תקנות סדר הדין האזרחי, תקנה 500(5)

לפיכך, הגיש המשיב לבית משפט זה בקשה להיתר המצאה מחוץ לתחום המדינה, בהתאם להוראת תקנה 500(4) ו- 500(5) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות").

...

שם נקבע, כי : "דרך ההמצאה הינה שאלה טכנית גרידא ואין בה כדי להשפיע על הסוגיה המהותית של האפשרות לקיים הליך נגד צד שהוכח כי קיבל בפועל את כתבי הטענות הרלוונטיים." דיון והכרעה לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, החלטתי כי דין הערעור להידחות.

המערערים ישלמו למשיב הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 15,000 ₪ (כולל מע"מ).

החלטת כב' הרשם בבקשתה טענה המערערת כי בנסיבות המקרה, ניתן להעניק היתר המצאה מחוץ לתחום מכוח תקנה 500(4) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 כיוון שהחוזה נכרת בתחומי המדינה, לחלופין מכוח תקנה 500(5) לתקנות סדר הדין האזרחי העוסקת בהפרת חוזה בתחום המדינה או מכוח תקנה 500(7) לתקנות סדר הדין האזרחי בעילת עשיית עושר ולא במשפט.

...

סבורני כי עילה זו בנסיבות העניין גם היא אינה עונה על התנאים הקבועים בתקנה 500(7).

משקבעתי כי תנאי תקנה 500(7) אינם מתקיימים באף אחת מהעילות הנטענות, המסקנה המתבקשת היא שלא התקיים התנאי השני הנדרש למתן היתר המצאה מחוץ לתחום ומשלא מתקיימת עילה המצדיקה מתן היתר המצאה מחוץ לתחום, מתייתר הצורך לדון בשאלת הפורום הנאות לבירור התביעה.

לאור האמור לעיל, החלטתי לדחות את הערעור ולחייב את המערערת בהוצאות המשיבים בסך 10,000 ₪.

אי פרעון ההלוואה בישראל מקים, איפוא, לתובע עילת המצאה לפי תקנה 500(5) לתקנות סדר הדין האזרחי (ראו, רע"א 9328/12 נירימליק בע"מ נ' חברה באחריות מוגבלת סובורובה, פסקה 8 (21.4.2013) ("עניין נירימליק"); ת"א (מחוזי ת"א) 1375/09 INC UTSTARCOM‏ נ' יו.טי.אס.אי בע"מ, פסקה 11 (21.12.2009)).

...

גם תחת הנחה כי מדובר בעסקת הלוואה, תמונת הזיקות אינה חד משמעית, אולם בסופו של יום אני סבור כי היא נוטה לטובת בית המשפט הישראלי.

לאור האמור, סבורני שבית המשפט הישראלי הוא הפורום הנאות לדון בהליך.

סוף דבר הבקשה לביטול היתר ההמצאה נדחית.

רקע; ביום 07.01.2019 הגיש התובע לבית המשפט בקשה להיתר המצאה מחוץ לתחום המדינה, בהתאם להוראות תקנה 500(4), 500(5) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות"), וביום 09.01.2019 התרתי את ההמצאה אל מחוץ לתחום.

...

לאור האמור לעיל, ומשקבעתי כי כתב התביעה הומצא כדין, אינני נדרשת לחוות דעת המומחה לדין התאילנדי שהובאה מטעם הנתבעים, אך אוסיף כי לטעמי דרכי ההמצאה הדיפלומטיות המצוינות בחוות הדעת, נכונות ויפות להמצאה בין מדינות ומוסדותיה (לעניין זה ראה: בש"א (י-ם) 7333/04 ALAN B STEEN ואח' נ' הרפובליקה האיסלמית של אירן [(פורסם במאגרים המשפטיים) 04.12.2008: " על אף האמור, אני דוחה את הפרשנות שהוצעה על ידי היועץ, לפיה כאשר לא מתקיימים יחסים דיפלומטיים בין מדינת ישראל לבין מדינת החוץ הנתבעת, לא ניתן לבצע המצאה וכפועל יוצא מכך לא ניתן לפתוח הליך משפטי בישראל. כפי שעולה מניתוח מקומה של התקנה במארג החקיקה הישראלית, מהדין הזר ומעקרונות היסוד של שיטת המשפט הישראלית, יש להתיר המצאה בדרכים שונות אשר יאפשרו את מידת הוודאות הנדרשת כי הנתבע קיבל לידיו את כתב בי-הדין, על מנת שניתן יהיה לפתוח בהליך המשפטי בישראל."].

מעבר לנדרש לעניין חוות הדעת שהוצגה אני סבורה כי המדובר בחוות דעת שאינה מפרשת את הדין בכללותו, ואינה מבהירה האם המדובר בדרכי המצאה יחידות? הנוגעות לכל נמען? או שמא כאשר המדובר בתושב שהינו אזרח המדינה שממנה מתקבל כתב בי-הדין הדין שונה.

סוף דבר: לאור האמור, אני דוחה את בקשת הנתבעים להורות כי כתב התביעה לא הומצא לידיהם כדין.

התובעת טענה בהקשר זה כי עניינה ניכנס לחלופות הנקובות בתקנה 500(4) ובתקנה 500(5) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות").

...

סיכומו של דבר.

שוכנעתי כי מתקיימות חלופות שונות לפי תקנה 500 לתקנות, המלמדות במצטבר על קיומה של עילה למתן המצאה.

כן נחה דעתי כי קיימת עילת תביעה ראויה נגד הנתבעת, וכי בית המשפט בישראל הוא הפורום הנאות לבירור התביעה.