בנסיעה לאחור, גם אילמלא הכניסה לדרך ראשית, דנה תקנה 45 לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961, הרלבנטית לשני הנהגים, הקובעת כדלהלן:
"45. נוהג רכב לא יסיעו אחורנית אלא אם יש צורך בכך, ובמידת הצורך, ולאחר שנקט באמצעים הדרושים בנסיבות הקיימות כדי למנוע –(1)סיכון או פגיעה;(2)הטרדה או הפרעה."
בנסיעה אחורנית, על ידי נהג אנושי, ולנוכח, בין היתר, מיגבלות הראיה והחישה שלו, מגולם סיכון אנהרנטי.
...
מבוא 1
הרקע העובדתי שאינו במחלוקת 2
תמצית הטענות העיקריות 2
הראיות 2
סקירת תמצית העדויות 2
ההכרעה 4
הנימוקים להכרעה: 4
ו(1) הפן העובדתי - 4
ו(2) הפן המשפטי הדיוני – על הניסוח ועל החובה לכתוב את החיקוק שהפרתו מהווה עילה לתובענה 5
ו(3)הפן הראייתי 6
ו(4) הפן המשפטי המהותי – הכללי לצורך בחינת האחריות: 7
ז.מן הכלל אל הפרט - 8
ז(1) האשם העיקרי הוא על הנתבע שנסע לאחור בטנדר ביציאה מהחניה הפנימית 8
ז(2) אשם מסוים אך מופחת קיים לתובעת שנסעה לאחור בכניסה לחניה שבמקביל לדרך הראשית 11
הנזק 11
סוף דבר 11
מבוא
תביעה לפיצוי עקב נזק רכוש לרכב שנגרם בתאונת דרכים, הממחישה ומחדדת מצב של"אסימטריה" בין שני כלי רכב שנסעו אחורנית.
יוער כי הואיל ומעבר לתנועת כלי רכב מובהקים, מנעד המשתמשים בדרך כולל, לא אחת, תנועת הולכי רגל בגילאים שונים, ותנועת אמצעים אחרים, מגוונים ולעיתים זריזים כמו אופניים ואופניים חשמליים, קורקינטים וכיוצ"ב. לצורך המסקנה בתיק זה די בכך שנפוצה תנועת כלי רכב בנסיעה אחרונית גם בכביש חד סטרי .
ז(2) אשם מסוים אך מופחת קיים לתובעת שנסעה לאחור בכניסה לחניה שבמקביל לדרך הראשית
כאמור שוכנעתי שהתובעת לא נכנסה ברחוב חד סטרי בניגוד לכיוון התנועה, אולם היא נסעה לאחור כדי להיכנס לחניה, ובעת פעולה זאת היה עליה כמובן להתנהל לפי תקנה 45(א) על מבחניה ושלביה השונים, החל ממבחן הצורך, דרך מבחן אמצעי הזהירות שיש לנקוט.
סוף דבר
אשר על כן, התביעה מתקבלת בחלקה.