בתמצית אציין כי בית הדין הארצי הבהיר כי נקודת המוצא במערכת היחסים בין הצדדים היא כי חוק הבוררות חל, כאשר הסכם העבודה שנחתם בין הצדדים קובע כי חילוקי דיעות בין השחקן למועדון בכל הנוגע להוראות ההסכם יובאו להכרעת בורר שימונה מכוח תקנון המוסד לבוררות של ההתאחדות לכדורגל, כאשר התקנון אליו מפנה ההסכם קובע כי דינו של התקנון כדין הסכם בוררות לכל דבר ועניין.
...
עיקר טענות הצדדים
הנתבעות הפנו לתניית הבוררות הקבועה בהסכמים שנחתמו בין הצדדים לפיה דין טענותיו של התובע להתברר במוסד לבוררות של ההתאחדות.
בית הדין הארצי קבע כי ככלל, לא ניתן להתנות על זכויות ממשפט העבודה המגן והמקום הראוי לבירור מחלוקות הנוגעות לכך הוא בית הדין לעבודה (ראה: בר"ע (ארצי) 1504/09 מועדון הכדורגל הפועל ירושלים – שווייג (15.12.2009), בר"ע (ארצי) 1504/02 הפועל באר שבע ואח' – אפרים צבי ואח' (5.11.2002))
ראשית, אציין כי טענת הנתבעות שהחלטת כב' הרשמת חבקין הכשירה את עיתוי הגשת הבקשה נדחית מכל וכל ויש בטענה זו משום הבנה שגויה של ההחלטה וזאת בלשון המעטה.
למען השלמת התמונה אציין כי אף אם הבקשה היתה מוגשת בעיתוי מתאים, סבורני כי דינה דחייה.
סוף דבר, הבקשה נדחית.
