תשלום במזומן ושיקים שלא הוחזרו טענות שווא

בתצהיר התובעת (סעיף 8) מציינת כי הנתבעים דחו את תשלום שכרה ושילמו אותו באופן מיזערי וחלקי במזומן, תוך "הבטחות שוא כי ישלימו את מלוא שכרי כשהמצב בעמותה ישתפר. מאחר והם בתהליכי הקמה ומצבם הכספי קשה". בסעיף 10 מציינת "בכתב התביעה הערכתי כי שכרי הכולל רכיבי שכר בהתאם לותק/דרגה, בסיס משרה, היה אמור לעמוד על 9,800 ₪. אך על פי חוות דעת מומחה שכרי היה אמור לעמוד על סך 10,390 ₪ לחודש."(דגש ש.ש.) הטענה כי הסכומים ששולמו היו על חשבון שכר ששעור כימעט פי 5 ממה ששולם לה , לא מתקבלת על הדעת וודאי לא לאורך שנים.

התובעת לא השיבה תשובות מניחות את הדעת ף"ת. מי שעשה את הסיכום של השכר זה לא אני אלא חשב המשכורת.

...

מתקבלת התביעה שכנגד .

בהתחשב בהיותה פנסיונרית, ובשים לב למכלול תשלם התובעת לנתבעת 1 פיצוי בסך 5,000 ₪ ולנתבע 2 פיצוי בסך 2000 ₪ .

התובעת תשלם סכומים אלו תוך 30 יום.

כך ודאי מקום שבו צירוף שתי הרכישות של המבקש אינן מקימות נזק כלשהוא.

בהקשר הקף הנזק למבקש ולקבוצה כולה; אציין, כי המשיבה לא השיבה לפניה המוקדמת של המבקש; היא אף התקשתה לקבוע בעצמה את סכום היתר שגבתה מלקוחותיה.

אשר לנזק לנתבעת – אם יתברר כי אכן התובענה הייצוגית הוגשה לשוא – ניתן יהיה להדרש לטענה.

אולם לאור הראיות שלפניי בשלב זה, נראה כי לכאורה, נפל פגם בהתנהלות המשיבה, כך שאין מקום לשקול את הנזק הנטען בשלב זה. הפועל היוצא הוא כי אני מאשר את ניהול ההליך כתובענה ייצוגית, ומורה כדלקמן: הקבוצה שבשמה תנוהל התובענה הייצוגית תיכלול את כל מי שרכש בשבע השנים שלפני הגשת בקשת האישור ועד למועד החלטה זו אצל המשיבה (בכל סניפיה) באמצעי תשלום שאינו מזומן, והופעל לגביו מנגנון עיגול הסכום לתשלום כלפי מעלה.

...

אני קובע אפוא, כי המבקש עמד בחובתו להוכיח קיומו של נזק לקבוצה בגין עיגול כלפי מעלה שלא כדין.

בנסיבות אלה, אני סבור כי תובענה ייצוגית היא בדיוק הדרך היעילה וההוגנת לברר את התביעה.

אולם לאור הראיות שלפניי בשלב זה, נראה כי לכאורה, נפל פגם בהתנהלות המשיבה, כך שאין מקום לשקול את הנזק הנטען בשלב זה. הפועל היוצא הוא כי אני מאשר את ניהול ההליך כתובענה ייצוגית, ומורה כדלקמן: הקבוצה שבשמה תנוהל התובענה הייצוגית תכלול את כל מי שרכש בשבע השנים שלפני הגשת בקשת האישור ועד למועד החלטה זו אצל המשיבה (בכל סניפיה) באמצעי תשלום שאינו מזומן, והופעל לגביו מנגנון עיגול הסכום לתשלום כלפי מעלה.

בהקשר זה יודגש, כי כתב התביעה לא כלל סעד של השבת דמי השכירות ששולמו, וממילא לא הובאו ראיות בנושא זה, ומשכך פסק דין זה אינו עוסק בדמי השכירות ששולמו או במחלוקת הנוגעת לגובהם.

הנתבעת אף הגדילה לעשות עת שיגרה לתובע ביום 23.3.2017 מכתב ביטול להסכם השכירות בתואנות שוא, והיא עשתה כן לאחר שהוא השקיע את מיטב כספו במושכר וביצע את מלוא ההתאמות לצורך הפעילות שלו במקום.

אף מעיון בהסכם השכירות ניתן ללמוד, כי נוסף על הצהרות כלליות בדבר בדיקת המושכר ומציאתו מתאים למטרות השכירות וכי השוכר מסכים לשכור אותו כמות שהוא, הצדדים צפו וידעו מראש שלצורך הפעלת המיזם במושכר יש להגיש בקשה לרישיון עסק, ושהאחריות להוצאתו מוטלת על השוכר - התובע, בעוד שהנתבעת אך הביעה רצון ונכונות לסייע לו בכך, הא ותו לא. עוד צפו הצדדים, שיחלוף זמן מסוים עד שניתן להשמיש את המושכר לייעודו, ומשכך קבעו כי השוכר יקבל מאת המשכירה פרק זמן של עד 60 ימים לצורך הקמה ושפוץ של העסק, וככל שהשוכר יקדים את הקמת העסק, ישולם לו בהתאם.

כאמור, הסכם השכירות בעניינינו שותק בעיניין קיומם או היעדרם של היתרי בניה של הסככות, ולא הוכח בפניי כאמור, בראיות פוזיטיביות, כי הסככות הוקמו ללא היתר כדין, וכי הדבר מנע מהתובע לקבל רישיון עסק, מה גם שהוכח בפניי כי בקשה לרישיון עסק כלל לא הוגשה.

נוסף על כך, אין בחשבוניות שצורפו הוכחה להשקעות, ודי אם אפנה לצורך ההדגמה למשל לחשבוניות של "כנען סנטר" הכוללות הוצאות בגין אוכל, שתיה, בשר, דלק ומרכיבים נוספים, וכן אישורים בגין משיכת מזומנים ע"ש "בביוף מנחם או חנה", תשלומים בסכום של 30 אלף ₪ שכ"ט של העד גרוס ואדם נוסף בשם אילן, והוצאות תיכנון אדריכלי בסך 25 אלף ₪, כאשר הרישום נעשה באופן לאקוני, וללא תאריכים, ואין הוכחה כי הוצאות אלו שולמו בפועל וכי לא מדובר בהוצאה עתידית.

...

משכך, אני קובעת כי לא עלה בידי התובע להוכיח 'שיטתיות' בהתנהלות הנתבעת בנוגע לאופי ההתחייבויות החוזיות או ביחס לסוגיית הפרת חובת תום הלב, וממילא אין בהסכם השכירות שנכרת עם שוכר אחר כדי להוכיח מצג שווא מטעם הנתבעת לעניין היתר לסככות או היתכנות הפעלת המושכר למטרת השכירות הנוכחית, לא כל שכן, קיומה של זהות בין השכירות הקודמת לזו הנוכחית לעניין היתכנות קבלת היתרים כאמור.

לסיכום פרק זה: דין טענות התובע לפיהן הנתבעת הפרה את הסכם השכירות, עת העלימה כי לסככות אין היתר ולא קיבלה אישור המינהל להשכרה, להידחות, בהעדר הוכחה.

סוף דבר לשיטה אחרונה, התביעה נדחית.

אבי החייב היתנגד להחזרת הסחורה שנרכשה והעבירה לצד ג' תמורת תשלום במזומן.

החייב הסתיר מהמבקשת כי אביו היה בהליך פשיטת רגל ובכך יצר מצגי שוא שונים כלפיה.

לאחר ביטול ההמחאות הגיע מנהל המבקשת למקום עסקה של החברה אך נוכח כי הוא מרוקן מסחורות, אבי החייב לא השיב לנסיונות ליצור עימו קשר ונעלם.

אלולא היה החייב מקים את החברה ומאפשר לאביו לנהוג בה כבשלו, לא היה אביו יכול לנהל עסקים וממילא לא היה יכול להזמין מאת המבקשת סחורה, בהקף ניכר, ולבסוף, לא לשלם עבורה ללא כל סיבה נראית לעין.

...

האקדמיה ללשון עברית, תוך הפניה למילון "ההווה" מגדירה מונח זה "רמאות, הטעיה בכוונה להפיק תועלת". סעיף 414 לחוק העונשין תשל"ז – 1977 מגדיר מונח זה כך: "טענת עובדה בעניין שבעבר, בהווה או בעתיד, הנטענת בכתב, בעל פה או בהתנהגות, ואשר הטוען אותה יודע שאינה אמת או שאינו מאמין שהיא אמת". שוכנעתי כי המבקשת הרימה את הנטל הראייתי להוכיח כי יש מירמה, הונאה, וחוסר תום לב במעשי החייב, ביצירת החוב כלפיה, ובעצם שיתוף הפעולה עם פעולות אבי החייב אשר היה מצוי אותה העת בהליך פשיטת רגל.

לסיכום, שוכנעתי כי זהו המקרה החריג המצדיק החרגת החוב כלפי המבקשת מצו הפטר, אם יינתן לחייב, וכך אני מורה.

מהראיות שהוצגו בפניי איני משוכנעת אפילו שאייל אחיו של אורן ביצע הונאת פונזי, או עבירות מירמה ומצג שוא, וכי לא מדובר באיש עסקים שניכנס למצוקת תזרים מזומנים וחיפש בכל דרך מימון ביניים תוך התחייבות לשלם ריביות גבוהות (20% בשנה), ואולי בעצם לא מדובר בריביות לא סבירות, בהיתחשב באלטרנטיבות האחרות, גם בישראל יכולה ריבית חריגה להגיע לשעור קרוב (ראו צו הריבית (קביעת שיעור הריבית המכסימלי), התש"ל-1970) והסיפורים על הלוואות נשך בשוק האפור שהחריפו את המצב ידועים.

לא מצאתי כי הוכח שכבר ב-2014 מועד ההשקעה הראשון ידע אייל או אורן שהכספים לא יוחזרו, לאייל היה לכאורה עסק לגיטימי, הוא לא עסק בהשקעות אמיתיות או מדומות כמו מיידוף, ולכן, אני דוחה מחוסר הוכחה, את טענות המירמה, מצג שוא או חוסר תום הלב שטענו התובעים כלפי אורן, בודאי נכון הדבר במועדים שבו ניתנו ההלוואות לאחיו.

בנוגע לתובע 3 שהשקיע 100,000 ₪ בחודש אוקטובר 2018, ספק אם ניתן להאשים את אורן במירמה או מצג שוא, שכן תובע 3 שוחח ארוכות עם אייל טרם השקעתו והתרשם ממנו באופן ישיר וכך בין היתר כתב לו: "ללא קשר להשקעה הזו במידה ויהיו בעתיד עיסקאות קצרות עם תשואה יפה אני מוכן להיתעניין". באותה התכתבות מיום 10.10.18 אושרי מספר לאייל על עיסקאות קודמות (לפני 10 שנים במפעל פורנו בלוס אנג'לס, ואח"כ בהקמת אתר שמכר), ובכלל אמר לו: "יש לי המון רעיונות" (נספח ו' עמ' 50).

...

סוף דבר אני מחייבת את נתבע 1 לשלם לתובעים 1 ו-2 ביחד ולחוד סך של 210,000 ₪ ולתובע 3 סך של 90,000 ₪.

בנוסף, אני מחייבת את התובע בהשבת אגרת בימ"ש, וכן בתשלום שכר טרחת עורך דין בסך כולל של 30,000 ש"ח. אני מאשרת העיקול הזמני שהטילו התובעים על כספי הנתבע, עד לגובה סכום פסק הדין.

אני מורה על החזרת הפיקדונות שהפקידו כתנאי לקבלת העיקול הזמני, באמצעות באת כוחם, בניכוי חובם בגין מחצית שניה של אגרה.