מעדותו של אריה, עולה בבירור כי לא היתה כל הסכמה מפורשת להשבת תשלום שכר הדירה
לידי הנתבעת וכי טענתו זו הועלתה בשלב מאוחר יותר, כאשר התאכזב מכך שהמנוח חתם על צוואה אשר לא כללה אותו (עמ' 55 שורה 4-7 לפרוטוקול).
יתרה מזו, על אף שאריה טוען כי המנוח התחייב להשיב את דמי השכירות, בין בדרך של מתן דירה ברח' הרברט סמואל בראשון לציון, בין בדרך של תשלום מזומן, לא נסמכה טענתו בכל ראיה שהיא, ולא יכול להיות חולק שערכה של דירה עולה עשרות מונים על ערכם של דמי השכירות, ועל כן אין כל הגיון בהתחייבות שכזו.
בין יתר החיובים בכרטסת, כללה הנתבעת סך של 3,315 ₪ מתאריך 27.7.2009 בגין "הפרש חש'(1000) ק.מ.". אריה הסביר בתצהירו כי מדובר בעבודה שבוצעה בעבור יהודה וכי משיהודה לא שילם תמורתה הנחה המנוח לרשום את החיוב בכרטיסו.
זאת ועוד, יעקב ויהודה עצמם אינם טוענים כי המנוח הלין בפניהם על אי תשלום שכרו השוטף (עמ' 18 לפרוטוקול; ראו גם עדותו של יהודה - "לא יודע מה אבי טוען", עמ' 41 ש' 30; "אבי לא טען בפני שום דבר", עמ' 44 ש' 10 לפרוטוקול), ובכך יש כדי לחזק את טענות הנתבעת כי שילמה למנוח את משכורותיו כסדרן.
משעמדה התביעה על 1,443,974 ₪ וכאשר נתקבלה התביעה רק בחלקה (בשיעור של כ-10%), ישא התובע בהוצאות הנתבעת בסך של 10,000 ₪ אשר ישולמו תוך 30 יום שאם לא כן, ישאו הפרישי הצמדה וריבית מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.
...
טענת הנתבעת לקיזוז דמי השכירות נדחית.
מנגד נדחית טענת התובעים לתשלום סכומים נוספים הרשומים בכרטסת.
אשר על כן תשלם הנתבעת לעזבון המנוח את הסך של 157,352.33 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום פטירת המנוח ועד לתשלום המלא בפועל.
