תקנות התעבורה: מידות ומשקל רכב

בהתאם לכתב האישום, ביום 17.08.20 בשעה 15:30, נהג המשיב ברכב משא רכין והוביל בו מטען כשמשקלו הכולל של הרכב 44,426 ק"ג העולה על המשקל הכולל המותר של הרכב שהוא 32,000 ק"ג, וזאת בנגוד לתקנה 85(א)(5) לתקנות התעבורה, תשכ"א – 1961 (להלן: "תקנות התעבורה").

אומנם בשלב זה אינני נידרש למידת מהימנותן של הראיות הקיימות נגד המשיב, אלא רק לאמת כי הן קיימות וכי במידה ותתבררנה כנכונות, יש בכוחן כדי לבסס את אשמתו של המשיב.

...

עוד ובנוסף, בשימוע שנערך למשיב טענתו היתה "מה אני אגיד לך אחי טעיתי. תעזור לי זה הפרנסה שלי". בנסיבות אלה, אני קובע כי קיימת מסוכנות בהמשך נהיגתו של המשיב, מסוכנות הנלמדת מעברו, מעצם העבירה ויחסו של המשיב לאותה עבירה.

לסיכום כללו של דבר, אני מורה על פסילת המשיב מלקבל או מלהחזיק ברישיון נהיגה עד לתום ההליכים.

על כן, הפסילה בנסיבות העניין, לצורך החלטתי זו, תהיה ממושכת עד לתום ההליכים אף מעבר לשישה חודשים.

הגורר והגרור יחד כרכב מחובר המשקל הנמדד: 37,054+21,728= 58,782 ק"ג המשקל המותר: 32,000 + 27,000 = 59,000 מידת החריגה: אין חריגה עיינתי בתעודת השקילה שהציג ב"כ המבקשת, תעודה אשר אינה מיטיבה עם המבקשת שכן מהתעודה עולה לכאורה כי משקל הרכב המחובר לפי פריקת המטען, היה 60,820 ק"ג. משקל העולה על המשקל המצויין בשקילה שבוצעה על ידי המישטרה.

ראו למשל ראו דברי כב' הש' עדן בע"ח (באר שבע) 43526-09-17 מדינת ישראל נ' עבידייה ( 7.9.17) (להלן – "עבידייה"): "תקנה 314(א) לתקנות התעבורה קובעת את המשקל הכולל המותר של כלי רכב שונים. בס"ק 1 ביחס לרכב מנועי, בס"ק 2 ביחס לרכב מורכב, בס"ק 3 ביחס לרכב מחובר, ובס"ק 4 ביחס ליגרור. הועלתה טענה לפיה לאור כך שרכב מחובר (ס"ק(3)(')) משקלו הכולל לא יעלה על 57,000 ק"ג, הרי שהחריגה בחיבור המשקלים של הגורר והגרור במקרה זה הנה של 7% בלבד, ולאור כך שהטלת איסור שימוש ברכב אפשרית רק כאשר החריגה היא מ - 15% ומעלה הרי שאין סמכות להטלת האיסור האמור.

...

סיכומו של דבר: אני נעתרת לבקשה באופן חלקי.

אני מורה על ביטול ההשבתה שניתן לרכב הגרור שמספרו 9185069.

אני מורה על קיצור ההשבתה של רכב משא מגבה-נוע שמספרו 23998001 ומעמידה אותה על 24 יום שימנו מיום 28.4.22.

בלשון אחרת, בית המשפט מציב את מעשי הרשלנות של המזיק אל מול זה של הניזוק כדי להשוות ולהעריך את מידת ומשקל מעשיו ומחדליו של כל אחד מהם (ראו : ע"א 14/08 עבד אלרחים נ' פלסטניר מיפעל אריזות פלאסטיות בקבוץ ניר אליהו (2/12/09); ע"א 7130/01 סולל בונה ביניין ותשתית בע"מ נ' תנעמי, פ"ד נח(1) 1 (2003)).

לפי המתואר בסעיף 6 לתביעתו, התובע רכב על המדרכה אופניים בנגוד לתקנות 128 – 129 (א) לתקנות התעבורה תשכ"א – 1961 במהירות אשר ככל הנראה לא אפשרה לו לבלום/לעצור בביטחה, דבר שתוצאתו הפגיעה והנפילה.

...

חישוב הנזק: לאחר שבחנתי את מכלול נסיבות העניין של התביעה המונחת לפניי, לא מצאתי הצדקה לערוך חישוב אקטוארי מלא בעניינו של התובע.

אך כאמור, ולאחר שבחנתי את נסיבות התיק והמסמכים שהוגשו ובכלל זה מהות הפגיעה וקביעת המומחים מטעם שני הצדדים, לא מצאתי הצדקה לפסוק לתובע פיצוי זה, הן משום העובדה שהתובע בחר לא להעיד, עניין העומד לחובתו, והן בזיקה לסוגית האשם התורם, אשר מצאתיו ניכר בנסיבות העניין.

על פי חוות הדעת ההגבלה בתנועות הינה ברף הנמוך ובנסיבות העניין ולאחר שבחנתי את מכלול הנתונים מצאתי לקבוע פיצוי גלובאלי אשר יתחשב בכמכלול הנתונים של התובע עליהם הרחבתי לעיל.

לחילופין, טוען התובע, כי המישטרה התרשלה בכך שלא סילקה מהמקום את המחסומים לאחר שפתחה את הכביש למעבר כלי רכב, ובכך אפשרה לאלמונים ליגרור את המחסום הנייד חזרה לכביש.

לפיכך, מעדותו של התובע עצמו עולה שהוא נהג בנגוד לתקנות התעבורה ולתנאי הדרך, ולמעשה במעשיו שלו גרם לתאונה.

מסקנתי לגבי הצורך בחלוקה דלעיל אף מבוססת על הערכתי לגבי האשמה המוסרית הראויה של הצדדים הרלבאנטיים, שכן נקבע בפסיקה שכאשר הניזוק לא פעל כאדם אחראי ותוך זהירות סבירה "תחולק האחריות לפגיעה על פי מבחן האשמה המוסרית", כלומר – שקילת מעשי הרשלנות של המזיק והניזוק אלו מול אלו, במטרת להשוות ולהעריך את מידתם ומשקלם של מחדליהם ומעשיהם של כל אחד מהם (ע"א 14/08 עבד אלרחים נ' פלסטניר בע"מ (2009); ע"א 7130 סולל בונה בנין ותשתיות בע"מ נ' תנעמי, פ"ד נח(1) 1 (2003)).

...

לסיכום בשבת לפני כעשר שנים, בשעה 4 לפנות בוקר, נהג התובע באופנוע ללא ביטוח ברחוב בר אילן.

בנסיבות אלה, ועל סמך עדותו של התובע, אני קובעת שהוא נהג בחוסר זהירות, וחוסר זהירות זה הוא אשר גרם לתאונה.

לפיכך, אני מורה על דחיית התביעה.

מיד לאחר מכן, הגיעו שוטרים למקום ובחיפוש ברכב נמצאה שקית ובה 40.46 גרם קאנביס, במשענת היד נמצאה שקית ובתוכה 3.93 גרם קאנביס, בדלת הנהג נימצאו 10,700 ₪ וכן נמצא משקל ברכב.

בגין כל אלה, הורשע הנאשם בעבירות של החזקת סמים שלא לצריכה עצמית לפי סעיף 7(א) + 7 (ג) רישא לפקודה ובנהיגה תחת השפעת סמים לפי סעיף 26 (2) לתקנות התעבורה, תשכ"א – 1961.

קביעת מיתחם הענישה – מיתחם הענישה צריך להתייחס לעיקרון ההלימה, הנוגע ליחס לערך החברתי המוגן, מידת הפגיעה בו, מדיניות הענישה הנוהגת ונסיבות ביצוע העבירה.

...

גזירת הדין לפיכך, אני מחליט לגזור על הנאשם את העונשים הבאים: 12 חודשי מאסר בפועל.