שנית, ההשוואה שעושות התובעות לעקרונות המניחים את בית המשפט בבקשות לביטול פסק דין שניתן בהיעדר הגנה, אינן רלבאנטיות לענייננו הואיל ולא מדובר בפסק דין שניתן בהיעדר הגנה או במעמד צד אחד.
לאור זאת הורה בית המשפט כדלקמן:
"לא צורפה אסמכתא על תשלום ההוצאות כאור בהחלטה מיום 13.2.22. יש להגישה לאלתר ולא יאוחר מיום 22.3.22. בהיתחשב שההוצאות היו צריכות להיות משולמות לפני כחודש ימים. בהיעדר אסמכתא, ההחלטה מיום 10.2.22 תעמוד בתוקפה, דבר שיכול ויעכב את ההליך, הגשת ראיות, ואף ייתכן דחיית ההוכחות. תז"פ ליום 23.3.22. להעביר לצדדים מיידית".
התובעות לא פעלו גם בהתאם להחלטה כאמור, ובמקום תשלום ההוצאות שנפסקו, ביום 22.3.22 הגישו בקשה לדחות את מועד תשלום ההוצאות בסך 2,000 ₪ עד לאחר מתן פסק דין בתיק.
"
אשר להוצאות, הרי שבדומה לתובעת 2, מצאתי כי בנסיבות העניין, בשים לב לשלב בו מצוי ההליך ולהוצאות לו נדרשה הנתבעת 4 עד כה, וכן לנוכח ההוצאות שנפסקו לחובת התובעות בהחלטות קודמות, כי התובעת 1 תישא בהוצאות הנתבעת 4 בסך של 25,000 ₪, כאשר חיוב זה ייכנס לתוקפו ככל שהתובעת 1 תגיש את תביעתה מחדש, ותשלום מלוא סכום ההוצאות בפועל הוא תנאי לבירור התביעה המחודשת.
...
עוד מוסיפה וטוענת הנתבעת 4, לחילופין, כי ככל שבית המשפט ימצא להיעתר לבקשה, הרי שבנסיבות העניין יש להתנות את החייאת התביעה בתשלום ההוצאות שנפסקו כתנאי להגשת תביעה מחדש, שכן יש לראות בבקשה זו, לכל הפחות, כבקשה להגשת התביעה מחדש.
לאחר עיון בטענות הנתבעת 4 ובמכלול ההחלטות שניתנו על ידי בית המשפט בסוגיה האמורה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה ביחס לתובעת 2 להתקבל באופן שתביעתה תימחק (בהתאם להוראות תקנה 157 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט – 2018).
ורק משכלו כל הקצים, ביום 2.5.22 נעתר בית המשפט לבקשה והורה שההחלטה מיום 10.2.22 נותרה בתוקפה.
בעניין מציין, למשל, בית המשפט המחוזי בע"א (מחוזי חי') 25750-07-22 יגאל תורג'מן נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ (נבו 21.07.2022):
"כאמור, הפסיקה המובאת לעיל רלוונטית גם כיום, אך נפסק זה מכבר, שתקנות סדר הדין החדשות הביאו עמן "רוח חדשה" שמטרתה ליצור שינוי גם בנושא זה, ולאור "רוח התקנות החדשות", על בית המשפט להקפיד הקפדה יתרה על קיום המועדים שנקבעו בתקנות, על מנת ליתן ביטוי לעקרונות היסוד של התקנות"
לנוכח כל המקובץ לעיל, יש מקום והצדקה לדחיית הבקשה תוך חיוב התובעות בהוצאות.
אף על פי כן, ולאחר שבחנתי את מכלול הנסיבות, ודווקא מטעמי יעילות דיונית וחסכון בזמן שיפוטי יקר, בייחוד בשים לב לשלב שבו מצוי התיק, כמו גם נוכח החשיבות שיש במתן זכות הגישה רחבה לערכאות, מצאתי לאפשר לתובעות, לפנים משורת הדין, הזדמנות אחרונה "להחיות" את התביעה בתנאים המצטברים המפורטים להלן:
הפקדה בקופת בית המשפט של הערובה ע"ס 35,000 ₪ להבטחת ההוצאות של הנתבעת 4, כפי שהוטלה על התובעת 2 בהחלטה מיום 10.2.22;
המצאת הסכמי השכירות המקוריים לנתבעת 4, כאמור בהחלטה מיום 10.2.22;
תשלום הוצאות שנפסקו לטובת הנתבעת 4, לרבות ההוצאות שמצאתי לפסוק לחובת התובעות במסגרת בקשה דנא, הכל כמפורט להלן:
סך של 2,000 ₪ שנפסקו כנגד התובעות בהתאם להחלטה מיום 13.2.22;
סך של 2,000 ₪ שנפסקו כנגד התובעות בהתאם להחלטה מיום 2.5.22;
סך של 3,500 ₪ שנפסקו כנגד התובעת 2 בהתאם להחלטה מיום 30.5.22;
סך של 7,500 ₪ שמצאתי לחייב את התובעות במסגרת בקשה דנא כתנאי מצטבר לחידוש ההליכים.
