תשלום היטל סלילה כתנאי להיתר בנייה - תביעה מנהלית

טענות הצדדים, בתמצית: לטענת התובעת הגיע המנוח להסדר תשלומים עם הנתבעות לתשלום חוב ההיטלים ושילם בתאריך 08/08/99 את כל חובו ולאחר שנאמר לו, כך על פי כתב התביעה, כי עבודות הפיתוח תתבצענה בזמן הקרוב וניתן יהיה להוציא היתרי בנייה ולבנות על המגרשים.

אוסיף, כי לתביעה כאן צורפה חוות דעת מומחה מטעם התובעת (בהליך הקודם הוגשה היא לאחר שניתן פסק הדין (ראו סעיף 4 לעיל) וניתן גם הסבר, המניח את הדעת, למצער מספק בשלב מקדמי זה, כי אי השלמת רישום העברת הזכויות נובע ממחלוקת שיש שבין הצדדים הנעוצה בדרישות תשלום שהפנו הנתבעות לתובעת כתנאי למתן אישור העברה בשלכת רישום המקרקעין.

טוענות הנתבעות כי לשם בחינת השגותיה של התובעת בהתייחס להחלטות של הנתבעות, היה על זו הראשונה לנקוט בהליך מינהלי, במסגרתו נבחנת סבירות החלטותיהן ובתוך כך, הפנו הנתבעות, בין היתר, לסעיף 16 לכתב התביעה וטענו כי במסגרתו מנסה התובעת, דה פאקטו, לתקוף את עצם החלטת הגביה עת טוענת זו האחרונה כי הדרישה נעשתה שלא בהתאם לחוק עזר לחדרה (סלילת כבישים), תשנ"ה-1994.

...

לפיכך, נדחית עילה זו מחמת התיישנות.

אציין, כי ערה אני לטענות התיישנות שהעלו הנתבעות באשר לעילות הנזיקיות ולטענות התובעת בענין זה, אולם לאור החלטתי בדבר מחיקת התביעה הנזיקית (להבדיל, וכמפורט לעיל מתביעת ההשבה) בשל העדר עילה נזיקית, מתייתר הצורך לדון בהן.

התוצאה: אני מורה על מחיקת התביעה מחמת העדר עילה.

התביעה שהגישה איבקו בע"מ (להלן: "איבקו") היא תביעה להשבת היטלים שגבתה הערייה מהתובעת בשווי 34,527,105 ₪, כתנאי למתן היתר בנייה להקמת נכס ברחוב יגאל אלון 94 בתל-אביב, הידועים כגוש 7095 חלקה 3 ו-24 (להלן: "הנכס").

המדובר בהיטל סלילה והיטל תעול שכבר שולמו על ידי התובעת, ונגבו מכוח חוק עזר לתל-אביב-יפו (סלילת רחובות), התשע"ב-2011, וחוק העזר לתל-אביב-יפו (תעול), התשע"ב-2011 (להלן יקראו: "חוק העזר סלילה" ו"חוק העזר תעול" בהתאמה).

הערייה לא היתה יכולה לחייב את התובעת בהיטל סלילת רחובות מאחר שהתשתיות ברחוב יגאל אלון שצמוד לנכס הונחו/נסללו לפני שנכנסו לתוקפם חוקי העזר מכוחם נגבה ההיטל, כך אמרה כי היטל סלילה אפשרי "רק לגבי כבישים ומדרכות גובלות אשר ייסללו לאחר כניסתו לתוקף של חוק העזר מכוחו היא מבקשת לחייב" (סעיף 29 לכתב התביעה), וכי חיוב על תשתיות שהותקנו טרם חוק העזר הוא חיוב רטרואקטיבי אסור (פרק ג.3.

הבסיס לבקשה הוא הטענה כי התביעה נשענת למעשה על טענות לאי חוקיות הוראות חוקי העזר שמכוחן גבתה הערייה את ההיטלים וכן לאי סבירותן; כדי להשיג על חוקיות חוקי העזר יש לתקוף את חוקי העזר בתקיפה ישירה במסגרת ההליך המינהלי, ואין לאפשר דיון במסגרת תביעה אזרחית בדרך של תקיפה עקיפה.

...

הבסיס לבקשה הוא הטענה כי התביעה נשענת למעשה על טענות לאי חוקיות הוראות חוקי העזר שמכוחן גבתה העירייה את ההיטלים וכן לאי סבירותן; כדי להשיג על חוקיות חוקי העזר יש לתקוף את חוקי העזר בתקיפה ישירה במסגרת ההליך המנהלי, ואין לאפשר דיון במסגרת תביעה אזרחית בדרך של תקיפה עקיפה.

אומר כי העירייה הרחיבה והבהירה מדוע יש לסלק את התביעה והתייחסה באופן מפורט לטענות של התובעת וטענה כי כל אחת מהן נוגעת בשאלת החוקיות של חוקי העזר או סבירות הסכומים שנגבו מכוחן, ולכולן יש השלכות רוחב החורגות מהמקרה הנקודתי הנדון בהליך זה – אך לאור החלטתי בהמשך, לא ראיתי לפרט ולדון בטענות אלה, רק אומר שעמדת העירייה היתה כי ככל שלא תתקבל עמדתה לסלק את התביעה עתרה לחלופין, לפעול כמו במקרים דומים ולעכב את ההליכים בדנא עד הכרעת בית המשפט העליון במקרים דומים.

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בבקשה ובטענות הצדדים, כמו גם נתתי דעתי לכתב התביעה והתייחסתי לעילות שבו בראי הטענות שהעלו הצדדים בבקשה לסילוק התביעה על הסף, הגעתי למסקנה כי יש להורות על עיכוב ההליכים עד הכרעה בבית המשפט העליון.

הגם שהבהרתי את הדברים, הרי שמאחר שהקביעות בעניין אלפריח עומדות כעת במבחן בבית המשפט העליון וראו בעניין זה את ההליכים הפתוחים בע"א 4151/20 ובע"א 6593/20, אני סבורה כי נכון יהיה בשלב זה לעכב את ההליכים עד הכרעה בהם.

התביעה הנה תביעה כספית להשבת סכום של 1,609,570 ₪ ששילמה המשיבה למבקשת בגין היטל סלילה לפי דרישה מיום 19.12.21 שהייתה תנאי לקבלת היתר בניה.

תמצית טענות הצדדים המבקשת טוענת כי במסגרת התביעה נתקפת החלטת הערייה, רשות מנהלית, להטיל חיוב בגין היטלי סלילת רחובות לפי חוק עזר לבאר שבע (סלילת רחובות), תשע"ו- 2016 (להלן: "חוק העזר") על המדינה, בטענה שהחיוב הוטל שלא כדין וכי חרף העובדה שמדובר בתביעה לסעד כספי, מהותה של התביעה הנה מנהלית והסמכות העניינית לידון בה נתונה לבית המשפט לעניינים מינהליים.

...

השיקול החמישי הינו "האם הוגדרה בחקיקה דרך מסוימת לקיום ביקורת שיפוטית על המעשה השלטוני" כך שמקום בו קיימת הוראת חוק מפורשת המורה על דרך ייעודית לתקיפה של המעשה השלטוני, יהיה זה טעם טוב שלא להיעתר לבקשת בעל הדין לפעול בדרך אחרת.

סוף דבר לאחר שאני שוקלת את מכלול השיקולים אני סבורה כי בענייננו הם נוטים לטובת קיומה של סמכות עניינית לבירור טענות המשיבה בערכאה זו. למשיבה טענות ספציפיות לגבי יישום חוקי העזר בעניינה, היא אינה טוענת כי חוקי העזר לא סבירים או כי נחקקו תוך חריגה מסמכות.

על כן הבקשה לסילוק התביעה על הסף נדחית ואני מחייבת את המבקשת לשאת בהוצאות המשיבה ובשכר טרחת עו"ד בסכום של 6,000 ₪ שישולם בתוך 30 יום.

ביום 18.01.22 ערכה הנתבעת דרישת תשלום בגין אגרת היטל תעול; היטל סלילת כביש; היטל סלילת מדרכה (להלן: "היטלי פיתוח") בסך כולל של 63,420 ₪, תוך קביעה כי התשלום הנ"ל יהווה תנאי להוצאת היתר הבנייה.

בכך הופרה חובת ההנמקה המוטלת על הנתבעת בהיותה רשות מנהלית.

אולם המחלוקת היחידה למעשה, היא מהו המועד שאליו יש להתייחס כמועד הקובע ביחס לשעור התעריפים הקבועים שלפיהם יש לחייב את התובע? כלומר, האם על התובע לשלם בעבור ההיטלים בהתאם לתעריפים שהיו בתוקף ערב הגשת הבקשה על-ידו למתן ההיתר או במועד מתן ההחלטה על ידי הועדה המקומית לתיכנון ולבנייה או שמא בהתאם לתעריפים אשר היו בתוקף בעת הוצאת דרישת תשלום ע"י הנתבעת? אבהיר, ער אני לכך, כי שבעה ימים לאחר שנתנה הועדה המקומית לתיכנון ובנייה את החלטתה לאישור בקשתו של התובע למתן ההיתר, הנתבעת ביצעה תיקונים לחוקי העזר הערוניים שלה הרלוואנטיים לתובענה זו. ראו חוק עזר לכפר כנא (סלילת רחובות) (תיקון), התשפ"ב-2021 וחוק עזר לכפר כנא (תעול) (תיקון), התשפ"ב-2021, באופן ששיעורי ההיטלים התייקרו בהשוואה לתעריפים שהיו ערב הגשת בקשתו של התובע למתן ההיתר ומועד מתן החלטת הועדה המקומית לתיכנון ובנייה.

...

אבהיר, כי למסקנה זו הגעתי בהסתמך על לשון חוקי העזר העירוניים שמצאתי אותם כברורים וחד משמעים עד כדי כך שאינם משתמעים לשתי פנים.

נוכח כל האמור לעיל, אני דוחה את התביעה.

לפיכך, אני מחייב את התובע לשלם לנתבעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 2,000 ₪ שישולמו בתוך 30 יום מהיום, שאם לא כן, יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

כתנאי מקדים לאישור הבקשות ולקבלת היתרי הבניה נדרשה גינדי לשלם לעירייה היטלי פיתוח (סלילה, תעול ושצ"פ) עבור תוספת שטחים במסגרת היתרי הבניה הנ"ל. עוד נדרשה גינדי לשלם לעירייה תשלום נוסף, חדש, בגין הקמת שצ"פ בסך 5,477,472 ₪ (להלן – תשלום השצ"פ).

שלישית, שקולי מדיניות שיפוטית - הערייה התבססה על פרשנות אפשרית לשיטתה להוראות חוק התיכנון והבניה שבצידה פסק דין משנים מוקדמות שמכיר במהלך שכזה [עמ"נ (מינהלי תל אביב-יפו) 807/96 הרטבי נ' שר הפנים, פסקה 8 (נבו 08.04.1997)].

החיובים מכוח חוקי העזר בכתב התביעה עתרה גינדי להורות על השבת היטלי תעול וסלילה ששילמה לעירייה בסך 10,362,161 ₪ בגין היטל סלילה ומדרכה וסך 4,857,138 ₪ בגין היטל תעול.

...

עם זאת, לא נעלמה מעיני דרך פעולתה של העירייה ודומני כי הדבר מצא את מקומו הראוי במסגרת השיקולים בעניין השבת תשלום השצ"פ. לא מצאתי ממש ביתר טענות הצדדים והן נדחות.

סוף דבר – התביעה מתקבלת בחלקה.

אני מחייב את עיריית רחובות להשיב לגינדי סך 2,131,266 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית החל מיום 1.08.2019.