תשלום דמי ניהול עבור שטחי השכרה

הסכם הניהול הראשון בנוגע לשטח זה, קבע דמי ניהול חודשיים זהים לאלה שנקבעו בהסכם הניהול, היינו 2$ בתוספת מע"מ למ"ר. אולם, ביום 30.03.15 נחתם בין התובעת לבין הנתבע הסכם להארכת הסכם השכירות במסגרתו אף הוגדל שטח השכירות ובמסגרתו הוסכם כי עבור כל השטח המושכר ישלם הנתבע דמי ניהול בסכום של 15 ₪ למ"ר בתוספת מע"מ. לטענת התובעת, בשל סרוב המוסד לשלם את העלות הריאלית של דמי הניהול, נוצר מצב בו התובעת מתקשה לעמוד בהתחייבויותיה כלפי יתר דיירי הבניין ונאלצת לממן את תחזוקת הבניין ממקורות אחרים.

...

הסכם הניהול הראשון בנוגע לשטח זה, קבע דמי ניהול חודשיים זהים לאלה שנקבעו בהסכם הניהול, היינו 2$ בתוספת מע"מ למ"ר. אולם, ביום 30.03.15 נחתם בין התובעת לבין הנתבע הסכם להארכת הסכם השכירות במסגרתו אף הוגדל שטח השכירות ובמסגרתו הוסכם כי עבור כל השטח המושכר ישלם הנתבע דמי ניהול בסכום של 15 ₪ למ"ר בתוספת מע"מ. לטענת התובעת, בשל סירוב המוסד לשלם את העלות הריאלית של דמי הניהול, נוצר מצב בו התובעת מתקשה לעמוד בהתחייבויותיה כלפי יתר דיירי הבניין ונאלצת לממן את תחזוקת הבניין ממקורות אחרים.

סוף דבר העולה מן המקובץ הוא כי התביעה על כל חלקיה נדחית.

נדחית התביעה הכספית ונדחית אף הבקשה לסעד הצהרתי, הן לעניין גובה דמי הניהול ממועד הגשת התביעה ואילך והן לעניין ביטול הסכם הניהול.

התביעה נדחית אם כן, ללא צו להוצאות.

התובעת הגישה את התביעה הכספית בגין דמי הניהול מכוח ההסכם שנחתם עם חברת הניהול, ואשר הזכויות על פיו הומחו לתובעת, ועל פי ההסכם החובה לתשלום דמי הניהול מוטלת הן על הבעלים, והן על שוכרי הנכסים.

מכאן, שגם על פי גרסת הנתבעים, עליהם לשלם את דמי הניהול בהתאם להסכם הניהול, ואין מחלוקת גם על פי גרסת הנתבעים שיש לחשב את דמי הניהול בהתאם לשטחים שבבעלות או באחזקת הנתבעים במכפלת המחיר שקבוע בהסכם דמי הניהול.

לטענת הנתבעים, התובעת נוהגת לעלות את דמי הניהול מדי פעם, למרות שלא כל המחזיקים משלמים את דמי הניהול, וכן איננה מחייבת את בעלת החניון לשלם את דמי הניהול עבור החניון, ועל כן התובעת מפרה את ההסכם, וזאת בנגוד לסעיף 9 (ד') להסכם, המחייב את כל המחזיקים לשלם את דמי הניהול גם אם מסרו את השמוש לאחר.

...

" בסעיף 8 לנספח א' לחוזה, שכותרתו "דמי השכירות", נקבע: "השוכר לא ישלם דמי שכירות, דמי אחזקה או דמי ניהול עבור שטח הגלריה במשך תקופת השכירות. מובהר כי השוכר ישלם את יתר התשלומים החלים על השוכר על פי הסכם זה בגין שטח הגלריה, לרבות בגין חשמל, מים, ארנונה וכיו"ב." סעיף 2 להסכם השכירות וכן סעיפים 2 ו- 8 לנספח א' להסכם השכירות, קובעים, איפוא, באופן ברור כי השטח שהושכר לתובעת כולל גלריה.

...

לסיכום נקודה זו, אני מעדיפה את עדותו של מר ונגרובר כאמור לעיל בסעיף 23.

סוף דבר במכלול הנסיבות כאמור לעיל, מדובר במצב דברים שבו התובעת שכרה כדין את השטח שבמחלוקת והוא נכלל ביחידה אותה היא שכרה מנתבעת 1 בהסכם השכירות שנעשה בין הצדדים.

אשר על האמור, התביעה מתקבלת.

אשר לסוגיית דמי הניהול, טוענות המשיבות כי שגה בית המשפט קמא בדחותו את תביעתן לתשלום עבור השטחים הציבוריים במושכר לאחר הפינוי החלקי, וכן בקובעו כי הן אינן זכאיות לריבית פיגורים בגין דמי הניהול.

...

על כן, לא מצאנו כי יש הצדקה להתערב בפסק דינו של בית המשפט קמא בהקשר זה. באשר לקביעת בית המשפט קמא בפסק הדין המשלים כי על המדינה לשלם ריבית פיגורים בגין דמי הניהול שבהם חויבה עד לחודש ספטמבר 2011.

על כן, יש לקבל את ערעור המדינה בנקודה זו בלבד ולהורות כי עליה לשלם את דמי הניהול כאמור, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

סיכומו של דבר – הערעור והערעור שכנגד נדחים בזאת, למעט בכל הנוגע לסוגיית ריבית הפיגורים בגין דמי הניהול, לגביה מתקבל ערעור המדינה כאמור בסעיף 7 לעיל.

המדובר בתביעה לתשלום דמי ניהול בעבור אחזקת הנתבעת בשטח ששמש אותה לקיום קליניקה, הנמצא בקומה הרביעית של ביניין הבנוי ברח' כצנלסון 3 באשקלון, במקרקעין הידועים כחלקי חלקות 21,22,23 ו-48 בגוש 1249 (להלן: "הנכס").

תמצית טענות התובעת מנגד הנה, כי אמנם לא נכרת בין הצדדים הסכם בכתב, אולם, היתקיימו יחסים משפטיים העולים כדי חוזה בעל פה, וכדי חוזה לטובת צד ג' מכוח הסכם השכירות שנחתם בין הנתבעת לבין בעל הנכס, וזאת נוכח היתנהלות והתנהגות המבקשת ובה תשלום דמי הניהול על ידי הנתבעת ישירות לתובעת במשך שנים, הודאה בכתב בהתחייבות לשלם (תוך קיומה של מחלוקת באשר לגובה המשך התשלום) ואף מגעים ממשיים להסדר.

...

לאחר עיון, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה לסילוק התביעה כנגד הנתבעת על הסף להידחות, ודין הבקשה לתיקון כתב התביעה ע"י צירוף בעל הנכס כנתבע נוסף להתקבל.

לסיכום, הבקשה לסילוק על הסף נדחית והבקשה לתיקון כתב התביעה מתקבלת.