תקציר עונשים בגין התעללות בקטין

לקט האירועים המתוארים לעיל, הכולל הענשה על ידי הושבה על כסא אוכל מוגבה למשך דקות ארוכות, כסוי ראש בשמיכה, הטחות, משיכות וזריקות שאף גרמו למכאוב, במסגרת הנסיבות עליהן עמדתי לעיל מצדיקים הרשעת הנאשמת 1 ביצוע עבירת היתעללות לפי סעיף 368ג סיפא לחוק העונשין כלפי הקטין א.כ. נוכח הרשעת הנאשמת 1 בעבירת היתעללות, אמנע מהרשעתה בשל אותם המעשים גם בעבירות תקיפת קטין, לרבות תקיפות קטין שגרמו לו לחבלה של ממש.

היצטברות האירועים המתוארים לעיל, אשר בגין כל אחד מהם היה מקום להרשיע את הנאשמת 1 בעבירת תקיפה כלפי קטין, לרבות גרימת חבלות של ממש (למעט סעיף 14(ד) לכתב האישום) נחה דעתי כי מתקיימים התנאים הנדרשים להרשעת הנאשמת 1 בעבירת היתעללות בשל היצטברות האירועים.

...

אקדמות מילין 4 כתב אישום 5 תשובת הנאשמות לכתב האישום 7 תמצית טענות המאשימה 8 תמצית טענות הנאשמת 1 9 תמצית טענות הנאשמת 2 12 דיון והכרעה 14 פרשת התביעה 14 סרטוני המצלמות בגן - קבילות ומשקל 14 עיקרי עדויות הורי הפעוטות 53 עדויות השוטרים 75 עדויות של גורמים טיפוליים 76 הודעות הנאשמת 1 במשטרה 84 הודעות הנאשמת 2 במשטרה 87 פרשת ההגנה 89 עדות הנאשמת 1 89 עדות הנאשמת 2 94 דיון והכרעה 97 התשתית הנורמטיבית 98 עבירה של תקיפה 98 עבירה של תקיפת קטין או חסר ישע הגורמת חבלה של ממש 99 עבירה של התעללות בקטין 101 קביעת הנאשמות כ"אחראי על קטין או חסר ישע" 109 הילוכו של הדיון 109 אישום שני – האירועים המיוחסים לנאשמת 1 110 הפעוטה א.ל 110 הפעוט ש.ב 115 הפעוט ה.כ 120 הפעוטה ה.ר 125 הפעוט א.כ 129 הפעוט אד.א 133 הפעוטה או.י 136 הפעוטה א.ב 139 הפעוט ר.ר 141 הפעוטה ג.ד 143 הפעוטה י.ע 145 הפעוטה ש.צ 147 הפעוט י.ג 149 הפעוט ג.פ 151 הפעוטה מ.ש 152 הפעוט ל.א 154 הפעוט נ. 155 הפעוטה ל.ד 156 הפעוטה ל.ל 156 הפעוטה פ.ב 157 הפעוטה ט.א 158 הפעוטה ג.ב 159 הפעוט ל.ש 160 הפעוט ה.א 160 הפעוט אר.כ 161 הפעוט הר.כ 166 הפעוטות אר.כ ו-הר.כ (תאומים בנים) 169 פעוטות לא מזוהים בשמם 170 אישום שני – האירועים המיוחסים לנאשמת 2 178 הפעוטה א.ל 178 הפעוט הר.כ 185 הפעוטה ל.ד 186 הפעוט ש.ב 187 הפעוטה ה.ר 187 הפעוט א.כ 190 הפעוט אד.א ופעוט נוסף 194 הפעוטה או.י 195 הפעוטה א.ב 197 הפעוט ר.ר 199 הפעוטה ג.ד 201 הפעוטה ש.צ 204 הפעוט ג.פ 208 הפעוטה ל.ל 210 הפעוטה ט.א 211 הפעוט או.כ 211 הפעוטה ג.ב 212 פעוטות לא מזוהים בשמם 214 התעללות נפשית 218 האישום הראשון – אירוע תקיפת פעוט וגרימת חבלה 226 הגנה מן הצדק 233 הוספת פרטי אישום מכוח סעיף 184 לחסד"פ 238 מספר מילים למשפחות הקטינים 241 סוף דבר 242 אקדמות מילין לפני כתב אישום קשה, המגולל מסכת אירועים אלימה, אגרסיבית ובוטה מצד סייעות בגן ילדים, כלפי פעוטות בגילאים שנתיים ושלוש, אשר כללו כפי הנטען, מעשי התעללות, תקיפה וחבלה, על בסיס יומיומי, ולעתים שעה אחר שעה.

ככלל, אין דומה מקרה בו מורשע אדם על פי מערכת עובדות חדשות שזיקתה לגרסה העובדתית עליה התבססה האשמה מלכתחילה הינה רפה וקלושה, למקרה בו קיים קשר ענייני הדוק וממשי בין העובדות על פיהן הואשם הנאשם לבין העובדות החדשות שנתגלו במהלך הדיון, ושעליהן נסמכת ההרשעה.

על כן, אין בידי לקבל בקשה להרשעת הנאשמת 1 באירוע נוסף על אלו הכלולים בכתב האישום המתוקן, בעודה משיבה לשאלות בחקירה נגדית.

כל מה שכואב לך אמא תיקח ממך ותיתן עוד נשיקה אל תדאג איני הולכת גם בשבילי הפרידה היא קשה תמיד אני איתך תישן בשקט אמא יושבת עוד לצידך אמא שומרת עליך תמיד" סוף דבר אשר על כן, מכל הטעמים המפורטים, אני מרשיע את הנאשמות, בביצוע העבירות הבאות: (א) הנאשמת 1 – 9 עבירות התעללות בקטין, לפי סעיף 368ג סיפא לחוק העונשין ביחס לפעוטות הבאים: א.ל (בגין סעיפים 4(ז), 10(י), 11(ה), 12(ט), 16(ה), 18(ב), ו-18(ד) לכתב האישום); ש.ב (בגין סעיפים 2(ח), 11(ג), 15(ו), 15(ח), 16(ב), 16(ו), 17(ו), 17(ז), ו-17(ח) לכתב האישום); ה.כ (בגין סעיפים 3(ה), 4(ה), 7(ב), 10(יא), 10(יג), 10(יד), 11(ז), 14(א), ו-17(ג) לכתב האישום); ה.ר (בגין סעיפים 2(ט), 5(א), 7(י), 10(יג), 15(ז), ו-17(ח) לכתב האישום); א.כ (בגין סעיפים 11(ח), 13(א), 13(ב), 15(ג), ו-15(ח) לכתב האישום); ר.ר (בגין סעיפים 7(ג), 10(ח), ו-16(א) לכתב האישום); ש.צ (בגין סעיפים 3(ט) ו-5(ג) לכתב האישום); ו-אר.כ (בגין סעיפים 2(ג), 7(ח), 7(ט), 10(ג), 11(ד), 12(א), 15(ד) ו-16(א) לכתב האישום); וכן התעללות נפשית כלפי ריבוי פעוטות.

במקרה אחר הורשע המערער בחמישה מקרים של היתעללות בקטין, בגין הכנסתו לחדר מקלחת לשם ענישתו; מתן הוראה לצעוד ברחוב כשתלויה עליו הכתובת "אני שקרן"; הכנסת ראשו לאסלה כעונש; תקיפתו באמצעות חגורה; וכיבוי סיגריה על גופו (ראו ע"פ 8538/00 פלוני נ' מדינת ישראל פ"ד נו(4) 774 (2002)).

בית המשפט הוסיף וקבע, כי מערער 2 ידע שחוסה 5 אולץ לעבוד שעות עבודה רבות, ואף בשעות המאוחרות והקטנות של הלילה, מבלי שנקט בכל פעולה לשם "הפסקת נוהל פסול ואכזרי זה". באישום התשיעי מדובר בחוסה א"ק (להלן: חוסה 6), יליד 1965, הסובל מאוטיזם, פגור שיכלי, ושיתוק מוחי קל. בכתב האישום הועלו טענות שונות, שלדעת המאשימה יש בהן משום היתעללות בחוסה 6, שהוא חסר ישע.

...

טעמים כבדי משקל אלו הביאוני למסקנה, כי יש להקל בדינה של המערערת, ולכן הנני מצטרף לעמדתו של חברי כי יש להפחית בעונשה של המערערת, ולהעמידוֹ על 6 חודשי מאסר לריצוי על דרך של עבודות שירות.

[סוף דבר לוּ תישמע דעתי, אציע לחבריי את התוצאה שלהלן: ערעורו של מערער 2 יידחה לעניין ההרשעה.

מכל הטעמים הללו גם אני סבורה, כחבריי, כי יש להורות על זיכויו של המערער 1; לדחות את ערעורו של המערער 2 בגין הרשעתו וכן לדחות את ערעורה של המשיבה על קולת עונשו; לזכות את המערערת מעבירה אחת של הזנחה, ולדחות את ערעורה בנוגע להרשעתה בעבירות ההתעללות ושימוש פסול באמצעי כפייה, ולהקל מעונשה כפי שהוצע על ידי השופט הנדל.

המבקש הורשע (יחד עם מר מלחם סאלח) במסגרת הסדר טיעון, על יסוד הודאתו בבצוע עבירות של חטיפה, היתעללות בקטין, גניבה, מעשה סדום בנסיבות אינוס, פציעה בנסיבות מחמירות, שבוש מהלכי משפט, נהיגת רכב בלי רישיון נהיגה, שינוי זהות של רכב, נהיגת רכב בקלות ראש והכשלת שוטרים.

המבקש עוד טוען, כי בשל העובדה שריצה עונש מאסר, לא יצר קשרים חברתיים ואין באפשרותו לגייס סכום הערבון מחברים, ולאלה שפנה, אין אפשרות לסייע לו. עוד טוען המבקש, כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו.

...

עם זאת נקבע בעניין הפול כך: "מאידך כבר נפסק בעבר בבית משפט זה כי גובה הסכום אותו מבקשים לעכב עשוי להוות שיקול לעניין מאזן הנוחות, שכן במקרים מסוימים גובה הסכום יכול ללמד על מידת הקושי שעלול להתעורר בהשבת הסכום שנפסק, במקרה שפסק הדין ייהפך בערעור." והוסיף בית המשפט בעניין הפול: "בבקשה שלפניי הסכום שאת תשלומו חפצה המבקשת לעכב עולה על חצי מיליון ₪, ועל כן ניתן להניח כי אדם ממוצע יתקשה בהשבתו המיידית." ועוד נקבע בעניין הפול: "לא זאת אף זאת- יש טעם בטענת המבקשת כי מרבית הסכום שנפסק למשיב נפסק לו לטובת סיפוק צרכיו לשארית חייו, ומכאן שאיננו נחוץ לסיפוק צרכיו המיידים של המשיב. לפיכך, נראה כי עיכוב העברתו של חלק מהסכום המדובר – לא יגרום נזק למשיב." בע"א 8721/16 אס.פי. מוקד תקשורת בע"מ נ. אלתא מערכות בע"מ (פורסם במאגרים) (להלן: "פרשת אלתא") נקבע, כי "כאשר מדובר בבקשה לעיכוב ביצועו של פסק דין, הקובע חיוב כספי, הנטייה הברורה היא שלא להיעתר לבקשה, אלא במקרים חריגים..." עוד נקבע בפרשת אלתא כי יש להתחשב במצבו הכלכלי של המבקש רק במקרים חריגים ועל המבקש להניח תשתית עובדתית מספקת לעניין נזקים שלטענתו יגרמו עקב מימוש פסק הדין.

לאחר עיון בבקשה, בתגובה ובתשובה, מוחלט כי דין הבקשה להתקבל בחלקה.

בנסיבות אלה ולאור כל האמור, מוחלט להיעתר לבקשה בחלקה ולהורות כי ככל שהמבקש ישלם למשיבים את הסך של 500,000 ₪, לא יאוחר מ- 5.6.19, תעוכב ביצוע היתרה על פי פסק הדין.

היתעמרות מילולית, ביזוי, השפלות והיחס מצד המאמן, והכל בגיבוי מלא של המועדון, והשפעתם של אלה על רן, יצרו מצב שבו רן אינו יכול להמשיך ולשחק במועדון, ובית המשפט מתבקש להבהיר שאין מקום להתנהלות שכזו כלפי קטינים.

ובמשפט המדינה, הרי שבעוד שבראשית ימיה לא ראה בית המשפט העליון פסול בשימוש בענישה גופנית בידי הורים (ע"א 319/54 ד.ג. נ' ה.ג., פ"ד יא 261 (1957)) ומחנכים (ע"פ 7/53 ראסי נ' היועץ המשפטי לממשלת ישראל, פ"ד ז 790 (1953), כל עוד זו סבירה ומתונה, הרי שגישה זו אינו עוד נחלתנו (ע"פ 4596/98 פלונית נ' מדינת ישראל, פ"ד נד (1) 145 (2000); להלן: עניין פלונית.

...

"סיבות שאינן תלויות בו"? כאמור, שופט שהוסמך לכך רשאי לשחרר את הספורטאי הקטין מאגודתו אם המשך פעילותו באגודה הוא "בלתי סביר או בלתי אפשרי, מסיבות שאינן תלויות בו, או שהמשך פעילותו כאמור עלול לגרום לו נזק של ממש". הובהר מדוע "בלתי סביר" שרן ימשיך לשחק במועדון שבו מאמנו התאנה לו (ואף אם היה הדבר נבחן מזווית הראיה של הנזק הממשי הכרוך בכך, שאינה מצריכה דיון בסוגיית ה"סיבות שאינן תלויות בו", המסקנה הייתה זהה).

המסקנה: בלתי סביר כי רן ימשיך להתאמן במועדון.

סוף דבר רן הוא נער אמיץ.

רקע והליכים המבקש הורשע בתפ"ח 13479-11-08, בבית המשפט המחוזי מרכז, על יסוד הודאתו, במסגרת הסדר טיעון, בבצוע עבירות של היתעללות בקטין או בחסר ישע על-ידי אחראי, לפי סעיף 368ג סיפא לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); מעשה סדום בקטין בן מישפחה, לפי סעיף 351(א), בקשר עם סעיפים 347(ב), 345(א)(3) ו-350 לחוק העונשין; ומעשה מגונה בקטין בן מישפחה, לפי סעיף 351(ג)(1), בקשר עם סעיפים 348(א), 345(א)(3) לחוק העונשין.

המבקש החל בריצוי עונשו ביום 20.11.2008, כאשר מועד שיחרורו המלא מהכלא חל ביום 19.11.2018.

...

בתגובתם טוענים המשיבים, כי דין הבקשה להידחות, הן על הסף והן לגופה.

סבורני, כי המקרה שלפניי איננו מעלה כל שאלה משפטית, או סוגיה עקרונית בעלת חשיבות מיוחדת, וכי, הלכה למעשה, הבקשה מצטמצמת, על-פי טיבה, לשאלות הקשורות בעניינו הפרטי של המבקש.

שנית, ולמעלה מן הנדרש אבקש להוסיף, כי גם לגופו של עניין דין הבקשה להידחות.

לפיכך, הנני דוחה את הבקשה למתן רשות ערעור.