תשלום כל הוצאות הבית החלטת מזונות

דמי המזונות אותם שילם האיש עבור בנו מנישואיו הראשונים עד הגיעו לגיל שמונה עשרה עולים לכדי 89,400 ₪, תשלום העולה על דמי המשכנתא ששולמה על הדירה בסך 82,261 ₪ ובמידה שיש לאזן את תשלומי הדירה ובית הדין יטיל על האשה לשלם מחצית מתשלום המשכנתא, על האיש לאזן את תשלומי מזונות בנו שנלקחו מהקופה המשותפת.

בית הדין לא קיבל את עמדתו שאין שתוף בחובות וזכויות הצדדים מתקופת הנישואים בפסק דין מיום 17.02.2020 קבע ביה"ד: שתוף בנכסי הצדדים: מחליט בית הדין כי חוק יחסי ממון קובע כי יש לחלק חלוקה שויונית את נכסי הצדדים (פרט למקרים חריגים עפ"י סעיף 8), וזאת ללא התניה שלצדדים יהיה חשבון משותף ואף לא מותנה בכך שכל אחד מהצדדים ישלם חלק מחשבונות הבית, ואפילו אם הבעל ישלם את כל הוצאות הבית.

...

על חוות הדעת הוגשו השגות מהצדדים כשבסופו של דבר בית הדין אימץ את הדו"ח בתאריך 24.06.2019.

שניהם הגיעו למסקנה כי אף בלא שהוכח כי הייתה בדירת המגורים גם השקעה, כנטען על-ידי משפחת המשיבה, קרי: גם אם כנטען על-ידי המבקש נרכשה הדירה על-ידיו, הייתה דירה זו לבית המשפחה – שחיה בה כמשפחה – לאורך שלושים שנה.

בנוסף יש להבהיר כי באיזון המשאבים אין לחשב כמה כל אחד אכל או קנה בגדים או בילה בעצמו יותר מאשר עם בן הזוג כי אין לדבר סוף ולעולם לא נגיע לסופיות הדיון.

לסיכום התובע אינו נאמן לחזור ולטעון טענות הפוכות בבית הדין.

הנתבעת איננה חייבת להשיב לתובע מחצית מהמשכנתא ששולמה לדירה או את חלקו מהשבחת הנכס לאור כל האמור לעיל בית הדין פוסק: בית הדין דוחה את תביעת האיש לקבלת זכויות בדירה המתבססת על הטענה של שיתוף בכל נכסי הצדדים, מההלכה שאין אדם נאמן לחזור ולטעון טענה סותרת לטענה הראשונה שטען בבית הדין.

ביום 15.5.2018 , לאחר דיון שהתקיים במעמד הצדדים בעיניין המזונות פסק בית המשפט (כב' הש' יוכבד גרינוולד - רנד, המותב הקודם בתיק) כי על הנתבע לשלם לתובעת סך של 1,350 ₪ כדמי מזונות זמניים לכל קטינה וכן מחצית הוצאות חינוך ורפואה.

כמו כן יישא האב ב 25% מהתשלום עבור מוסדות החינוך בהם לומדות הקטינות, לרבות צהרונים (כולל תשלום לחוגים במסגרתם), וכל הוצאה חינוכית אחרת בכפוף להצגת קבלות, וזאת בתוך 7 ימים מיום שהומצאו לו הקבלות.

32 עד למתן פסק הדין החלטת בית המשפט לעניין המזונות הזמניים מיום 15.5.2018 תעמוד בתוקפה.

...

לפיכך אני קובעת כי הכנסותיו של הנתבע הן ממשכורת, הן מהכנסתו בדרך אחרת ("שירותי

לאור כל האמור מצאתי לקבוע כדלקמן: 11 דמי מזונות בסך של 1,XXXX ' האב ישלם עבור מזונות הקטינות לידי אמם הגב ש"ח לחודש עבור א. (שהיא בעלת צרכים מיוחדים) ו - סך של 800 ₪ לחודש עבור הקטינה י. (סכומים אלו כוללים אחזקת מדור).

בנסיבות העניין ונוכח הפערים הכלכליים, ומשסברתי כי טוב היו עושים הצדדים שניהם לו הגיעו להסכמות זה מכבר והיו חוסכים לעצמם הוצאות וזמן ואף חוסכים מזמנו היקר של בית המשפט באשר הוא משאב ציבורי מצומצם, ולנוכח התנהלות הצדדים שניהם לאורך ההליך כולו, כפי שפורט בפסק הדין, הנתבע ישלם הוצאות התובעת בגין הליך זה בסך של 5,000 ₪ בלבד אשר ישולמו תוך 90 יום מהיום.

החלטה זו הנה בבקשות הצדדים, בקשת האשה למזונות זמניים ומדור ובקשת האיש לפסק דין חלקי לפירוק שתוף בבית הצדדים.

מזונות זמניים – נפסקו קודם לדיון ע"י כבוד המותב התורן ונקבע כי האיש ישלם לאשה על חשבון המזונות, לעבר להווה ולעתיד 1,055 ₪ (למועדים שנקבעו), וישלם את כל הוצאות אחזקת הבית כנגד קבלות.

...

לסיכום, הבקשה למזונות זמניים התקבלה במרביתה, הבקשה לפסק דין חלקי בנכס אחד נדחתה.

- ביום 25.2.18 לאחר שניתן פסק הדין בבע"מ 919/15 ניתנה החלטה בבקשת האב לביטול מזונות, במסגרתה הוריתי על הפחתת המזונות בלבד בגין שינוי נסיבות שחל ממועד ההחלטה מיום 18.7.16 בהיבט של זמני השהות הרחבים של האב עם הקטינים והוריתי כי החל מיום 1.3.18 ישלם 17 האב לידי האם עבור מזונותיהם הזמניים של הקטינים סך של 2,000 ₪ לחודש וכן סך 58% מהוצאות הבריאות החריגות וכן מעלות מחזור אחד של קייטנה בתקופת הקיץ עבור הבן ע', כמפורט בהחלטה.

אצל האם – מאחר שלא הונחו לפני נתונים עדכניים אודות הוצאות המדור ואחזקתו ובשים לב לאמור בסעיף 34 להחלטה למזונות זמניים מיום 25.2.18 אני מוצאת להעמיד את כלל הוצאות המדור ואחזקתו על סך ממוצע של 4,898 ₪ לחודש, מתוכו יש לייחס לקטינים שיעור של 40% , קרי סך של 1,960 ₪ לחודש (במעוגל) (* שכר דירה – סך 3,950 ₪ לחודש, הואיל וסכום זה לא הוכחש על ידי האב ולא צורף חוזה שכירות עדכני; * הוצאות חשמל, ארנונה, מים, ועד בית, גז – סך 948 ₪ לחודש).

בנוסף, יישאו הצדדים בשיעור 60% (לאב) - 40% (לאם) בהוצאות החינוכיות של הקטינים כדלקמן: כלל הוצאות בית הספר (לרבות ולא למעט בגין ספרים, מחברות, ציוד כתיבה בתחילת שנה, תשלומים בתחילת שנה בהתאם לדף דרישה של בית הספר, סל תרבות, תשלומי ועד הורים, וכל הוצאה אחרת בהתאם לדרישת בית הספר), וזאת בקיזוז המענק המגיע לקטינים מאת המל"ל, הוצאות שני חוגים עבור כל קטין כולל ציוד וביגוד הדרוש לחוג, הוצאות עבור 2 מחזורי קייטנות בקיץ, הוצאות בגין שיעורים פרטיים לקטינים בהתאם להמלצת מורה מחנכת או מורה מקצועית, עלות משלחת לפולין – והכל כנגד הצגת קבלות.

...

בנסיבות אלו, עתירתו של הנתבע בעניין המיטלטלין נדחית.

סוף - דבר: בנסיבות אלו, לאור המפורט לעיל – אני מורה כדלקמן: לעניין תביעת המשמורת – נפסק כאמור בסעיף 84 לפסק הדין.

לעניין הוצאות ההליך: בשים לב לתוצאת ההליכים המשפטיים בתביעות השונות, מאחר שאני סבורה כי ההליכים המשפטיים התמשכו זמן רב שלא לצורך בעטיו של הנתבע אשר לרוב התבצר בעמדותיו וביכר לנהל הליכים משפטיים מיותרים וממושכים בעניינים שונים שניתן היה להגיע בהם להסכמות כוללות, מצאתי לחייב את הנתבע בהוצאות ההליכים המשפטיים בסך של 15,000 ₪ אשר ישולמו לידי האם בתוך 60 ימים מהיום שאם לא כן יישא התשלום הפרשי הצמדה וריבית כדין ממועד החיוב ועד מועד התשלום בפועל.

במה דברים אמורים? בכ"ה בשבט התשפ"ג (16.2.23) נתן בית דיננו את החלטתו בעירעור שהגישה המערערת שלפנינו – אמם של שני קטינים ששאלת מזונותיהם נדונה בבית הדין קמא על החלטת בית הדין קמא מיום י"ח באייר תשפ"ב (19.5.22) שהעמידה את חיובו של אבי הקטינים – המשיב במזונותיהם על סך של 2,100 ש"ח לחודש במקום 4,000 ש"ח ששילם עד אז מדי חודש בחודשו, על פי הסכמתו וביוזמתו ממועד פרוץ הסיכסוך בדצמבר 2015.

האב השיב לגופן של טענותיה של האם בדבר הוצאות שונות שבהן נימנע הוא מלהשתתף, לדבריה, ועוד, בהקשר ל'מחציות' – טענות שאין פירוטן נצרך לצורך החלטתנו זו, ונציין רק כי בית הדין קמא העיר לגבי הללו "פסקנו על זה מחודש מאי, וכן לגבי מחציות, מ־2016 הסכום של 4,000 כולל הכול, ומ־2019 זה לא כולל, וניתן לחייב אותך במחציות, אך היא לא פתחה תיק". בית הדין קמא הוסיף "לגבי פסיקת בית הדין הגדול, אנו צריכים לידון בזה בינינו", ומשאמר האב "אני חשבתי שבדיון זה יהיה מסמכים וחקירות, מה צורכי הילדים, וכך ביקשו בית הדין הגדול" אמר בית הדין קמא: "אנו נתנו את פסק הדין שלנו, ניתן לחלוק עליו, אך לא ניתן לומר כי הוא לא מנומק, ולשיטתנו לא שאלנו מה אתה מישתכר". לאחר העלאתן של טענות נוספות לגופו של עניין ביקשה באת כוח האם לקיים דיון חקירות ולהביא ראיות, לשאלת בית הדין קמא "איזה ראיות וחקירות את רוצה להביא" הבהירה "לחקור אותה" – את האם – "על כל ההוצאות שלה, אחת לאחת בצורה מסודרת", ובית הדין קמא השיב "אנו עברנו על כל סעיף וסעיף של הבקשה שלך, ולפי זה פסקנו". באת כוח האם הבהירה כי היא מבקשת להוכיח "כי צריך הרבה יותר" – היינו בהשוואה לסכום שקבע בית הדין קמא "לגדל ילדים" ופרטה כי רצונה להוכיח את עמדתה לעניין הצורך בחוגי העשרה, בדמי ועד שנידרש הורה לילד במערכת החינוך לשלם, את עלות מזונו של ילד חולה צליאק, את טענותיה לגבי צורכי ביגוד, וליתר דיוק הנעלה "הנעליים הקרועות" שלשיטתה נאלץ אח הילדים להשתמש בהן, לגבי טפולי שיניים ולגבי קייטנות.

...

נוכח כל האמור אנו קובעים כי עניינם של הצדדים יועבר לבית הדין הרבני האזורי בתל אביב.

הרב שלמה שפירא עיינתי בנימוקי עמיתי הרה"ג שלמה שפירא שליט"א, והנני מסכים עם המסקנה לאור פסקי הדין של גדולי הדיינים זצ"ל וכפי הנוהג שהיה קיים בבתי הדין לפסוק על פיהם, מימיהם אנו שותים.

הרב מימון נהרי מסכים ומצטרף למסקנה שבנסיבות הענין שבית הדין האזורי לדבריו אינו יכול להמשיך את טיפולו בתיק לפי הוראת בית הדין הגדול אין מנוס אלא להעביר את התיק לבית דין אזורי אחר.