האם התקנון הוא חוזה אחיד?
בהתאם לסעיף 1 לחוק החוזים האחידים מטרתו של חוק החוזים האחידים היא "להגן על לקוחות מפני תנאים מקפחים בחוזים אחידים".
סעיף 2 לחוק החוזים האחידים מגדיר חוזה אחיד כ"נוסח של חוזה שתנאיו, כולם או מקצתם, נקבעו מראש בידי צד אחד כדי ששמשו תנאים לחוזים רבים בינו לבין אנשים בלתי מסוימים במספרם או בזהותם".
בע"א 1795/93 קרן הגמלאות של חברי אגד בע"מ נ' יעקב, פ"ד נא(5) 433 (1997) (להלן: "עניין אגד") עמד בית-המשפט על כך שככלל, ישנם טעמים חזקים שלא להרחיב את תחולתו של חוק החוזים האחידים על תקנון של חברה מסחרית:
"את עיקר הנימוקים לשלילתה של תחולת החוק אפשר לרכז תחת שלוש קבוצות: (א) התקנון הוא פרי ההסכמה של החברים המייסדים. נמצא כי ההסכם הוא רב-צדדי, ובשלב ההיתאגדות אין לדבר כלל על שני צדדים, שאחד מהם קבע מראש את התנאים לאנשים בלתי מסוימים במספרם או בזהותם. נהפוך הוא: בגוף המנסח מיוצגים כל הצדדים המחויבים על-ידי החוזה. בנסיבות אלה אין לדבר על ספק ולקוח. (ב) תקנון של תאגיד ניתן לשינוי ביוזמת החברים, שהם הצדדים לחוזה. מצב דברים זה שונה מחוזה אחיד, שבו 'הלקוחות' אינם יכולים לשנות בעצמם את תוכן החוזה. (ג) אם נגיע למסקנה כי התקנון עשוי להיות חוזה אחיד לגבי חברים המצטרפים לתאגיד לאחר ייסודו, הרי ייוצר מצב שבו יחול החוק על חלק מן החברים (המצטרפים המאוחרים), אך לא על המייסדים. מצב משפטי 'מפוצל' כזה אינו מתקבל על הדעת. [...] אדם הרוכש מניות של תאגיד מסחרי בשוק ההון, ובכך מישתתף במיזם כלכלי, אינו ניכנס לעיסקה שמסגרתה הוא יחס של 'ספק' ו'לקוח'. אמת, חוק החוזים האחידים נותן למונחים אלה משמעות רחבה ביותר. אך בעצם השמוש בהם יש משום קביעת מאפיינים בסיסיים לטיב הכללי של העיסקה, שהיא ביסודה דו-כיוונית או דו-קוטבית [...] לכן, עקרונית, אין כל מקום להרחיב את תחולתו של חוק החוזים האחידים לעבר תחומים אלה. לא זו בלבד שתחומים אלה זכו להסדרים מיוחדים ומפורטים, אלא הם חורגים במהותם מיחסים חוזיים רגילים" (שם, עמ' 447-449; ההדגשות שלי, ר.ר.).
...
כפי שהובהר לעיל, יישום המבחן האובייקטיבי מביא למסקנה לפיה הבורר במקרה דנן מצוי במצב מובנה של ניגוד עניינים, המונע ממנו את האפשרות להכריע בסכסוך נושא התובענה, סכסוך שהצדדים לו הם אקו"ם מצד אחד והמבקשים מהצד השני.
לסיכום – מבחינת הסיכויים לכאורה להוכחת עמדתם של המבקשים, הרי המסקנה העולה מכל האמור היא כי למבקשים אין סיכוי גבוה ביחס לטענות הנוגעות לעצם קיומו של הליך הבוררות שנקבע במסגרת תיקון 2009 מאחר שטענות אלה התיישנו (וספק אם היה מקום לקבל אותן גם לגופן).
לכן, אני סבורה כי יש לעכב את הליכי הבוררות, אלא אם כן תפנה אקו"ם לנשיא בית-המשפט המחוזי בתל-אביב, ותבקש ממנו למנות בורר אחר שידון בסכסוך נושא תביעת אקו"ם נגד המבקשים.
