תשלום כספי בגין קניית רכב עם מונה קילומטרים שגוי

התובע טוען כי היתנהלות הנתבעת הסבה לו נזקים כמפורט להלן; התובע מבקש את השבת מלוא התמורה ששולמה על ידו – 57,000 ₪, הוצאות נילוות בגין הרכישה (עמלת הקמת הלוואה – 799 ש"ח, העברת בעלות – 218 ש"ח, ביטוחים – סה"כ 4,800 ₪), רכישת רכב חלופי – 4,700 ש"ח, הפסד ימי עבודה –2,180 ש"ח, ההוצאות שנגרמו לו בגין האשראי למימון ההלוואה – 10,107 ש"ח, שכ"ט עו"ד עבור המכתב בעיניין ביטול העסקה – 500 ש"ח, החזר הוצאות ושכ"ט ששולמו במסגרת ההסדר שנחתם עם אלבר קרדיט – 5,850 ₪, עוגמת נפש - 30,000 ₪, פיצוי בגין הפרת חוק מכירת רכב משומש - 204,400 ₪ ופצוי בגין הפרת חוק הגנת הצרכן -31,000 ₪.

בשלב בו מונה כונס נכסים לרכב מטעם אלבר קרדיט, הוא גם משמש כבא כוח של הנתבעת בתביעה זו, ועל כן נתון בנגוד עניינים.

יתרה מכך, התובע עשה שימוש יום יומי ברכב במשך 11 חודשים, ונסע ברכב 16,271 קמ"ש. התובע לא הוכיח את הנזקים הנטענים, ואינו זכאי להשבת הכספים בגין הרכב, אשר נמכר זה מכבר לידי צד שלישי.

.] (4) פגיעות שנגרמו לרכב, ככל הידוע לעוסק ברכב, עד למועד מסירת טופס הגילוי; סעיף 5 שכותרו "עונשין" קובע – "העובר על הוראות סעיף 4, דינו – קנס פי שבעה מהקנס כאמור בסעיף 61(א)(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977". להשלמת התמונה, ראו גם סעיף 56 לפקודת הנזיקין - "תרמית היא הצג כוזב של עובדה, בידיעה שהיא כוזבת או באין אמונה באמיתותה או מתוך קלות ראש, כשלא אכפת למציג אם אמת היא או כזב, ובכוונה שהמוטעה על ידי ההיצג יפעל על פיו; אולם אין להגיש תובענה על היצג כאמור, אלא אם היה מכוון להטעות את התובע, אף הטעיה אותו, והתובע פעל על פיו וסבל על ידי כך נזק ממון." ומן הכלל אל הפרט התובע שם יהבו בטענה כי הנתבעת לא החתימה אותו בעת רכישת הרכב על טופס גילוי נאות, ולא גילתה לו, בין היתר כי הרכב עבר תאונות.

לשיטתה, הרכב היה תקין והתובע עשה שימוש למעלה מהממוצע ברכב – 16,271 ק"מ. הנתבעת מוסיפה כי אין זה מעניינה, מדוע התובע לא עמד בתשלומי ההלוואה, ובפרט עת התובע הודה כי בא כוחו ייעץ לו לא לשלם, וזאת בנוסף לעובדה שהתובע סרב לקבל את הרכב מטיפול.

...

לאחר שבחנתי את טענות התובע בגין רכיב זה, נחה דעתי כי יש מקום ליתן לתובע פיצוי על דרך האומדנא.

הבסיס למתן פיצוי בגין עוגמת נפש, סבל ואי נוחות מקורו בסעיף 13 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1970, הקובע: "גרמה הפרת החוזה נזק שאינו נזק ממון, רשאי בית המשפט לפסוק פיצויים בעד נזק זה בשיעור שייראה לו בנסיבות הענין". בנסיבות שהוצגו בפני, משעסקינן באי גילוי נאות, וברכב תקול, סבורני כי יש לפצות את התובע בסך של 10,000 ₪.

סוף דבר לאור המקובץ לעיל, התביעה מתקבלת בחלקה, והנתבעת תפצה את התובע, כדלקמן: הנתבעת תשיב לתובע סך של 45,600 ₪ בתוספת ריבית והפרשי הצמדה מיום 13.07.2015 ועד התשלום בפועל.

האם הציג הנתבע או מי מטעמו מצג שוא ביחס למספר הבעלים , האם הוטעו התובעים לחשוב כי הם רוכשים רכב יד ראשונה מגורם פרטי שאינו חברה בע"מ ? מה היה טיבה של הבעלות ומאפייניה ? נגזרות היות הרכב רכב חברה ?מהו הסדר הצרכני הנכון של עסקה ברכב משומש ובכלל זה שקיפות מלאה קריאה חתימה ותשלום עסקה ? האם נבדק הרכב היטב טרם מכירתו בכל הנוגע למערכת השמע ?האם הסרוב לתקנה עומד בקנה אחד עם הוראות הדין .

לאחר בקשת רישיון הרכב, נימסר על ידי נציג הנתבעת כי התובע יהיה "יד ראשונה ".ברישיון הרכב לא הופיע הבעלים של הרכב המקורי, אלא הופיע שלמה פיסגה בע"מ. וזאת לאחר שהתובע בירר באופן מפורש ונימסר לו ע"י נציג הנתבעת כי שלמה פיסגה בע"מ רכש את הרכב ביבוא אישי באפס ק"מ והם אלה שמוכרים אותו.לאחר משא ומתן , הרכב נמכר במחיר 54,000 ₪ והנתבע ביצע לרכב העברת הבעלות לחזקת התובע.

ב18.6.20 התובע ניגש למשרד הרשוי לקבל תדפיס מידע אודות הרכב ועל פי התדפיס מצוין כי הרכב היה בבעלות חברה ולא אדם פרטי כפי שנימסר לו.התובע יצר קשר עם נציג הנתבעת ודרש החזר כספי בגין החלק היחסי שבין עלות רכב יד ראשונה מאדם פרטי לבין עלות רכב יד ראשונה מחברה.

" חוות דעת המומחה המוסכם המכריע מטעם בית המשפט : בהסכמת הצדדים מונה מומחה מכריע מטעם בית המשפט שקביעותיו כדלקמן: בעת ביצוע עסקת המכירה הרכב היה רכב שנקנה מחברה מסחרית "שלמה פיסגה בע"מ" באמצעות סוחר.

"הוא אמר לי שאני אהיה יד ראשונה פרטית מאדם פרטי, אמרתי לו שאני רואה חברה, הוא אמר שהחברה קנתה מספר מכוניות עם 0 קילומטרז' והיא מוכרת מאדם פרטי לאדם פרטי. את תהיי יד ראשונה, כך אמר..." [פרוטוקול עמ' 2, ש' 3-5].

" העד אף ציין כי התובעים טעו כשחשבו שאין מדובר בליסינג , מה שמוכיח כי ברור הוא שמדובר בעיסקה שבית העסק ניסה לקיים בחוסרי מידע רבים ומצגים בעייתיים בלשון המעטה (ש 13-20 עמ' 6 לפרוטוקול ) : "שלומי, למה מופיע שם חברה ברישיון? אמרת לי ... שלא יוזכר שם של חברה ..." והוא עונה "הרכב נקנה משלמה פיסגה חדש מניילון עם אפס קלומטר, בן אדם פרטי רכש את הרכב חדש במימון הלוואות בלון לשלוש שנים, את תהיי אפס אחד רישום מקורי פרטי כפי שהבטחתי". רשום ברישיון 01, מפנה לנספח ב'.

...

סוף דבר , חוות דעת השמאי המוסכם מטעם בית המשפט , הכריעה שמאית והעניקה הסבר מקצועי בכל הנוגע למונחים שעלו בדיון כמו גם התייחסה לגרסת הנתבע מקצועית בתחום זה .

לאור כל האמור , הריני מורה כדלקמן : · הנתבע ישלם לתובעים יחד סכום של 10,673 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד למועד פסק הדין .

· נוסף לאמור ישלם הנתבע לתובעים יחד הוצאות משפט כולל חלקם בחוות דעת השמאי בסכום כולל של 2,500 ₪ .

לכן, ועל פי הסכמת בנו ועו"ד כהן, עו"ד כהן מונה כאפוטרופוס לדין של שניידר בהליך זה. במצב דברים זה ונוכח מצבו הרפואי, לא נימסרה עדותו של שניידר.

השמאי אישר בעדותו כי הדברים הללו בחוות הדעת שגויים (ע' 25 ש' 32-36).

כך ובדומה, לא הוצגו נתונים אודות מספר הקילומטרים שהרכב עבר, נתון שלדברי המומחה הוא נתון רלוואנטי אך לא ניתן לחלץ, נוכח גילו של כלי הרכב (ע' 25 ש' 3-5).

ביחס לנתבע שניידר, הוכח כי הוד לא שילם לשניידר עבור החלקים שרכש לצורך תיקון הטרקטור, דבר אשר לא מנע מהוד להציג את חשבונית החלפים שהוצאה על שמו של שניידר במסגרת כלל החשבוניות שהציג לשמאי ולדרוש פיצוי בגינה.

העובדה כי המנוע שהה אצל סביון יומיים בלבד, לצורך ביצוע תיקון נקודתי בהקף כספי מצומצם, אינה מתיישבת עם הקפן הנרחב של הטענות שהוד הפנה כנגד סביון, אשר לא הוכחו לגופן.

...

אינני מקבלת את טענת הוד כי על הנתבעים לשאת בעלויות הכרוכות בהעמדת הטרקטור במוסך גודמן משך 5 חודשים בהם גודמן טיפל בטרקטור.

אלא שבמכלול הנתונים שהוצגו לפני והקשיים בתביעת התובע כפי שנסקר לעיל, ובהעדר הוכחה כי שניידר וסביון גרמו נזק לטרקטור, אין באלה בלבד כדי לשנות מהמסקנה המתחייבת כי תביעת התובע לא הוכחה במאזן ההסתברויות.

אשר על כן, אני דוחה את התביעה.

פתח דבר מונחת לפניי תובענה כספית, שעילותיה חוזית ונזיקית, ועניינה בתביעה לתגמולי ביטוח בגין ניזקי רכוש לרכב מסוג ביואיק לה-קרוס מ.ר. 94-405-13 (להלן: "הרכב"), אשר בכל הזמנים הרלוואנטיים לתובענה זו, היה מבוטח אצל הנתבעת בפוליסת ביטוח מקיף, שמספרה 802515273617 (להלן: "הפוליסה").

על פי כתב התביעה, סירבה הנתבעת, לשלם לתובע את נזקיו, עקב מילוי מיכל הדלק בסולר במקום בבנזין (להלן: "תידלוק שגוי").

ביום 3.5.2018, עם גילוי הנזק, נבדק הרכב על-ידי שמאי מטעם הנתבעת, מר ניסים בן בכר, אשר ציין בחוות דעתו כי "על-פי מימצאי בדיקת המוסך, ניזוק המנוע כתוצאה מנסיעת הרכב עם סולר במקום בנזין", והעריך את הנזק בסך של -27,205 ₪ כולל מע"מ. בהמשך, הועברה בדיקת המנוע למומחה חצוני מחברת "סמוך שפוץ מנועים (1986) בע"מ" - מר פאור אברהם, אשר קבע בחוות דעתו, כי הממצאים והנתונים מצביעים על "כשל בתכנון ייצור הבוכנות", ובהעדר כל ראיה מקצועית - המצביעה כי סולר גרם לחימום יתר ולשברים של הבוכנות במנוע, הרי שהארוע הנטען "אינו תאונתי". ביום 10.6.2018, הודיעה הנתבעת לתובע על דחיית תביעתו, מהטעם כי אין מדובר ב'מקרה ביטוח' כהגדרתו בפוליסה, וכי הנזקים הנטענים אינם נזקים תאונתיים - אלא תיקון קלקולים ברכב ו/או טפולי תיחזוקה ו/או בלאי של מערכות הרכב.

חוות דעת מומחה בית-המשפט ביום 18/9/19, מונה מומחה מטעם בית המשפט - מר שמואל אביעד, מהנדס רכב ושמאי מוסמך, במטרה שיחווה דעתו המקצועית באשר לפלוגתות שבמחלוקת.

בחוות דעתו, ציין מר זריהן, מפורשות כי "המדובר בכשל תיכנוני שאובחן בבוכנות בלבד... וכי אין קשר סיבתי בין תידלוק הסולר, לבין הכשל שנוצר בבוכנות". לעניין מספר הקילומטרים, שגמע הרכב עת תודלק לכאורה בדלק שגוי, שבה הנתבעת והבהירה, בהתבסס על חוות דעתם של מומחה בית המשפט וחוות דעתם של המומחים מטעמה, כי לא ניצפו מקרים מעין אלה בפועל או בספרות המקצועית, אשר בהם רכב בנזין מתודלק בסולר מצליח לנסוע 70 ק"מ. ולבסוף, ולמען הזהירות בלבד, חותמת הנתבעת את סיכומיה בהכחשת גובהם של הנזקים הנטענים.

"מקרה הביטוח" מוגדר בסעיף 1 לפוליסה ביטוח תקנית, שהוראותיה מוסדרות בתקנות הפיקוח על עסקי ביטוח (תנאי חוזה לרכב פרטי), התשמ"ו – 1986 (להלן: "התקנות"), בזו הלשון: "מקרה הביטוח הוא אבדן או נזק שניגרם לרכב הנקוב במיפרט, לרבות האבזרים והמכלולים שבחבילה הבסיסית של דגם הרכב הקבועים במיפרט היבואן ושלא ניתן לרכוש רכב בלעדיהם, למזגן האויר שבו, למערכות בטיחות מתקדמות שהותקנו בו, לאמצעי המיגון שהותקנו בו לפי דרישת המבטח, לאבזרים הנמצאים בו מכוח דין או לאבזרים הצמודים אליו שנקובים במיפרט (להלן – הרכב), כתוצאה מאחד הסיכונים המפורטים להלן, ובילבד שהמבוטח לא ויתר על כסויים אלה, כולם או חלקם, בדרך האמורה בסעיף 1(ב);

...

למסקנה זו הגיע בית המשפט לאחר שדן במשמעות הלשונית של המונח "תאונה", ובכגון דא, ראוי להביא דברים כלשונם: "תאונה הינה אירוע בלתי מתוכנן, בלתי צפוי, ישיר, המתרחש בפתאומיות במקום מוגדר. ישנם אפוא ארבעה תנאים החייבים להתקיים על מנת שהאירוע נשוא התביעה דנן יחשב כתאונה, ואני סבורה כי אכן כולם מתקיימים במקרה דנן. במקרה דנן התדלוק השגוי היה: בלתי מתוכנן, בלתי צפוי, ישיר ופתאומי." סבורני, כי אותם ארבעה תנאים, המתקיימים לעמדת בית המשפט בעניין אלבז הנ"ל, מתקיימים אף בעניינו.

סוף דבר על יסוד החומר המונח לפניי, לאחר ששמעתי את העדויות, עיינתי בראיות ובכל אשר הובא לפניי, ולאחר ששקלתי את מכלול השיקולים הרלבנטיים, הגעתי לכלל מסקנה כי הרכב ניזוק עקב תדלוק בסולר במקום בבנזין, וכי מדובר במקרה ביטוח המכוסה בפוליסה, אותה רכש התובע מהנתבעת.

משהגעתי לכלל מסקנה כאמור, אני מקבל התביעה - אם כי לא במלואה - ומחייב את הנתבעת לשלם לתובע כדלקמן: סך של – 32,366 ₪ בגין הנזק, בניכוי השתתפות עצמית, ככל ובשיעור שזו קיימת.

אשר מונה על ידי בית משפט זה, והאשה פינתה את הדירה ביום 21.7.19 4 : תמ"ש 21514-08-15 סקירה דיונית: ביום 11.8.15 הוגשה התביעה, במסגרתה עתרה האשה לחייב את האיש לפרט בתצהיר את הסכומים שהועברו אליו מחברת פ', לרבות תמורה שהתקבלה על ידו או על ידי החברה בשווה עוד עתרה האשה להצהיר כי האיש קיבל את הסכומים שנפסקו לחובת חברת פ' בפסק הדין 10 ,(( שניתן מפי כב' השופט רניאל (להלן: "פסק דינו של כב' השופט רניאל" (סומן ת/ XXX.

מחלוקות- בעיניין הרכב ובעניין פסק דין שזיכה את החברה בתשלום (פסק דינו של השופט רניאל) הכל ככתוב בסעיפים 27 ו 32- לפסק דינה של השופטת ש' שטמר- אב"ד. לפיכך, יש לתקן XXX את הסכום העומד לחובתה של האישה באיזון המשאבים על ידי תיקון הסכום בגין רכב ה ככל שהאישה תוכיח גביה בפועל על פי פסק הדין של השופט רניאל, יש להוסיף מחצית סכומים אלו, בנכוי הוצאות משפט שקבענו, לזכותה של האישה".

לטענת האישה ערכו של הרכב, ששנת הייצור שלו היא 1994 , נרכש ב 1996- כרכב יד שנייה והוא מושבת כבר 10 שנים, אינו עולה על 21,000 ₪.

ביום 17/11/11 הגיש המשיב בקשה לתיקון טעות סופר לפיה התבקש בית משפט קמא לתקן את הסכום של 29,738 ₪ ולכתוב במקומו את הסכום הנכון על פי חוות הדעת המתוקנת, בסך של 76,006 .

מכאן, ששני הצדדים גרמו לירידת ערך של הרכבים בגין שימושם בהם, אולם לא ידוע עד מתי השתמש הבעל ברכב, שהועמד לרשותו, עד שלטענתו (שנאמרה בדיון בעירעור ולא הועלתה טענה אחרת על ידי האישה) הועבר לחברה, נמכר באמצעותה ותמורתו חולקה בין הצדדים, כאשר נעשתה חלוקה של כספי החברה ושל נכסיה (ואעיר שאין לנו נתונים באשר לערך הרכב שהועבר לחברה במועד העברתו).

...

₪ משכך, אני מחייבת את האיש לשלם לאישה הוצאות משפט בסך של 15,000 סוף דבר: על כן, הנני מורה כדלקמן: .

אני מחייבת את האיש לשלם לאישה סך של 265,525 התביעה לדמי שימוש מתקבלת חלקית.

₪ לשם מניעת אי הבנות, אני קובעת כי האיש ישלם לאישה על פי פסק דין זה סך כולל של 2 ₪ 215,521 ₪ (המורכב מסך של 265,525 ₪ בגין התביעה הרכושית בקיזוז סך של 50,004 בגין התביעה לדמי שימוש) אשר ישולמו תוך 45 יום, שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום המלא בפועל.