נ' ר-צ פלסט (24.5.12)).

" בהתאם לסעיף 4(2)(V) לחוק, שר העבודה רשאי לקבוע יום עבודה ושבוע עבודה בהקף העולה על הקבוע בסעיפים 2 ו-3 לחוק: "לעובדים בשירות המדינה או בשירות רשות מקומית עבודה שאינה תעשייתית, לכולם או לחלק מהם, בעבודות שהן לדעת שר העבודה חיוניות לציבור ושפורטו בתקנות, ובילבד שיום עבודה לא יעלה על עשר שעות עבודה, ושבוע עבודה לא יעלה, בממוצע לתקופה שתקבע בתקנות, על ארבעים וחמש שעות עבודה". בהקשר זה נציין כי בחוזה 521 מופיע בסעיף 4(א) כי העובדים עובדים במשמרות, למעט שבתות וחגים, בהתאם נסמן 27.6 לתקשי"ר. אולם ביחס לעובדים בתפקיד מפקח הגירה (מסורבים) או בתפקיד מפקח הגירה (מרכז שליטה ובקרה) העבודה תבוצע במשמרות גם בשבתות ובחגים, וזאת בהתאם להיתר שהוציא שר התמ"ת ביום 22.5.13.

...

בהעדרם של אלה, גם ביחס לרכיב זה עומדת למדינה חזקת כשרות המינהל, ולאורה דין רכיב התביעה להידחות.

על כן, כך טענו התובעים, הם זכאים להחזר מהמדינה בגין כך. דין רכיב התביעה להידחות.

סוף דבר ניתנים בזה הסעדים הבאים וההוראות הבאות להמשך ההתדיינות: ניתן בזה פרק זמן של 18 חודשים (שנה וחצי) לצורך הסדרת העסקתם של התובעים וחבריהם לעבודה.

פסק הדין המנחה בסוגיה הוא דב"ע (ארצי) נב/142 – 3 אלהרינת – כפר רות, פד"ע כ"ד (1) 535 (1992) שבו קבע בית הדין הארצי את מבחני עזר הבאים לצורך איתור המעסיק במסגרת יחסי עבודה משולשים: א) כיצד ראו הצדדים את היחסים ביניהם וכיצד הגדירו אותם; ב) בידי מי הכוח לפטר את העובד ובפני מי עליו להתפטר; ג) מי קיבל את העובד לעבודה ומי קבע והסדיר את תנאי קבלתו אליה; ד) מי קובע את מכלול תנאי עבודתו של העובד, לרבות את גובה שכרו ואת הנלווים לשכרו; ה) מי חייב לשאת בתשלום שכרו של העובד; ו) מי נותן חופשות לעובד וממי עליו לבקש את אישור חופשותיו; ז) כיצד דווחו יחסי הצדדים למס הכנסה, כיצד הצהירו ונרשמו במוסד לביטוח לאומי, וברשויות אחרות שבהן נידרשת הצהרה מיהו המעביד; ח) מכלול הקשרים והזיקות בין הצדדים הרלבאנטיים להסדר ההעסקה, כגון: מי מפקח על עבודת העובד, למי מדווח העובד על עבודתו, ולמרותו של מי הוא סר; ט) למי הבעלות על הציוד, החומרים, או הכלים המשמשים את העובד בעבודתו; י) האם העבודה שלשם ביצועה נשכר העובד נעשית במסגרת עסוקו העקרי של המשתמש בעבודה, ובו מישתלב העובד, או שמא נשכר העובד לבצוע פרויקט צדדי, הדורש מיומנות מיוחדת שאינה מסוג המיומנויות הרגילות הדרושות לעיסוקו העקרי של המשתמש בעבודה.

דמי חגים בהתאם לסעיף 26 לצוו ההרחבה בענף המלונאות זכאי עובד בעל ותק של שלושה חודשים ל-9 ימי חגים בתשלום.

לפיכך, זכאותו של התובע תיבחן, בהתאם לצוו ההרחבה, דהיינו יילקחו בחשבון 9 ימי חגים לשנה, למעט החגים שחלו בשבת.

...

ערים אנו לחשבוניות שהוצגו ובהם צויינו שעות, אולם משלא הוצגו כרטיסי הנוכחות לא שוכנענו כי יש לקבל את המפורט בחשבוניות.

לאור כל האמור, תביעתו של התובע לקבלת פיצויי פיטורים נדחית.

סוף דבר הנתבעים ישלמו לתובע, ביחד ו/או לחוד, תוך 30 ימים מקבלת פסק הדין את הסכומים המפורטים להלן: חלף הפרשות לרכיב פיצויי פיטורים בסך 2,000 ₪, בתוספת הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום סיום העסקה 30.4.16 ועד יום התשלום בפועל.

החברה מתחייבת להעביר לקבלן מינימום חמש עבודות חיות כל יום למעט שבתות וחגים.

בחודש מרץ 2015 שילמה התובעת 1 לנתבעת 1 את הסך 90,000 ₪ במזומן על חשבון הסך 160,000 ש"ח הנקובים בסעיף 10 לחוזה (להלן-"דמי הזיכיון"), ובחודש אפריל 2015 שילמה התובעת 1 לנתבעת בנוסף את הסך 113,800 ₪, ובסה"כ 203,800 ₪.

בהיעדר ראיות בענייו זה, סבור אני שבעת החתימה על החוזה וגם לאחריו ועד להפסקת פעילות הנתבעת 1 לא היה בידי הנתבעים צבר לקוחות אשר היו יכולים לספק לתובעים את מספר הקריאות עליהן התחייבו בחוזה, דהיינו לפחות 5 קריאות "חיות" מידי יום ביומו, למעט בימי שבת ומועד.

...

טענות הנתבעים בכתב ההגנה: בכתב ההגנה טענו הנתבעים שיש לדחות את תביעת התובעים מהסיבות שתפורטנה להלן.

סבור אני שיש לדחות תביעה זו מהסיבות כדלקמן: 1) הנזק של התובעים אינו הסך 780,000 ₪ במלואו, את 780,000 ₪ בקיזוז הוצאות תפעול של העסק ובקיזוז ניכויי חובה על פי הדין.

סבור אני שהתובעים לא זכאים לאכיפת החוזה, בהיות החוזה חוזה למתן שירות אישי.

סוף דבר: לאור כל האמור לעיל, על הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובעים, ביחד ולחוד, כדלקמן: 1) את הסך 247,200 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום הגשת התביעה (2.5.16) ועד ליום התשלום בפועל; 2) את הוצאות המשפט בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל; 3) שכ"ט עו"ד בסך 25,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל.