תמצית טענות הצדדים
המבקש טוען כי היה ונותר הבעלים של הרכב, ומשהרכב נמצא, חרף חלוף השנים, יש להשיבו לחזקתו ולהכיר בבעלותו בו.
המשיב 1 טוען כי רכש את הרכב כדין בתנאי "תקנת השוק" היינו לפי סעיף 34 לחוק המכר, ומכאן כי גם אם המבקש רשום כבעלים החוקיים של הרכב, הרי שיש לקבוע כי על המשיבה 2 להשיב את הרכב לחזקתו ולהכיר בבעלותו בו.
דיון והכרעה
המחלוקת שהתגלעה בין הצדדים תוכרע בהתאם לשאלה האם רכש המשיב 1 את הרכב בתנאי "תקנת השוק" ע"פ סעיף 34 לחוק המכר, המקנה לו עדיפות על פני זכות הבעלות של המבקש, אם לאו.
...
משכך הם הדברים, אני סבור כי אכן יש להותיר בשלב זה את הרכב בחזקת המשיבה 2 וזאת לפרק זמן מוגדר, במהלכו יידרש המשיב 1 להודיע אם ברצונו לערוך לרכב בדיקה עצמאית, או אז ייקבע מועד עד אליו יידרש המשיב 1 לערוך בדיקה זו, לאחריה יושב הרכב לחזקת בעליו החוקיים – הוא המבקש.
על אף שהוצאות אלה נפסקו בדין ואין מקום לשנותם, אני סבור כי יש להתחשב בהוצאות אלה בעת פסיקת הוצאות ההליך כולו.
בנוסף, הבאתי בחשבון את העובדה כי המשיב 1 השקיע בשנת 2018 סכום לא מבוטל של כספים בשיפור ותיקון הרכב וזאת בסכום המגיע כדי מספר עשרות אלפי שקלים – השקעה ממנה צפוי המבקש ליהנות משנקבע כי הרכב יוחזר לידיו, למצער הנאה חלקית לנוכח העובדה שחלפו כ-3 שנים מאז ביצוע השקעה זו. סיכומם של דברים, אני קובע כי הוצאות ההליך בהם יחויב המשיב 1, כולל סכום ההוצאות שנקבע בהחלטה מיום 9.5.21 יעמדו על סך של 3,000 ₪ בלבד.
