תקנות התעבורה בנוגע למסילות ברזל

תקנה 43 לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961, בענין פניה שמאלה, קובעת: פניה שמאלה 43.

תקנות 47 ו-48 לתקנות קובעות בנסיבות ענייננו (בענין עקיפה משמאל בכביש דו-סיטרי בעל נתיב אחד לכל כיוון, במקום שבו הקו הוא קו קטעים, לא מדובר בצומת, ואין בקירבת מקום מסילת ברזל, מינהרה או מעבר חציה): עקיפה רכב שנעקף 47.

...

אני קובע, בנוסף, כי הרכב הפרטי החל בעקיפה לפני שהמשאית החלה בפניה שמאלה.

הרכב הפרטי יצא לעקיפה לפני שהמשאית החלה את פנייתה, והמסקנה היא שמחדלו של נהג המשאית גרם לתאונה.

לפנים – אין רכב הנוסע במסלול הנגדי; מאחור – כבר אין לאן לחזור (ודוק: איני מקבל את טענת מבטחת המשאית לפיה סתרה נהגת הרכב הפרטי את עצמה כאשר בע' 9 העידה שלא היו כלי רכב מאחוריה ולאחר מכן העידה שהיו כלי רכב מאחוריה; עדותה בע' 9 מתייחסת לשלב לפני העקיפה ואילו, כפי שציטט בא כוח מבטחת המשאית בעצמו, כאשר היא העידה על השלב לאחר היציאה לעקיפה, "אחורה []כבר יש רכבים" (פרוטוקול, ע' 10).

סוף דבר: אני דוחה את תביעתו של בעל המשאית ומקבל במלואה את התביעה שכנגד של מבטחת הרכב הפרטי.

באשר לטענה כי כתב האישום לא מבסס כראוי את יסודות העבירה המיוחסת למבקש – למבקש נימסרה הזמנה לדין וכתב אישום בנוסח הבא: "בתאריך 21.1.14....נהגת ברח' חיל הים מפגש מסילת הברזל לכיוון ההגנה חיפה, נהגת ברכב הנ"ל ולא עצרת לפני מסילת הברזל [הדגשה שלי – ש.ב] המשכת בנסיעה כשניתן אות אזהרה על התקרבות רכבת בעדשה אדומה מהבהבת, בנגוד לסעיף 65 (א) (1) לפקודת התעבורה ותקנה 56 (א) (3) לתקנות התעבורה". תקנה 65 (א) (1) לפקודת התעבורה קובעת כך (נצטט את החלקים הרלבאנטיים לענייננו): "נוהג רכב המתקרב למפגש מסילת ברזל ואינו עוצר את רכבו לפני המסילה באחת הנסיבות המפורטות להלן, או שהוא ממשיך בנסיעתו לאחר שעצר, כל עוד קיימות הנסיבות האמורות....ואלה הנסיבות:

...

לפיכך, הטענה שקיים פסול או פגם בכתב האישום נוכח ניסוחו, ובטלה בשל כך ההחלטה המנהלית - נדחית בזה.

נפסק, כי בשלב זה נדרש בית המשפט לבחון קיומה של תשתית ראייתית לכאורית להרשעת הנאשם בעבירות המיוחסות לו. רמת ההוכחה הנדרשת לצורך כך אינה ברף המקובל במשפט פלילי – 'מעל לכל ספק סביר', אלא בית המשפט נדרש לבחון אם קיים סיכוי סביר שעיבודן של הראיות במהלך המשפט – אגב העברתן בכור ההיתוך של החקירות ומבחני הקבילות והמשקל – יוביל בסופו של דבר להרשעת הנאשם (בש"פ 8087/95 זאדה נ מדינת ישראל פ"ד נ (2) 1996).

בנסיבותיו הייחודיות של המקרה שבפני, נוכח ותק הנהיגה של המבקש, עברו הקל, והעובדה שנסע אחרי האוטובוס ורק כשזה היה באמצע המסילה פעלו האותות, כדברי השוטר, סבורני כי יש בכך כדי להשליך על בחינת עוצמת המסוכנות הנשקפת מנהיגתו של המבקש, ועל כן תקופת צינון של 15 יום די בה כדי להשיג תכלית האמצעי המנהלי שנקט כלפיו.

הבקשה מתקבלת איפוא בחלקה.

מנכ"ל הרכבת הוסמך על ידי המפקח על התעבורה, מכוח סמכותו לפי תקנה 1 לתקנות התעבורה, להיות "רשות תמרור מקומית" לגבי "השטח שבתחום רצועות זכות הדרך של מסילות הברזל כפי שהן מסומנות בתכנית המיתאר הארצית למסילות הברזל" (ילקוט הפרסומים 5234, 6.11.03, עמ' 205).

...

בחינת נתוני המקרה שבפנינו על רקע שיקולים אלו תוביל למסקנה, כי ההחלטה על חסימת הדרך היא סבירה ומידתית ואין בה משום הפליה של העותר.

אימוץ גישתה של העירייה יוביל למסקנה האבסורדית, כי כל דרך שמעמדה מסוג "מתרוכה" חסינה מפני קביעת הסדרי תנועה.

סוף דבר עסקינן בהשגה על החלטה לחסום דרך בנקודת מפגש עם מסילת ברזל.

" בהתאם לתקנה 65 לתקנות התעבורה, אין נהג פטור מחובת הזהירות בעת כניסה לצומת, גם אם קיים תמרור עצור המתיר כניסה לצומת, וכלשון התקנה: "65. לא ייכנס נוהג רכב לצומת או למפגש מסילת ברזל אלא אם ביכלתו לעבור ולהמשיך בנסיעתו ללא הפרעה, גם אם תמרור הכוונה (רמזור) מתיר כניסה לצומת או למפגש כאמור." בעיניין זה ראוי להפנות גם לתקנות 21-22 לתקנות התעבורה, הנוגעות לחובות של עובר דרך, לפיהן: "21. (א) כל עובר דרך חייב להתנהג בזהירות.

...

התביעה כנגד הנתבעת 2 נדחית.

מאחר והנתבע וצד ג' (מבוטח מנורה) מעוולים במשותף, והצדדים לא תבעו את עירייה כמעוולת נוספת, ואף לא הוגשה הודעת צד ג' כנגד העירייה או הוגשה תביעה ישירה כנגדה בגין תאונה זו, ומאחר והנתבע הוא הרכב הפוגע ישירות ברכב הראל, הרי שיש לקבוע כי יש לקבל את תביעת התובעת במלואה, בהיותה צד שלישי מנותק מהאירוע וכמי שלא היווה חלק מהמעוולים, ועל המעוולים, כמעוולים במשותף, לפעול בינם לבין עצמם לחלוקת הנזקים, כפי שנקבע לעיל וכאמור בסעיף 84 לפקודת הנזיקין.

משכך, בתביעה שבפני, הנתבע ישלם לתובעת חברת הראל 100% מתביעתה בסך 15,261 ₪, בצירוף אגרה ראשונה ושניה כפי שולמה, ושכ"ט בסך 2,678 ₪.

תקנה 43 לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961, בענין פניה שמאלה, קובעת: פניה שמאלה 43.

תקנות 47 ו-48 לתקנות קובעות בנסיבות ענייננו (בענין עקיפה משמאל בכביש דו-סיטרי בעל נתיב אחד לכל כיוון, במקום שבו הקו הוא קו קטעים, לא מדובר בצומת, ואין בקירבת מקום מסילת ברזל, מינהרה או מעבר חציה): עקיפה רכב שנעקף 47.

...

מן הכלל אל הפרט לאחר ששמעתי את העדויות ועיינתי בכל החומר שהגישו הצדדים לבית המשפט, נוכח התרשמותי הישירה והבלתי אמצעית מהעדים במהלך חקירותיהם הנגדיות בבית המשפט, ולאחר שבחנתי את מכלול חומר הראיות בתיק ובשים לב להגיון שבקרות התאונה ונסיבות התרחשותה, הגעתי לכלל מסקנה כי בנסיבות האמורות אני מוצאת לייחס לנתבעת אחריות של 30% ולתובעת אחריות של 70%.

מוקד ההתנגשות בין כלי הרכב מלמד שנהג התובעת יצא לעקיפה אחרי שנהגת הנתבעת החלה את פנייתה והמסקנה היא שמחדלו של נהג התובעת גרם לתאונה.

סבורני כי נהגת הרכב הנתבעת לא עמדה בחובה בעת שביצעה את הפנייה, על כן אני רואה לנכון להטיל חלק מאחריות קרות התאונה על הנתבעת (ת"ק 34830-09-19 פלדמן נ' רדינסקי).