מכיוון שאין לשלם לעובד סכום עבור פדיון ימי חופשה, כתחליף לחופשה בפועל לה הוא זכאי מכוח חוק חופשה שנתית, אין מקום לקזז את הסכומים ששולמו למערערת, ודין העירעור בעיניין זה להיתקבל".
יישום ההלכה שלעיל על המקרה שלפנינו מוביל למסקנה לפיה קיימת אפשרות סבירה כי ייקבע בגדר תיק זה כי המבקשת זכאית לפדיון חופשה מלא כפי טענתה, וננמק:
ראשית, עצם העובדה שלמבקשת שולמו דמי חופשה "לפי תעריף שעה" – שכפי שציינו מוקדם יותר עמד זה על שקל אחד (1 ₪) לשעה בתקופה הראשונה להעסקתה, ובהמשך הועלה ל-2.38 ₪ לשעה – מעידה לדעתנו על העידר כל קשר בין מספר ימי החופשה שנלקחו על ידי המבקשת בחודש מסוים, לבין התשלום ששולם לה. הן בעדות העד מטעם המשיבה (עמ' 14 ש' 21) והן בסיכומי המשיבה (סעיפים 23 ואילך) מצאנו הודאה ברורה בכך שהמשיבה נוהגת לשלם "חלפי שכר" לפי שעת עבודה, לרבות בגין חופשה, וזאת לפי תעריף שעה וללא כל קשר למספר ימי החופשה שנלקחו בפועל על ידי העובד;
שנית, המשיבה צרפה דוח ימי עבודה של המבקשת (נספח 2 לתגובה) וטענה כי מהם עולה שהמשיבה הקפידה על כך שהמבקשת תנצל את ימי החופשה בפועל.
...
בתגובתה לבקשה טענה המשיבה שיש לדחות את הבקשה לאישור על הסף, לאור הוראת סעיף 10(3) לתוספת השניה לחוק תובענות ייצוגיות, המחריגה מגדר התובענות בין עובד ומעסיק שניתן לאשרן כייצוגיות כל "תביעה של עובד שחל עליו הסכם קיבוצי המסדיר את תנאי עבודתו, והמעביד של אותו עובד או ארגון מעבידים שהוא חבר בו, הינו צד להסכם הקיבוצי".
איננו מקבלים את טענת הסף, ולהלן נפרוש את טעמינו לכך:
ראשית סעיף 4.1 להסכם הקיבוצי דנן מחריג מגדר תחולת ההסכם הקיבוצי שלעיל, בין היתר, "עובדים המועסקים במתן שירותי סיעוד". מכאן, שבניגוד לטענת המשיבה, ההסכם אינו מסדיר את תנאי העסקת המבקשת, כמו גם את תנאי העסקת שאר חברי הקבוצה שהיא מבקשת לייצג (ונחזור ונציין בקשר לכך שבמהלך הדיון שהתקיים ביום 25.4.17 הבהיר ב"כ המבקשת כי הבקשה מתייחסת רק לעובדי הסיעוד מקרב עובדי המשיבה);
שנית למעלה מהנדרש נוסיף ונבהיר, כי על פי הלכת איגוד מפעלי שמירה (בגץ 1893/11 הארגון הארצי של מפעלי השמירה נ' בית הדין הארצי (30.8.15)), המניעות הסטטוטורית לפי סעיף 10(3) לתוספת השניה קמה רק מקום שבו ארגון העובדים החתום על ההסכם הקיבוצי הינו ארגון מתפקד, הפועל הלכה למעשה לאכיפת זכויות העובדים על פי ההסכם.
משהגענו לכלל מסקנה כי המבקשת הוכיחה את קיומה של קבוצה שהיא שייכת אליה, היא קבוצת העובדים הזרים המועסקים על ידי המשיבה בתחום הסיעוד, וש"קיימת אפשרות סבירה" ששתיים מעילות התביעה – האחת שעניינה פדיון חופשה שוטף שלא כדין במהלך תקופת העבודה, והשניה שעניינה ביצוע הפרשות פנסיוניות בחסר, בלא להביא בחשבון חלפי שכר – תוכרענה לטובתה, נעבור לדון בקצרה בהתקיימותם של שאר התנאים לאישור התובענה כייצוגית.
לאחר שקילת הטיעונים לכאן ולכאן, הגענו לכלל מסקנה שהתשובה על כך חיובית, וננמק בקצרה:
ראשית בהינתן המספר הגדול של העובדים הזרים בתחום הסיעוד במשיבה, אין לצפות מכל עובד ועובד להגיש תביעת פרט לצורך אכיפת זכויותיו.
שלישית אשר למורכבות הכרוכה בחישוב זכותו לפיצוי של כל עובד ועובד, לעניין זה השתכנענו שיש במערכת השכר של המשיבה את מלוא הנתונים הנדרשים לצורך ביצוע התחשיבים, ועל כן התחשיב אינו צפוי להיות מורכב במיוחד;
ורביעית השתכנענו שעניינם של חברי הקבוצה ייוצג בדרך הולמת ובתום לב, וזאת על ידי עורך דין שהינו בעל נסיון רב בייצוג בתובענות ייצוגיות בבית דין זה.
לסיכום
27.
