תשלום כפול לרשם החברות וחברות פרטיות

רקע עובדתי הנתבעת, חברת טימפרו בע"מ, אשר עוסקת בשרותי אחזקה ואריזה למפעלים באיזור הדרום (להלן: "הנתבעת" או "החברה") הוקמה בשנת 1995 על ידי מר יעקב מזרה (להלן: "מר מזרה") ושני מייסדים נוספים (מר ציון קידר ומר ויצמן כהן) ונרשמה ברשם החברות ביום 24.1.95[footnoteRef:1].

אשר לזכויות דהן כעובד בנתבעת - קבע רואה החשבון כי בהתאם להבהרות שקבל מבית המשפט המחוזי יש לפסוק לטובת מר דהן פצויי פיטורין על פי תחשיב שכר ברוטו של 36,000₪ לחודש, כפול מספר חודשי עבודתו בחברה, 9 שנים ו-7 חודשים, התקופה המחושבת עד ליום 31.12.09.

אשר לפדיון דמי חופשה דחה רואה החשבון את דרישתו של מר דהן מאחר ולא הוכחה, כשהוא קובע כי בעלי השליטה בנתבעת לא ניהלו, כשם שאין נוהגים בחברות פרטיות רבות לנהל, רישומים על יציאתם לחופשה.

] התובע טוען כי כ"עובד" הנתבעת הוא זכאי לתשלום פצויי פיטורים במועד פרישתו, דמי הבראה, פדיון חופשה ושכר עבודה עבור חודש יוני 2010 אשר לא שולם לו. לטענתו, נושא פצויי הפיטורין לבעל המניות הפורש נקבע במפורש בתקנון החברה, כך שבהתאם לסעיף 6.12 לתקנון בעל מניות שפורש מהחברה זכאי לקבל מהחברה פצויי פיטורים בגין התקופה שבה עבד לאחר תום תקופת הניסיון.

...

לא מצאנו לקבל גם את טענות הנתבעת שלפיהן בית הדין הינו בעל סמכות לדון בתביעת החזר "שכר העבודה" לשנים 2009-2010 מכח הכלל של "לא יעבירנו עוד". מדובר בתביעה שהוגשה לבית דין זה כתביעה שכנגד ולא בתביעה שהועברה על ידי בית משפט אחר.

למעלה מן הצורך נציין, כי לא שוכנענו כי התובע לא ביצע עבודה עבור הנתבעת בשנים 2009-2010.

] לאור כל האמור לעיל, הננו מורים על דחיית התביעה והתביעה שכנגד.

בנוסף, לטענתה, הנתבעים לא דיווחו לתובעת על העברת בית העסק מנתבעת 1 לנתבעת 2 ואף לא דיווחו כדין על העברת הפעילות העסקית לרשויות המס ולרשם החברות, והם אחראים לרישום כוזב ברשומי נתבעת 1 תוך שימוש פסול במסך ההיתאגדות שלה, על מנת להתעשר שלא כדין ולהתחמק מתשלומי ארנונה.

(תיקון מס' תשס"ג-2003 כפי שעולה מהוראות החוק, ואף נקבע בפסיקה, "סעיף 8(ג) לחוק ההסדרים מאפשר לרשות מקומית לגבות חוב ארנונה הרובץ על נכס שאינו משמש למגורים ישירות מבעל שליטה בחברה פרטית, כאשר החברה רשומה כמחזיקה בנכס. הסעיף נועד להקל על רשויות מקומיות הנתקלות בקשיים לגבות חובות ארנונה מחברות פרטיות שמפסיקות את פעילותן..." (רע"א 4532/19 מריאן רמוס נ' עריית תל אביב יפו (31.10.19)).

מדובר, למעשה, בהרמת מסך כפולה, בשלב הראשון בין נתבעת 1 לבין נתבעת 2, ובשלב השני בין נתבעת 2 לבין בעלת המניות בה. אציין כי הנתבעים עצמם לא העלו טענה זו ולא הבחינו בין הרמת המסך כלפי נתבעת 5 לבין הרמת מסך כלפי הנתבעים האחרים, כך שהדיון כאן הוא בבחינת למעלה מן הצורך.

...

להצהרתה "כך שולמו החובות". על רקע אותה מתיחות בחיי הנישואים וכוונתם להתגרש, ביקשה כי הדירה שבבעלותם תירשם על שמה ומשבעלה סירב, "...לבסוף החלטנו בחודש נובמבר 2008 להעביר את הדירה במתנה לשלוש בנותינו.. בחלקים שווים". עם זאת, בעדותה העידה נתבעת 5 על חשש מהצטברות החוב ועל קשר בינו לבין העברת הנכסים.

מכל מקום, כל עוד מדובר בהעברות כספיות שלא נרשמו ולא תועדו בשתי החברות, אשר לא ברור אם בכלל בוצעו ובגין מה, אני סבורה שאין בטענה זו של הנתבעים כדי להשפיע על המסקנות ועל תוצאות ההליך.

לאור כל האמור החלטתי לקבל את התביעה נגד הנתבעים.

כמו כן, יואל רשם הוצאות פרטיות כהוצאות עסקיות של החברה.

על התובעים יהיה לשלם מס על הסכומים על פי הכנסותיהם, וחיוב גם במס חברות יביא לתשלום מס כפול והתעשרות הנתבעים על חשבונם.

...

עוד אוסיף כי אני דוחה את טענת הנתבעים כאילו אורן היה עובד שכיר באטלס ליינס ככל עובד וכך גם נקבע שכרו.

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים וחוות דעת המומחה בנוגע לטענות שנכללו תחת קבוצה זו, מצאתי שאין מקום לחרוג מחוות דעתו המנומקת בנושא.

סוף דבר לאור כל האמור מצאתי לקבל את התביעה ברובה, ולחייב את הנתבעים לשלם לתובעים סכום של 728,000 ₪, בהתאם לחוות הדעת הכלכלית של המומחה שמינה בית המשפט.

הנתבעות 2 ,3 הן חברות פרטיות, שהוקמו ע"י הנתבע 1 או משרדו.

עו"ד דדוש קבע בהודעה בכתב, שנשלחה ביום 8.3.94 לעו"ד שגב, כי הנהנה הוא אלדרדשתי ובקש כי עו"ד שגב יעביר וירשום את המניות על שמו של אלדרדשתי אצל רשם החברות (נספח ה' לכתב התביעה).

עילת התביעה מפורטת בסעיף 29 סיפא לכתב התביעה כדלקמן: "במועד החתימה על הסכם הפשרה (נספח י"א) היה על עו"ד שגב לדיווח על קיום יחסי הנאמנות בינו ובין התובעים אך הוא לא עשה כן. אי דיווח זה, הוא אשר יצר שנים לאחר מכן כפל חיוב במס שבח ובמס רכישה וכן חיוב בריבית ובקנסות". עו"ד שגב העיד, כי הגיע להסכמות בעל פה עם זיוה כהן, לפיהן תוקם חברה חדשה, אשר מניותיה יוחזקו על ידם בחלקים שוים, ומכלול הזכויות שיתקבלו בהסכם הפשרה מול חברת לזניק יוקנו לחברה החדשה (רדי מייד), ולא לנהנים על פי הסכם המייסדים.

במסגרת הפשרה אליה הגיעה עם רשויות מסוי מקרקעין הוסכם, כי תבוטל שומת מס הרכישה בגין העסקה השניה לפי הסכם הפשרה מיום 20.12.07 (שבו סירבו רשויות המס להכיר), וחברת שגב תשלם את מס הרכישה רק בגין הסכם הפשרה הראשון מיום 6.6.01.

...

סוף דבר עורך דין שגב שימש כנאמן עבור התובעים בעסקת מקרקעין שבה היה גם שותף באמצעות משרדו.

התביעה מתקבלת.

אני מורה לעו"ד שגב להשלים את רישום חלקה של קדמת עדן במקרקעין ולשאת ב- 70% מכל תשלום שיידרש על ידי רשויות מיסוי מקרקעין, לצורך הרישום.

בע"א 3758/96 סלע חברה למוצרי בטון בע"מ נ' מנהל המכס ומע"מ, פ"ד נג(3) 493 (1999) דן בית המשפט במקרה שבו בוצעה עסקה אמיתית ושולמה תמורה, אולם נותרה מחלוקת בעיניין זהות העוסק, דהיינו "האם ביצע העוסק המורשה שהוציא את החשבונית בפועל את העבודה שבגינה הוצאה" (שם, עמ' 506).

במקרה הנוכחי טוען המשיב טענה כפולה.

רבים מהסוחרים מאוגדים במסגרות שונות כגון עמותות, שותפויות, חברות פרטיות או ציבוריות ולא קל לזהות בשם איזו אישיות משפטית בוצעה כל עסקה.

הדירקטורים הרשומים בחברה הנם מר מאיר וקנין וקובלקו מקסים (ראה דו"ח רשם החברות נספח ב' למש/2).

...

בהיעדר הוכחה מספקת בדבר זהות המוכר וזהות הרוכש, מתחייבת המסקנה כי המערער לא היה רשאי לנכות את מס התשומות שהיה כלול בחשבוניות שבמחלוקת.

על כן, אני דוחה את הערעור.

המערער ישלם למשיב הוצאות בסך כולל של 15,000 ₪.