תקנות סדר הדין האזרחי, תקנה 360(א)

השופט המלומד גם ראה באשמות המיוחסות למבקשים, כשלעצמן, במיוחד בהעדר הכחשה, כדי לתמוך בחשש כי "אי מתן הצוו עלול להכביד על ביצוע פסק הדין", כמצוות תקנה 360(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984- (להלן: התקנות), כפי שתוקנה בתשנ"ו בתיקון מספר 2 (ק"ת תשנ"ו 932).

...

מקריאת תצהירו של גלנץ לא שוכנעתי כי קיים חשש כאמור.

לסיכום, נחה דעתי, שמבקשי העיקול (המשיבים שבפנינו) לא הרימו את הנטל שהיה מוטל עליהם בכדי לבסס כיאות את בקשת עיקול זמני.

לפיכך מתקבל הערעור, ומתבטלת החלטתו של בית המשפט המחוזי.

טענותיהם העיקריות של המבקשים הן שתיים: האחת - שאין להטיל עיקול זמני במסגרת בקשה למתן הוראות, אלא רק במסגרת תובענה, לפי תקנה 360 (א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984- (להלן - "תקנות סדר הדין"); השניה - כי לא צורף לבקשה תצהיר לאימות העובדות המהוות את עילת הבקשה.

...

אשר לטענתם הראשונה סבורני כי משנפסקה הלכה שהליך של מתן הוראות יכול שישמש במקרים מסוימים תחליף מהיר ויעיל לבירור תובענה בדרך הרגילה, ואפילו נגד בעלי דין חיצוניים לחברה, הרי שנפתח הפתח להטיל עיקולים זמניים גם במסגרת הליך זה, במקרים היפים לכך (לעניין השימוש בהליך של מתן הוראות עיין ע"א 37/66 "גלחא" 1960 בע"מ נ' מתכות בע"מ (בפירוק) ואח', פ"ד כ (3) 144, 149; ע"א 52/86 ס.ט.ס. אלקטרוניקה בין לאומית בע"מ נ' עו"ד ראובן סלע, פ"ד מב (4) 495, 496; ע"א 673/87 יחזקאל סאלח ואח' נ' דורון כוכבי, עו"ד ואח', פ"ד מג (3) 57, 64; ע"א 380/89 מדינת ישראל נ' כוכב השומרון בע"מ ואח', פ"ד מה (4) 741, 746; רע"א 3004/97 דוד לוי, עו"ד ואח' נ' **** אזוגי, עו"ד ואח', (טרם פורסם; ניתן ביום 6.11.97); וכן י' זוסמן, סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית, בעריכת ש' לוין, תשנ"ה), בעמ' 98-97; א' וולובסקי, כונס נכסים בדיני החברות (תשנ"ב), בע' 301-300).

כן נראה לי שכמו השימוש בהליך של מתן הוראות עצמו, גם ההחלטה בדבר שימוש בהליכים נלווים שונים היא עניין המסור לשיקול דעתו של בית המשפט הדן בבקשה, שראוי, בדרך כלל, שלא להתערב בו. אשר לטענתם השניה של המבקשים, לפיה לא צורף לבקשה תצהיר של המשיב, ייאמר כי לפי תקנה 57 (ב) לתקנות החברות (פירוק), התשמ"ז1987-, רשאי הכונס הרשמי להגיש לבית המשפט בקשה "בעל פה או בכתב, ואף ללא תצהיר, וניתן לצרף אליה דו"ח של הכונס הרשמי; בית המשפט יקבל דו"ח כאמור כראיה לכאורה על תוכנו". במקרה הנדון צירף המשיב דו"ח כזה ובכך יצא ידי חובתו.

הבקשה נדחית.

השאלה העיקרית המתעוררת בערעור זה היא, אם רשאי היה הבנק להפעיל את זכות הקזוז, הקבועה במסמכי פתיחת החשבון, גם לאחר שנשלחה לו (כמחזיק הכספים), הודעת עיקול לפי תקנה 360(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984.

...

סיווג הקיזוז כהוראה הקובעת את דרכי פירעון החובות ההדדיים תוך אצילת כוחו של החייב לנושהו לסלק את חיובו כלפיו, יביא למסקנה כי כוח הקיזוז של הנושה נובע מכוחו של החייב לסלק את חיובו.

מן הטעם הזה נראה לי כי אין מקום לנקוט דרך פרשנית המרחיבה את זכות הקיזוז מעבר לגבולות הברורים שנקבעו לה בסעיף 74 לפקודה".

פרופ' מאוטנר, בחיבורו הנ"ל, בעמ' 534, מקבל את הטענה כי הרחבת זכות הקיזוז הקבועה בסעיף 74 לפקודה מקטינה את מסת הנכסים שתעמוד לרשות הנושים אם לא יותר הקיזוז, אך חרף זאת הוא סבור שאין מניעה להרחיב את זכות הקיזוז הקבועה בסעיף 74: "הטעם לכך הוא, שמקום שמתקיימים בין נושה לבין חייב שהוכפף מאוחר יותר להליכי פשיטת רגל שני חובות ברי קיזוז, המצב הכלכלי האמיתי בין שני הצדדים הוא המצב המקוזז. לפיכך, הן מבחינת שני הצדדים עצמם והן מבחינת היחס שבין הנושה ובין שאר הנושים של פושט הרגל אין סיבה שלא לאפשר לנושה להפעיל את זכות הקיזוז כלפי פושט הרגל". הנמקה זו אין בידי לקבל.

טענותיהם העיקריות של המבקשים הן שתיים: האחת-שאין להטיל עיקול זמני במסגרת בקשה למתן הוראות, אלא רק במסגרת תובענה, לפי תקנה 360(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 (להלן-תקנות סדר הדין); השנייה-כי לא צורף לבקשה תצהיר לאימות העובדות המהוות את עילת הבקשה.

...

אשר לטענתם הראשונה, סבורני כי משנפסקה הלכה שהליך של מתן הוראות יכול שישמש במקרים מסוימים תחליף מהיר ויעיל לבירור תובענה בדרך הרגילה, ואפילו נגד בעלי-דין חצוניים לחברה, הרי שניפתח הפתח להטיל עיקולים זמניים גם במסגרת הליך זה, במקרים היפים לכך (לעניין השמוש בהליך של מתן הוראות עיין: ע"א 37/66 "גלחא" 1960 בע"מ נ' מתכות בע"מ (בפרוק) ואח' בעמ' 149; ע"א 52/86 ס.ט.ס. אלקטרוניקה בינלאומית בע"מ נ' מפרק חברת שילב-שיווק ישיר לצרכן הפיקח בע"מ (בפירוק) בעמ' 496; ע"א 673/87 י' סאלח ואח' נ' מפרק פרץ את איסר חברה לבנין והשקעות בע"מ (בפירוק) בעמ' 64; ע"א 380/89 מדינת ישראל נ' כוכב השומרון בע"מ ואח' (בכינוס נכסים ובפירוק) ואח' בעמ' 746; רע"א 3004/97 לוי ואח' נ' אזוגי ואח'; וכן י' זוסמן סדרי הדין האזרחי בעמ' 97-98; א' וולובסקי כונס נכסים בדיני החברות בעמ' 300-301).

כן נראה לי שכמו השימוש בהליך של מתן הוראות עצמו, גם ההחלטה בדבר שימוש בהליכים נלווים שונים היא עניין המסור לשיקול-דעתו של בית-המשפט הדן בבקשה, שראוי, בדרך-כלל, שלא להתערב בו. אשר לטענתם השנייה של המבקשים, שלפיה לא צורף לבקשה תצהיר של המשיב, ייאמר כי לפי תקנה 57(ב) לתקנות החברות (פירוק), תשמ"ז-1987, רשאי הכונס הרשמי להגיש לבית-המשפט בקשה "בעל פה או בכתב, ואף ללא תצהיר, וניתן לצרף אליה דו"ח של הכונס הרשמי; בית המשפט יקבל דו"ח כאמור כראיה לכאורה על תוכנו". במקרה הנידון צירף המשיב דוח כזה ובכך יצא ידי חובתו.

הבקשה נדחית.

למותר לציין כי במסגרת הדיון הנוכחית, היינו, במהלך הדיון בבקשה לביטול העיקול, יש רלוונטיות רק לחלק התביעה בו עותר התובע לסעד כספי [תקנה 360(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן-"התקנות")].

...

כיום, לאחר הדיון במעמד שני הצדדים, נראה לי כי נכון יהיה לומר, גם בעניינו של יעקב, כי לא שוכנעתי שאי מתן צו העיקול יכביד על ביצוע פסק הדין.

הנה כי כן, דין העיקול הזמני שניתן במסגרת בש"א 8036/99 להתבטל כבר מן הטעמים המפורטים לעיל, ומבלי להיזקק לטענות האחרות שהוצגו על ידי באי כח המבקשים.

אחרית דבר לאור כל האמור לעיל, אני מורה כדלקמן: אני מורה על ביטול העיקול הזמני שעליו הוחלט במסגרת בש"א 8036/99.