תשלום אגרת משפט נמוכה בתביעה למסירת שיק

התובעת מסרה לפקודת הנתבע 1 צ'ק על סך 13,000 ₪.

מטרה זו מתממשת על ידי פישוט הליכי הדיון, תוך הגמשת סדרי הדין ודיני הראיות וקביעת אגרות משפט נמוכות, האמורות להפוך את בית המשפט לתביעות קטנות לפורום נגיש וידידותי לציבור הרחב, וליתן סעד בגדרים אלה.

אין זה המקרה שבו נפלה טעות גלויה ובולטת במימצא עובדתי או ביישום הדין המצדיק מתן רשות ערעור על פסק דין של בית משפט לתביעות קטנות (ראה: רע"א 2816/17 אבירם דהרי נ' שי לוי – פסקה ט.(10/5/17) וודאי שאין להתערב בקביעות שנקבעו ביחס להיעדר חובת התובעת לשלם עבור דמי ייעוץ ועבור הספה.

...

לאחר שמיעת העדויות ועיון בראיות הגיע בית משפט קמא למסקנה ולפיה "הנתבע 1 היה בעל דברה של התובעת החל משלב המשא ומתן, ביצוע ההזמנות וגם לאחר סגירת החנות" (סעיף 10 לפסק הדין).

לאחר עיון בבקשת רשות הערעור ונספחיה, הגעתי למסקנה ולפיה דינה להידחות אף ללא צורך בתשובת המשיבה וזאת מהנימוקים כדלקמן: א) מטרת בית המשפט לתביעות קטנות היא לפתוח את שערי המשפט בפני "האזרח הקטן" על ידי יצירת מכשיר זמין, יעיל ומהיר לבירורן של תביעות בסדר גודל קטן יחסית, שאילו היו צריכות להתברר בסדר דין רגיל היו הופכות לא כדאיות.

לסיכום: א) לאור האמור לעיל, נדחית בקשת רשות הערעור.

תביעתו של עו"ד ליאור מזור, אשר מונה לשמש כמנהל מיוחד של החברה בהליכי חידלות הפרעון שננקטו כנגדה בתיק פר"ק 48403-04-14, הוגשה בהיותו הנמחה על פי כתבי המחאה שנמסרו לו על ידי 22 משקיעים בחברה.

התניית הגשת הליך בבית המשפט בתשלום אגרה נועדה למספר תכליות; מימון של השרות המשפטי הניתן לבעלי הדין, צימצום תביעות סרק, מניעת הליכים מיותרים בבתי המשפט, ומניעת הגשה של תביעות בסכום מופרז (ראו ע"א 155/75 פקיד השומה נ' להב, פ"ד כט(2) 505 (1975); רע"א 4014/10 מונדז נ' בירן, פסקה 9 (21/09/2010); רע"א 7659/14 מדינת ישראל - משטרת ישראל נ' משרד הבטחון, פסקה 10 (25/12/2018); רע"א 551/21 סרטא פיננסים בע"מ נ' צ'רטוק שרת (21/02/2021)).

התובעים מפנים גם לתקנה 10(ד) לתקנות העוסקת בהחזר אגרה לאחר תיקון כתב התביעה על דרך של הקלות בסכום, וכך מורה התקנה: התיר בית המשפט תיקון תובענה על דרך של הקטנת הסכום הנתבע בתובענה לסכום קצוב או של המרת הסעד הנתבע בסעד שסכום האגרה בעדו נמוך יותר, וטרם הסתיימה ישיבת קדם המשפט השניה, רשאי הוא, מטעמים מיוחדים שיירשמו, להורות כי יוחזר ההפרש בין סכום האגרה שנקבע על פי כתב התביעה המקורי לבין סכום האגרה שנקבע על פי כתב התביעה המתוקן, כולו או חלקו, ויחולו הוראות תקנת משנה (ב) בשינויים המחויבים.

...

דיון והכרעה כפי שיפורט להלן הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להתקבל וכי יש להורות על החזר חלקי של האגרה כמבוקש.

התקנה מציבה שני תנאים להחזר האגרה; הראשון הוא תנאי המועד - ההחלטה המתירה את תיקון כתב התביעה ניתנה לפני שהתקיים קדם המשפט השני בתיק; השני, תנאי מהותי - התקיימו לדעת בית המשפט טעמים מיוחדים להחזר (ראו החלטתי בת"א (ימאות) 31782-11-11 PERLA NAGIVATION נ' האנייה RIO (09/12/2012)); התנאי המהותי, קיומם של טעמים מיוחדים, מחייב הפעלת שיקול דעת של בית המשפט.

סוף דבר לאור כל האמור, אני נעתר לבקשה ומורה על החזר חלקי של האגרה בהתאם להוראת תקנה 10(ד) לתקנות בתי המשפט (אגרות).

דיון והכרעה תקנה 519(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 קובעת כך: "בית המשפט או הרשם רשאי, אם נראה לו הדבר, לצוות על תובע ליתן ערובה לתשלום כל הוצאותיו של הנתבע". תקנה 519 אינה קובעת מהם הקריטריונים שיש לשקול בעת בחינת הבקשה לחיוב תובע בהפקדת ערובה, והכללים המנחים לכך גובשו בהלכה הפסוקה, תוך שלבית המשפט שיקול דעת רחב לפעול בכל מקרה לגופו ובהתאם לנסיבותיו.

"הראציונאל העומד בבסיס הסמכות להטיל ערובה הוא למנוע תביעות סרק ובעיקר להבטיח את תשלום הוצאותיו של הנתבע בייחוד כשנראה שסכויי התביעה נמוכים" [ראה רע"א 2146/04 מדינת ישראל נ' עיזבון המנוח באסל נעים איבראהים, פד"י נח(5) 865 (להלן - "ענין באסל נעים")].

האיזון בין זכות הגישה לבין המטרה של חובת תשלום האגרה נמצא בדמות הפטור מאגרה הניתן לבעלי דין הזכאים לחסות בצילו ומבטיח הוא כי חובת תשלום האגרה לא תהווה מחסום מפני הגשת תביעות.

באשר לסכויי התביעה - כאמור, המשיב טוען, שהמבקשת שימשה כ"חברת קש" שדרכה נסלקו שיקים שנמסרו במסגרת העסקה נשוא התביעה.

...

לאור כל האמור לעיל, לאחר ששקלתי את מכלול השיקולים ובשים לב לתכליתה של תקנה 519 ולצורך לאזן בין זכותו של המשיב לבירור טענותיו לבין זכותה של המבקשת להיפרע ממנו בסופו של ההליך, ככל שייפסקו הוצאות לטובתה, נחה דעתי שמתקיימות הנסיבות החריגות המצדיקות חיוב בערובה להבטחת הוצאות.

סיכום לאור כל האמור לעיל, אני קובעת שעל המשיב להפקיד ערובה להבטחת הוצאות המבקשת בסך של 7,500 ₪, וזאת כתנאי להמשך ניהול ההליך.

הנתבע אמנם הלין כנגד סעיף זה, במסגרת היתנגדותו, באומרו כי מדובר בסעיף דראקוני, אך בהמשך זנח טענתו זו. כך או כך, בחינת הראיות בפני מלמדת כי אין לקבל את גירסתו של הנתבע וטענותיו כנגד תחשיב התובעת (נספח ב לכתב התביעה) הן ביחס לרשימת החיובים והן ביחס לתשלומים ששולמו על ידי הנתבע.

לטענתו, כנגד התשלום שבוצע במזומן השיבה לו התובעת את השיקים שמסר לה לצורך פרעון החוב.

יוער כי התובעת אישרה כי קיבלה במזומן מהנתבע סכומים נמוכים אך לצורך תשלום אגרות בית המשפט ואף הוציאה חשבונית בגין סכומים אלו.

...

גם טענת הנתבע לפיה השבת השיקים לידיו מלמדת כי שילם את מלוא חובו כלפי התובעת במזומן בסוף שנת 2013, דינה להידחות.

שוכנעתי כי הנתבע ידע גם ידע להעריך את העובדה שבוצעה על ידי התובעת והיה מודע לחובו כלפיה, אלא שלא שילם את חובו לתובעת בשל קשיים כלכליים.

לאור כל האמור לעיל, התביעה מתקבלת במלואה.

התובע הוסיף כי בשנה האחרונה כימעט ולא עבד, מלבד בעבודות 'קטנות', אשר בגינן נימסרו לו שיקים דחויים, אלא שגם השיקים שקבל בסכום של 56,500 ₪, לא כובדו, ומאחר והתובע מסר אותם לניכיון, הוא צפוי להיתבע בגינם על ידי נושים בעתיד הקרוב.

בשל מנגנון זה של תשלום האגרה בתביעת ניזקי גוף, ומאחר ובעת הגשת התביעה, התובע נידרש לשלם סכום נמוך יחסית, שאין בו לרוב כדי לחסום את דרכו מהגשת התביעה, רוב רובן של בקשות הפטור מתשלום אגרה המוגשות ע"י תובעים בתביעת ניזקי גוף, מוגשות לאחר מתן פסק דין שהורה על דחיית התביעה, וזאת בעיקר בשל הפער בין סכום אגרת הפתיחה לסכום היתרה, במיוחד בבית המשפט המחוזי.

...

מנגד, לאור סכום האגרה שהתובע נדרש לשלם בשלב זה, בשים לב להכנסתו החודשית, כפי שפירט בבקשתו, ולאור העדר הוכחה מספקת בדבר הוצאותיו, אני סבורה כי אין הצדקה לפטור מתשלום אגרת הפתיחה.

סוף דבר מכאן, ולאור המקובץ, אני מורה על דחיית הבקשה לפטור מתשלום אגרת הפתיחה.

התובע ישלם את האגרה עד יום 15.11.22, שאם לא כן תימחק התביעה ללא צורך בהחלטה נוספת.