תשלום באמצעות המחאת זכות או מחאת חוב

חוב בגין אי תשלום העמלות להן היה זכאי התובע בגין ההופעה של האמן שחר חסון מיום 9.7.15 בסך 2,340 ₪ ובגין ההופעה של "צמד שיניים" מיום 18.6.15 בסך 702ש"ח. לטענת התובע העמלות נגזלו ממנו לאחר שהטיפול בהופעות הללו הועבר לעובד אחר לאחר שניסגרו מול התובע והיו לקראת חתימה על הסכם.

לעניין זה יפים הדברים שנפסקו בדב"ע נז/ 3-48 אגודת קריית נוער נ' אהרון כהן (פסק דין מיום 6.5.97): "עיון בחומר הראיות שהיה בפני בית הדין האיזורי, מראה כי העובד לא הצביע על מקור משפטי מחייב, בין בדין , בין בהסכם קבוצי, צו הרחבה או הסכם אישי, לפיו היתה האגודה מחויבת להפריש לזכותו סכומים כלשהם לקרן ההשתלמות. ההסכם הקבוצי והסכם אורט אינם קובעים כל חובה בענין זה. ביטוחו של העובד בקרן ההשתלמות מקורו, אפוא, בהסכמה בין הצדדים, לפיה נהגו הצדדים הלכה למעשה, והתנהגות הצדדים היא שקבעה את בסיס ההסכמה. לא מצאנו כי העובד מחה על גובה ההפרשות לקרן ההשתלמות במשך תקופה של כעשר שנים בהן שולם לו רכיב אחזקת הרכב, מה גם שההפרשות לאותה קרן היו של שני הצדדים. גם לו יצאנו מהנחה כי האגודה הפרה חובתה בעיניין זה, תופסות לגבי תנאי כאמור הן הילכות ויתור והן הילכות השתק (דב"ע מא/115-3 ישיבת בני-עקיבא "אהל משה" – שמחה זגורי, פד"ע י"ג,171,181, דב"ע נד/86-3 יוחנן גולן - אי.אל.די. בע"מ. פד"ע כז,270, 276, דב"ע נד/3-3 אבי כהן -החברה המרכזית לתכנה ואוטומציה בע"מ. פד"ע כח, 90,94).

בהתאם לתחשיב התובע כפי שעלה מהטבלה שצורפה לתצהירו ( לעניין רכיב הפנסיה ) ואשר נבדקה על ידינו ואף לא נסתרה על ידי הנתבעים, ממוצע שכרו של התובע ב- 12 החודשים האחרונים לעבודתו ( שכר בסיס + עמלות ) עמד ע"ס 960 ₪ ליום ( יש לציין כי חישוב העמלות לחודשים דצמבר ופברואר לא תאם את טבלת ההמחאות שקבל התובע ולכן הפחתנו את הסכומים לכדי הסכומים ששולמו בפועל ואף הפחתנו את דמי ההבראה ששולמו לתובע בחודש דצמבר 2014 ).

בית הדין הארצי ציין את המקרים בהם ייתן בית הדין תוקף לתניה המגבילה את חופש העיסוק של עובד, והם כדלקמן: "א. שימוש בפטנט רשום או בזכויות יוצרים.

...

בסופו של דבר לא הספיק לבצע חפיפה לגב' קרן שלום שתוכננה לסוף היום בו קיבל את מכתב "הפסקת העבודה " ( מיום 30.8.15 ), מכתב מאיים ומשפיל שבגינו סיים עבודתו בנתבעת לאלתר והלך לביתו.

התובע מוסיף כי כל הכספים שמגיעים לנתבעים מסודרים בתיקיית "חוזים". במצב בו עומדים אנו בפני גרסאות סותרות ובהעדר כל ראיה אחרת ומכיוון שנטל הראיה להוכיח את תביעתה מוטל על הנתבעת - דין התביעה בעילה זו לנידחות.

סיכום הנתבעת תשלם לתובע את הסכומים הבאים: פיצויי פיטורים 137,240 ₪.

יתרה מכך, הנני סבורה כי דוקא בהגדרת התשלום אשר בוצע ביום 17/5/15- דהיינו, קודם להליכים המשפטיים - כתשלום עבור החודשים מאי ויוני יש בכדי לתמוך בטענה ולפיה העיכוב בבצוע התשלום עבור חודשים מרץ ואפריל, נבע מקושי באיתור פרטי החשבון של התובעים והרצון לבצע הפקדה של תשלום זה ישירות ולא בשיק וזאת, בהנתן שהיה באפשרות הנתבע – אשר הוא בחר להגדיר התשלום בשיקים כתשלום עבור מאי ויוני- להודיע כי התשלומים אשר בוצעו באמצעות השיקים הם עבור החודשים מרץ ואפריל.

בהקשר זה, הנני סבורה כי שלילת זכותו של דייר למחות כלפי פעילות או מחדל של הועד, ככל שבסיכומו של דבר אין פרושה, הטלת חוב כלשהוא לפתחו של הבעלים המשכיר- אין בה משום הפרה יסודית של הסכם השכירות.

...

זאת אף זאת, לאחר ששקלתי אין בידי לקבל גם את טענתם החלופית של התובעים ובהתאם לה הפר הנתבע את ההסכם לאור מחדלו מביצוע תשלום דמי הוועד.

בהקשר זה, הנני סבורה כי שלילת זכותו של דייר למחות כלפי פעילות או מחדל של הוועד, ככל שבסיכומו של דבר אין פרושה, הטלת חוב כלשהו לפתחו של הבעלים המשכיר- אין בה משום הפרה יסודית של הסכם השכירות.

סוף דבר- אשר על כן – התביעה נדחית.

פסק דין זה נסוב על השאלה - האם התובעת, שספקה ברזל לאתר בנייה של הנתבעת, זכאית למלוא התשלומים שצוינו בחשבוניות המס שהיא המציאה לידי הנתבעת? כתבי הטענות התובעת, שהנה חברה המשווקת ברזל ובלוקים, סיפקה בשנת 2014 ברזל לנתבעת, שעסקה בייזום והוצאה לפועל של פרויקט בנייה בשם "רוממה הירוקה" בחיפה.

הודגש כי כל התשלומים המאושרים שולמו לתובעת, אשר מעולם לא הביעה היתנגדות או מחאה בקשר אליהם.

ביום 20.8.2014, כאשר החוב המצטבר של הנתבעת - על-פי רשומי הכרטסת - הגיע לסך 505,752 ₪, שילמה הנתבעת לתובעת 148,549 ₪, באמצעות שיק מס' 224 של בנק לאומי (להלן: התשלום השני).

...

המסקנה מסיכום ביניים עד כה של ניתוח הכרטסת ושאר נספחי כתב התביעה הינה שהנתבעת שילמה לתובעת את סכומי חשבוניות המס משלוש הקבוצות הראשונות (ולמען הדיוק, בשיעורים שבין 93% ל-98% מהן).

המסקנה לפיה התובעת לא הרימה את הנטל להוכחת תביעתה מייתר את הצורך להידרש לטענות הצדדים בנוגע לחתימות מנהל התובעת על האישור הראשון, האישור השני והאישור השלישי.

הנני דוחה את התביעה ומחייב את התובעת לשלם לנתבעת שכר טרחת עורך-דין בסך כולל של 6,500 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה למדד וריבית כחוק החל מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.

על-פי הסדר הפשרה, התשלום הנ"ל ישולם לחברי הקבוצה באחת משתי דרכים, על-פי שיקול דעתה של המשיבה: הראשונה – תשלום באמצעות המחאה שזמן פרעונה בתוך שישים ימים ממועד משיכתה.

עוד הוסכם כי הסכום הכולל של מחאות שלא ייפרעו תוך שישה חודשים ממועד פקיעת תוקפן ושלא יידרש על ידי המבוטחים מהמשיבה באותה תקופה, ייתרם למטרה ציבורית.

אשר להערה שעניינה הרחבת מעגל הנתבעים והקף העילות שעליהם יוחל מעשה בית הדין – המשיבה הסכימה לצמצם את ההגדרה כך: ויתור וסלוק סופי, מלא ומוחלט של התובע המייצג וחברי הקבוצה לרבות בעל הפוליסה ו/או מעבידים ו/או מוטבים, כלפי כלל וכל תאגיד שבשליטתה ו/או הקשור אליה בקשר עם כל תביעה ו/או טענה ו/או דרישה ו/או תלונה ו/או זכות, מכל מין וסוג כלשהו, ביחס לטענות הנטענות בבקשת האישור ו/או ביחס לכל סעד שמקורו בעילות התביעה הנטענות ביחס לטענות אלה.

המשיבה לא הסכימה לוותר על זכות לקזוז ההשבה כנגד חובות המבוטחים והוסיפה כי היועץ המשפטי לממשלה לא היתנגד לקזוז בעיניין מנורה.

...

] אף אני סבורה כי דרך הפשרה המשלבת השבה בגין העבר והסדרה עתידית גם יחד, היא הדרך היעילה והראויה לסיום ההליך בענייננו.

אני מקבלת את הסכמות הצדדים לתיקון הסדר הפשרה כמפורט לעיל.

לאחר ששקלתי את השיקולים שבסעיפים 22(ב) ו-23(ב) לחוק תובענות ייצוגיות, ובהם הטרחה שטרחו המבקש ובאת-כוחו, הסיכון שנטלו על עצמם והתועלת שהצמיח ההליך, אני סבורה כי הגמול שהוצע גבוה בנסיבות העניין, ויש להעמידו על שיעור של חמישה אחוזים כולל מע"מ. את המלצת הצדדים לשכר הטרחה ב"כ המבקש נמצא לאשר.

המשיב 2 שילם את התמורה באמצעות ארבע המחאות דחויות.

המבקש הצביע על כך שאין חולק על כך ששולמה למשיב 1 חלק מן התמורה בגין הרכב, ואילו בהליך ההצהרתי לא נדונו כלל ההיבטים הכספיים של מערכות היחסים בין הצדדים, ובכלל זה בחובות השבה רלוואנטיות.

יתרה מכך, מקובלת עלי הטענה העיקרית של המשיב 1, והיא כי אין הצדקה, במסגרת בקשה בגילגול שלישי, להענות להשגותיו של המבקש על כך שהדיון בערכאה הדיונית נוהל בדרך של הליך הצהרתי, וזאת מקום בו המבקש עצמו לא היתנגד לכך בבית משפט השלום והביע לראשונה מחאה בעיניין זה רק בהליך העירעור (ראו והשוו: ע"א 137/74 פורת נ' סולומינסקי, פ"ד כח(2) 602 (1974)).

ככל שלמבקש טענות הנוגעות לזכאותו להשבה או לזכויות כספיות אחרות (ובכלל זה טענות נגד המשיב 2) רשאי הוא לפעול בדרכים המוקנות לו בדין, וזאת כמובן מבלי לנקוט כל עמדה ביחס לכך.

...

בנסיבות אלה, משנדחית הבקשה לרשות לערעור, נדחית גם הבקשה לעיכוב ביצועו של פסק דינו של בית המשפט המחוזי.

סוף דבר: הבקשות נדחות.

בנסיבות העניין, המבקש ישלם למשיב 1 הוצאות משפט בסך 3,000 שקל.