בפסיקתו של בית הדין הארצי לעבודה הוסבר הראציונאל העומד בבסיס חובה זו, בזו הלשון:
"ראשית – בעל דין הפונה לערכאת שיפוט נידרש לשלם עבור השרות שהוא מקבל ממערכת המשפט ושנית – תשלום אגרה מעיד על רצינות ההליך ומונע נקיטת הליכי סרק או ניצול לרעה של ההליך השפוטי"
(בש"א (ארצי) 74/10 רונית אלון – אלון מיכון משרדי בע"מ, מיום 11.3.10).
בנסיבות אלה ומאחר שלא הוצגה תמונת מצב ברורה ומלאה בפני בית הדין באשר לאי-היכולת הכלכלית של התובע, לא שוכנעתי בטענתו כי ידו אינה משגת לתשלום ולו חלק מאגרת בית הדין ולא הוכח לפני, כי הבקשה לפטור מאגרה אשר נועדה להטיל את ההוצאות המשפטיות של ניהול התובענה על קופת הציבור, היא בבחינת הדרך היחידה בה יש לנקוט.
אוסיף, כי תביעת התובע לתשלום הפרישי שכר, הנסמכת על גירסתו כי משכורתו החודשית עמדה על 12,000 ₪ נטו בכל תקופת העבודה אינה נתמכת בראיה אובייקטיבית כלשהיא, כאשר תלושי השכר ואישורי ההעברות הבנקאיות שצורפו לתביעה מלמדים על סכום חודשי הנמוך מ- 12,000 ₪ ודין טענות הצדדים להתברר במסגרת ההליך גופו.
...
הכרעה
לאחר שעיינתי בבקשה ובהודעה המשלימה, על כל נספחיהן ובכתב התביעה, וכן בתגובת הנתבעת ובתשובה, מצאתי, כי דין הבקשה לפטור מתשלום האגרה להתקבל בחלקה, כפי שיפורט להלן.
בתקנה 12 לתקנות האגרה נקבעו שני תנאים מצטברים למתן פטור מתשלום אגרה, אשר ביניהם מתקיימת זיקת גומלין, ואשר הוכחת התקיימותם מוטלת על מבקש האגרה, כדלקמן (ההדגשות הוספו, א.נ.):
"(ב) הוגשה בקשה לפטור מתשלום אגרה וראה בית הדין שאין ביכולתו של המבקש לשלם את האגרה, ונראה לבית הדין שההליך מגלה עילה, רשאי בית הדין לפטור את המבקש מתשלום האגרה, כולה או חלקה...".
אשר ליכולתו הכלכלית של התובע – לאחר שעיינתי בכל החומר שבתיק מצאתי, כי התובע לא פרש בפני בית הדין תמונה מלאה על אודות מצבו הכלכלי, כפי שנדרש מתובע העותר לפטור מתשלום אגרת בית הדין, אשר משמעה הישענות על הקופה הציבורית.
בנסיבות אלה ומאחר שלא הוצגה תמונת מצב ברורה ומלאה בפני בית הדין באשר לאי-היכולת הכלכלית של התובע, לא שוכנעתי בטענתו כי ידו אינה משגת לתשלום ולו חלק מאגרת בית הדין ולא הוכח לפני, כי הבקשה לפטור מאגרה אשר נועדה להטיל את ההוצאות המשפטיות של ניהול התובענה על קופת הציבור, היא בבחינת הדרך היחידה בה יש לנקוט.
סוף דבר
על יסוד האמור, לא מצאתי מקום לפטור את התובע מתשלום מלוא סכום האגרה בתיק.
