תקפות כתבי ערבות וחילוט חלקי

לבסוף נטען כי כתב הערבות בטל גם בשל כך שבית המשפט לא פירט בו את "התנאי המיוחד" לערבות זו – שלפיו הערבות תחולט גם במקרה שבו הפרת תנאי המעצר תתבצע שלא במשמרתו של הערב – וזאת בנגוד לסעיף 49(ב) לחוק המעצרים הקובע כי "בכתב הערובה החתום בידי צד שלישי יפורטו גם התנאים המיוחדים שלמילוים ערב צד שלישי". העוררים הוסיפו וטענו, כי תוקפה של הערבות פקע ביום 3.10.2017, עם הגשת כתב אישום נוסף נגד אביטן, והשמתו במעצר.

סמכותו של בית המשפט להורות על חילוט הערבות במקרה של הפרת תנאיה היא סמכות שבשיקול דעת, ומכאן שפתוחה בפניו האפשרות להורות גם על חילוט חלקי של כתב הערבות (י' קדמי, על סדר הדין בפלילים חלק א' 373 (2008); בש"פ 8626/04 צוסקין נ' מדינת ישראל (10.10.2004)).

...

לנוכח זאת, ובהתחשב במכלול נסיבות העניין, אני קובע כי ערבותו של קדוש תחולט אף היא באופן חלקי, בגובה של חצי מיליון ש"ח מתוך סכום הערבות כולה.

ואולם, לנוכח התכלית ההרתעתית העומדת בבסיס סעיף 51 לחוק המעצרים, אין מנוס מתוצאה זו. למרבה הצער, במקרה זה לא הועילה תכלית זו כדי למנוע את הימלטותו של נאשם בעבירות רצח מן הדין, ולהבטיח את שלום הציבור.

סוף דבר, הערר נדחה, למעט בעניינו של קדוש, אשר גובה הערבות שתחולט בעניינו יעמוד על 500,000 ש"ח. העוררים יפקידו את סכום הערבות שהוטל עליהם לממש בתנאים ובאופן שייקבעו על ידי בית המשפט המחוזי, לאחר שיבחן את עניינו הפרטני של כל עורר.

העוררים חתמו על כתב הערבות כאשר הנאשם שהה במעצר בית מלא ולא היו מודעים לכך שערבותם עומדת בתוקפה גם לאחר ביטולם של כל תנאי המעצר.

לחלופין טענו כי ההחלטה על חילוט הערבויות היא סמכות שבשיקול דעת בית המשפט ולכן הייתה פתוחה לפניו האפשרות להורות על חילוט חלקי בלבד של הערבויות.

...

אין בידי לקבל את טענות העוררים כלפי נוסחו של כתב הערבות או את הטענה כי לא הבינו את התחייבותם לאשורה.

לבסוף, על אף שחילוט הערבות הוא סמכות שבשיקול דעת של בית המשפט (ראו: בש"פ 8626/04 צ'וסקין נ' מדינת ישראל (10.10.2004); עניין אביטן, פסקה 46), סבורני כי בנסיבות העניין צדק בית המשפט המחוזי בקבעו כי יש לחלט את מלוא סכום הערבויות.

כאמור, הערר נדחה.

כדי שהערבות תכנס לתוקף שבית המשפט אין הכרח, שבית המשפט יאשר את הערבות הקונקרטית אלא אם עלתה פנייה מצד המזכירות בעיניין אותו ערב וניתנה החלטה בעיניינו, כדוגמת הפנייה בעיניין ההצעה שבנו של הנאשם ישמש כערב, שנדחתה בהחלטה קונקרטית, טרם הוחתם על כתב ערובה.

למרות האמור לעיל ולאחר שעיינתי בכתב הערבות עליו חתם הערב, שאינו מציין במפורש את מועד ההתייצבות הנידרש, אף שצוין במפורש כי הנאשם חייב להתייצב במועד כפי שנקבע בתיק 11060-01-18, ואף שהערב יכול ואף צריך היה לברר את המועד הקונקרטי, מצאתי לנכון להורות על חילוט חלקי ולא מלא של סכום ערבותו.

...

לאור כל האמור לעיל, מצאתי כי יש להיענות לבקשה לחילוט מלוא סכום הפיקדון - סך 10,000 שח' שהפקיד הנאשם, על אף שהתוצאה לא קלה עבורו ועבור ובני משפחתו.

למרות האמור לעיל ולאחר שעיינתי בכתב הערבות עליו חתם הערב, שאינו מציין במפורש את מועד ההתייצבות הנדרש, אף שצוין במפורש כי הנאשם חייב להתייצב במועד כפי שנקבע בתיק 11060-01-18, ואף שהערב יכול ואף צריך היה לברר את המועד הקונקרטי, מצאתי לנכון להורות על חילוט חלקי ולא מלא של סכום ערבותו.

לסיכום מורה על חלוט מלא סכום הפיקדון שהפקיד הנאשם על סך 10,000 שח' לטובת אוצר המדינה.

עוד נטען מכתב הערבות הושמט משפט קצר ומדובר בפגם מהותי שאין לראותו "טעות סופר" או "פליטת קולמוס". המשיבה הוסיפה וטענה כי נוסח הערבות של המבקשת סוטה מן הנוסח המחייב של כתב הערבות, כאשר השמטת המשפט, יש בו לבטל את מטרת ערבות, שבאה להבטיח כי המשיבה רשאית לשלוח בקשות חלקיות לחילוט הערבות, גם אם עולות על סכום הערבות, וכי הבנק יכבד כל דרישה כל עוד הסכומים ששולמו בפועל אינם עולים על סכום הערבות.

הדברים יפים ונכונים גם בענייננו ובראי האמור בתקנה 94 לתקנות לפיה : "מטרת הסעד הזמני היא להבטיח זכות לכאורה במהלך ההליך המשפטי...ואת ביצועו הראוי של פסק הדין" ובאופן דומה כבר נפסק בהקשר זה: "...הסעד הזמני הוא אחד האמצעים שנועדו להבטיח כי אם יזכה התובע בתביעתו לא תיהפך הזכייה חסרת משמעות עקב חוסר יכולת מימוש פסק הדין, והוא הדין כאשר הסעד הזמני נועד להבטיח כי הדיון בתובענה גופה לא יתייתר על ידי נקיטת פעולות על ידי הנתבע שיש בהן כדי לאיין את ערכה של ההיתדיינות" (ראו רע"א 5686/00 אסתר מיסטריאל נ' בנק לאומי למשכנתאות בע"מ (נבו, 20.12.2000) על כן ומשמאזן הנוחות נוטה לטובת המבקשת, יש להותיר את צו המניעה על כנו עד למתן החלטה אחרת אך כדי למנוע נזקים כספיים חמורים שעלולים להגרם למשיבה נוכח עיכוב בקידום המיכרז אני מורה על הפקדת ערבות כספית בסך 25,000 ₪ תוך 3 ימים כתנאי להארכת תוקפו של הצוו.

...

אשר על כן ולאור דברי הצדדים בדיון בפניי, סבורני כי סיכויי התביעה אינם מבוטלים ובשלב הנוכחי, ברי כי אין מתן הצו עלול להכביד מאוד על המבקשת כאשר הנזק שיגרם למבקשת מאי מתן הצו ברור, שכן ככל והליך המכרז יתקדם הרי שתביעת המשיבה תהפוך לאות מתה.

הדברים יפים ונכונים גם בעניינינו ובראי האמור בתקנה 94 לתקנות לפיה : "מטרת הסעד הזמני היא להבטיח זכות לכאורה במהלך ההליך המשפטי...ואת ביצועו הראוי של פסק הדין" ובאופן דומה כבר נפסק בהקשר זה: "...הסעד הזמני הוא אחד האמצעים שנועדו להבטיח כי אם יזכה התובע בתביעתו לא תיהפך הזכייה חסרת משמעות עקב חוסר יכולת מימוש פסק הדין, והוא הדין כאשר הסעד הזמני נועד להבטיח כי הדיון בתובענה גופה לא יתייתר על ידי נקיטת פעולות על ידי הנתבע שיש בהן כדי לאיין את ערכה של ההתדיינות" (ראו רע"א 5686/00 אסתר מיסטריאל נ' בנק לאומי למשכנתאות בע"מ (נבו, 20.12.2000) על כן ומשמאזן הנוחות נוטה לטובת המבקשת, יש להותיר את צו המניעה על כנו עד למתן החלטה אחרת אך כדי למנוע נזקים כספיים חמורים שעלולים להיגרם למשיבה נוכח עיכוב בקידום המכרז אני מורה על הפקדת ערבות כספית בסך 25,000 ₪ תוך 3 ימים כתנאי להארכת תוקפו של הצו.

עם זאת ונוכח האמור בהחלטתי ועל מנת שלא ייגרמו נזקים למשיבים האחרים, למשיבה 1 ולציבור שאמור לצאת נשכר מהוצאה לפועל של המכרז מוצע לצדדים להגיע להסכמות, ברוח החלטתי זו וללא צורך בבירור התביעה העיקרית שמטבע הדברים עלולה לעכב עוד יותר את התקדמות המכרז.

לטענת הסניגור, חוסר זה בפרטים בגוף כתב ההיתחייבות פוגע בתוקפה ומשכך עותר לדחיית הבקשה.

מנגד ובשל הקשיים והפגמים מצא בית המשפט להורות על חילוט חלקי של סכומי הערבות וההתחייבות.

בבש"פ 6704/19 יעקב בן שטרית נ. מדינת ישראל (פורסם בנבו, מיום 30.10.19) שב כב' השופט עמית על מגמת ריכוך הפרשנות הדווקנית ביחס לטופס הערובה, בקבעו כי "ההחלטה בעיניין לוי מבטאת גישה נוקשה, שלפיה התנאים לחילוט הערבות מוגדרים על פי כתב הערובה בלבד. נראה כי גישה זו רוככה במרוצת הזמן, וכיום מקובל כי התנאים המנויים בסעיף 48(א) רישא לחוק, שעניינם ניהול תקין של ההליך, נכללים מאליהם בתנאי השיחרור המחייבים את הערב:

...

בהקשר זה יש לציין, כי הפגמים אשר נפלו בכתב ההתחייבות עליו חתם הנאשם (במ/2) זהים לפגמים אשר נפלו בעניין בן צבאן הנ"ל וביחס לכך בפרט נפסק, כי "במקרה דנן, אכן נפל פגם בכך שבכתב ההתחייבות העצמית ובכתב הערובה לא נרשם תאריך ההחלטה השיפוטית, אך סבורני שאין בכך כדי להוביל למסקנה שלא קיימת הפניה להחלטה שהיא מאותו יום של כתבי הערבות. אילו היה נרשם תאריך ההחלטה השיפוטית, ניכר כי היה בכך משום אימוץ- הבלעה... של התנאים בדרך של הפניה להחלטה השיפוטית. עם זאת, לאור העובדה שאין מחלוקת שהעוררים נכחו באולם בית המשפט, ואין מחלוקת שהבינו את ההחלטה השיפוטית, ואף לא קיימת טענה שבעת החתימה על כתב הערבות/ ההתחייבות לא ידעו על מה הם חותמים, סבורני כי טענתם של העוררים לפגם בכתב הערובה אינה ראויה להישמע, ולא ניתן על בסיס זה לפטור אותם מערבותם. מדובר בתיק שבו בית המשפט אשר הורה על השחרור בחן בצורה מעמיקה את טיבם של המפקחים וציין בהחלטתו במפורש כי אלו הוזהרו והובהר להם המתווה לשחרור העורר. בנסיבות אלה, אין מדובר בפגם בכתב הערבות אשר מצדיק לפטור את העוררים מהערבות או שיש בו כדי להוביל לבטלותו. אכן, קיים ניתוק בין כתב הערבות לבין ההחלטה השיפוטית, כך שאין בהחלטה השיפוטית להוסיף על כתב הערובה את מה שאין בו. ואולם, במקרה של כתב ערובה שמפנה להחלטה השיפוטית, גם אם בשגגה לא נרשם תאריך ההחלטה (מאותו יום) שאליו מפנה כתב הערובה, אין פגם בכתב הערובה אשר מצדיק הימנעות מחילוט האמור בו.

גם בנוגע להעדר אימות חתימה על ידי מורשה מטעם בית המשפט על כתב ההתחייבות (למעט חותמת "עגולה" של בית המשפט), סבורני כי אין בכך כדי להצדיק את פסילת ההתחייבות, וזאת הואיל וסעיף 49 לחוק אינו דורש כי נושא המשרה יאשר בחתימתו כי הערב חתם בפניו, אלא ניתן להוכיח גם בראיות ישירות או נסיבתיות שהחתימה הייתה בפניו.

התוצאה הנה כי הבקשה מתקבלת בחלקה.