תקנות סדרי דין בבית דין לעבודה

לפי הנטען, כתב ההגנה כולל טענות סתמיות וטענות שוא והבסיס לבקשה זו מצוי בתקנה 117 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב – 1991 (להלן – התקנות), אשר קובעת כך: "(א)בכל הליך שהוגש על פי תקנות אלה, רשאי בית הדין או הרשם להורות למגיש כי העובדות שעליהן הוא מסתמך יאומתו באזהרה שתמסר בפני הרשם, או בתצהיר (בסימן זה – הצהרת אימות).

...

לא מצאנו כל הצדקה לחרוג במקרה זה מהכלל האמור.

סוף דבר ערעור העובד נדחה.

אשר להוצאות בערעור, בהנתן השוני בהיקף הערעור לעומת היקף הערעור שכנגד מצאנו לחייב את העובד לשלם לחברה הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסכום כולל של 5,000 ש"ח. ניתן היום, כ"ג תשרי תשפ"ד (08 אוקטובר 2023) בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

עוד עולה, שכתבי בי-דין הומצאו למבקש באופן קבוע בשני ההליכים באמצעות 'המצאה אלקטרונית', הן במשלוח החלטות שיפוטיות לכתובת הדואר האלקטרוני עצמה zabarlaw@gmail.com והן במשלוח 'הודעה באתר' (שמשמעה שליחת הודעת דואר אלקטרוני עם קישור לפסק הדין) בהתאם לתקנה 161 (1)(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט – 2018 (להלן: תקנות סדר הדין האזרחי), החלה בבית הדין לעבודה מתוקף תקנה 129 לתקנות לבית הדין לעבודה, התשנ"ב – 1991 (להלן: תקנות בית הדין לעבודה).

...

בעניין זה נקבע בע"ר (ארצי) 33237-03-17‏ הסתדרות העובדים הכללית החדשה - בית בלב בע"מ, 23.10.2017, בין היתר, כדלקמן: "ככל שבעל דין העושה שימוש בתוכנת נט המשפט להגשת כתבי בי דין לבית המשפט, מעלה טענה שאין להחיל את כלל ההדדיות מהטעם שלא מסר פורמאלית כתובת דוא"ל לצורך המצאת כתבי בי דין... הרי שטענה זו אינה עולה בקנה אחד עם חובת תום הלב בניהול ההתדיינות החלה על בעל דין, ועל כן דינה להידחות. אין לקבל מצב שבו בעל דין יהנה מיתרונותיה של מערכת נט המשפט ויעשה בה שימוש להגשת כתבי בי דין מטעמו, ומאידך לא יתאפשר לבית המשפט להמציא לבעל דין החלטות באמצעות מערכת נט המשפט, בנימוק שכתובת הדוא"ל לא נמסרה לצורך המצאת כתבי בי דין. גם אם בניגוד לתקנה 497ג(ד) המערכת אפשרה לבעל דין להגיש כתבי טענות מבלי שמסר פורמאלית כתובת דוא"ל להמצאת כתבי בי דין... , אין לאפשר לבעל דין לנצל זאת לרעה, ולהתנער מקבלת כתבי בי דין באמצעות מערכת נט המשפט". הדברים אמורים ביתר שאת בענייננו, משום שהשימוש בכתובת הדואר האלקטרוני zabarlaw@gmail.com נעשתה בהליך זה ובהליך לפני בית הדין האזורי באופן הדדי, קבוע וממושך (ד"מ 71051-03-22 ובר"ע 7225-09-23), וחרף זאת, המבקש לא הודיע לבית הדין בשום שלב, כי הוא מבקש שלא לעשות שימוש בכתובת דואר אלקטרוני זאת לצורך המצאת כתבי בי-דין לידיו.

לא מצאנו בטיעוני המבקש הסבר מניח את הדעת לכך, שאין להחיל את פסיקת בית הדין הארצי בע"ע 16817-09-23, בסוגיית ניגוד העניינים, על נסיבות העניין שלפנינו.

עם זאת, בהתחשב במכלול נסיבות העניין - בשים לב לאיחור המשמעותי בהגשת בקשת רשות הערעור ולעובדה שלא הובאה כל הצדקה לאיחור זה, וכן בשים לב לחלקו הקטן יחסית של רכיב ה"שכר" מתוך כלל הסעדים שנתבעו בתביעת המבקש – שוכנעתי שיש להעדיף את אינטרס סופיות ההליכים של המשיבה ולהורות על דחיית הבקשה להארכת מועד.

כללו של דבר – הבקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות הערעור, נדחית.

סוגיית פסיקת ההוצאות מסור לשיקול דעתו של בית הדין כקבוע בתקנה 113 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991.

...

אשר להוצאות התובעת, אין חולק כי התביעה הומצאה לנתבעת ביום 07.07.2021, ומשלא הוכח כי הנתבעת קיבלה את התביעה קודם למועד שינוי החלטת הדחיה וכי המסמכים שצורפו לה הם הסיבה, כטענת התובעת, לשינוי ההחלטה, לא מצאנו מקום לקבל את טענת התובעת כי שינוי ההחלטה היה בעקבות כתב התביעה שהוגש.

טענות ב"כ התובעת המסתמכות על הוראות תקנה 153 לתקנות סדר הדין האזרחי, ושאר טענותיו הקשורות לכך, לרבות הפסיקה והספרות עליהן הסתמך, דינן להידחות.

נוכח דחיית טענת התובעת לאחר קיום הליך הוכחות והגשת סיכומים, החלטנו לא לחייב את הנתבעת בהוצאותיה בגין הגשת התביעה.

כמוכן, לא מצאנו לנכון לחייב את התובעת בהוצאות הנתבעת הואיל ובמועד הגשת התביעה לא ידעה על ההחלטה לאישור זכאותה.

לאור כל האמור, החלטנו למחוק את התביעה.

בתגובתם לבקשה עתרו המשיבים לקבלת העירעור מטעמם לרישום על פי אחת משלוש חלופות: [1] כערעור עצמאי מכח תקנה 99 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב – 1991 (להלן: תקנות בית הדין לעבודה), על פי הפרשנות שמבקשים המשיבים לייחס לה. [2] באמצעות מתן הארכת מועד להגשת ערעור עצמאי מטעמם לפי תקנה 73 לתקנות בית הדין לעבודה.

...

המשיבים טוענים בבקשתם החלופית, כי קיימת זיקה עניינית מספקת בין ערעורם לבין הערעור העיקרי, ולפיכך יש לקבל את ערעורם לרישום כערעור שכנגד.

לאחר בחינת טיעוני הצדדים בבקשה ועיון בחומר המצוי בתיק בית הדין, באתי לכלל מסקנה, כי דין הבקשה החלופית לקבלת ערעור המשיבים לרישום כ'ערעור שכנגד' להתקבל באופן חלקי, כמפורט מטה.

התוצאה היא שבחינת העניין נעשית על פי מידת הזיקה שבין הערעור לבין הערעור שכנגד.

בית הדין הארצי קבע כי אין בתקנה 1(ב) משום הסדר שלילי, השולל מבית הדין את הסמכות הנתונה לו מכוח תקנה 125 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב-1991, המאפשרת את הארכתם של מועדים להגשת תובענות, וממילא אף אין בחוק המסמיך הסמיכה של מחוקק המשנה לקביעת הסדר שלילי כאמור (ר' תיק עב"ל (ארצי) 59462-12-15 מוניקה מאלו נ' המוסד לביטוח לאומי (פורסם בנבו, 24.8.18).

...

טענות הנתבע: מנגד טוען הנתבע, כי יש לדחות את תביעת התובעת על הסף וזאת מחמת התיישנות, ובהתאם לתקנה 1(ב) לתקנות הביטוח הלאומי (מועדים להגשת תובענות), התש"ל – 1969.

. מכל מקום, בפסיקה מאוחרת יותר, בעניין יברקו, הוחלט פה אחד, מפי חברי השופט פליטמן (כתוארו אז), כי "על המוסד לא מוטלת חובה לשלוח את החלטותיו למבוטחים בדואר רשום דווקא, כך שאי הצגת אישור המסירה למכתב אינו מהווה פגם בהתנהלות המוסד לעניין זה". אף אנו סבורים כי בהיעדר איסור מפורש על כך, או בהעדר הוראה ספציפית הקובעת דרך המצאה אחרת – למשל ההוראות הנזכרות בהערת שוליים 2 לעיל, יש לפרש את חוק הביטוח הלאומי כמתיר המצאת מסמכים בדואר "רגיל". בפרשנות זו יש טעם רב, שכן חיוב המוסד במשלוח הודעות והחלטות ב"דואר רשום" דווקא, עלול לסרבל את עבודת המוסד עד כדי שיתוקו, והדבר יוביל בסופו של יום לפגיעה במבוטחים עצמם.

על יסוד האמור לעיל, ובהינתן התשתית העובדתית אשר הונחה לפניי, הגעתי לכלל מסקנה כי יש לדחות תביעתה אף לגופה.

סוף דבר: התביעה נדחית.