מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית
רוצים לראות איך משתמשים בדין רגע? לחצו כאן

תקנון בית משותף, בכפוף לאישור האגודה לתרבות הדיור

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2023 בשלום צפת נפסק כדקלמן:

בית משפט השלום בצפת ת"א 25376-10-20 קבוץ איילת השחר אגודה שיתופית נ' אונה תיק חצוני: בפני כבוד השופטת רביע ג'באלי תובעים קבוץ איילת השחר אגודה שיתופית ע"י ב"כ עוה"ד נתבעים סמדר אונה ע"י ב"כ עוה"ד פסק דין
לתקנון הקבוץ, על הקבוץ "לספק את הצרכים הכלכליים, החברתיים, התרבותיים, החינוכיים והאישיים של חברי הקבוץ והתלויים בהם, לדאוג לבריאותם, וכן לייסד ולקיים שירותים, מוסדות ומפעלים הדרושים לשם כך, ולהבטיח רמת חיים נאותה של חברי הקבוץ". עוד, טענה הנתבעת כי לפי סעיף 66 לתקנון הקבוץ, הקבוץ מחויב לערבות הדדית (הזכות לקיום בכבוד).
): "(ב) בעל דירה שהוא, שבן משפחתו המתגורר עמו, או שאדם השוכר ממנו את הדירה, הוא אדם עם מוגבלות, רשאי, בכפוף להוראות סעיפים קטנים (ג) ו-(ד), לבצע התאמה ברכוש המשותף כמפורט בחלקים א' עד ג' לתוספת השניה (להלן – התאמה), ובילבד שנתקיימו כל אלה:
אולם, אין בטענות אלו להוות פטור או לאפשר בנייה ללא היתר, בראש ובראשונה לצורך הבטחת שלומה וביטחונה של הנתבעת ושאר דיירי הבית המשותף.
...
שוכנעתי כי הקיבוץ יצא ידי חובתו בניסיון לקדם את נושא המעלון.
לנוכח האמור, אני מקבלת את התביעה במלואה.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2023 בשלום תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

לעניין הקטנת הנזק, מיכאל אישר בעדותו שיש פוליסת ביטוח של אמו לדירה, אך טען שאמו לא הגישה תביעה לביטוח, למעט נגד חברת הביטוח של נציגות הבית כי "לא הגענו למסקנות". הוא העיד שחושב שבדק הנושא עם סוכן הביטוח.
התובעים מצטטים בסעיף 48 לכתב התביעה את תגובת אהרון מיום 26.3.17 למכתב האגודה לתרבות הדיור בו הוא דוחה טענות הנציגות בראשות מיכאל, נגדו, וטוען שטענות מיכאל הם שקר וכי מיכאל שינה גירסתו בדיעבד.
הפירסום השני אהרון וגיל הפנו בסעיף 9ז לכתב התביעה שכנגד לציטוט מכתב צביה מיום 25.7.18 לכל דיירי הבית המתייחס לנכדיו של אהרון וילדיו של גיל, כבעלי צרכים מיוחדים וטענו שאין זה נכון וכן הלין על כך שכונה "קשיש". בפירסום, צביה תהתה האם לנכדיו של אהרון יש צרכים מיוחדים שמחייבים טמפרטורה גבוהה של המים בבריכה.
הפירסום השלישי אהרון הפנה בסעיף 9ט לכתב התביעה שכנגד לציטוט מכתב שמיכאל וצביה שלחו אליו עם העתק לכל הדיירים ביום 25.7.18 בו ייחסו לו פברוק פרוטוקול שקרי, שקרים, מריבות עם שכנים, חסימה והשתלטות על רכוש משותף, והזהירו אותו ש"חייך יהפכו לבלתי נסבלים".
הפירסום הרביעי והחמישי אהרון הפנה בסעיף 9 י לכתב התביעה שכנגד למכתבים של מיכאל לשוכרי חניות ומחסנים בבניין ביום 25.6.18 בהם הזכיר הליכים משפטיים בעיניין אהרון- מיכאל לא ידע להסביר מדוע לא הסתפק באזהרה שאסור לפי התקנון לתת לזרים לחנות.
...
טענות הנתבעים הנתבעים טענו בכתב ההגנה כי דין התביעה להידחות על הסף ככל שנוגעת למיכאל וצביה וזאת בהיעדר יריבות שכן אינם חתומים על הסכם המכר ואינם בעלי הזכויות בדירות בבניין, ומכאן שאין למי מהם עילת תביעה נגד מי מהם.
ביהמ"ש קובע שלאחר שמיעת הראיות, הוא הגיע למסקנה המצערת שלגבי הליך זה יפים דברים של ביהמ"ש המחוזי שכתב בעניין ע"א 45463-05-22 לנגר ואח' נ' פסטרנק ואח' (פורסם בנבו) כלהלן: "נקבע כי מרבית הטענות, גם אם היו מוכחות, הינן תיאור של חיכוכי שכנים, מעשים של מה בכך, זוטי דברים, שבדרך שבשגרה נמנעים מראש או נפתרים בשיחה או לכל היותר מלובנים בזמן אמת בפני המפקח על הבתים המשותפים.
ביהמ"ש קובע שהתביעות מקזזות זו את זו לנוכח כל האמור לעיל, ביהמ"ש קובע שהתביעות בסכומי עתק, שיש לקבל רק חלק זעיר מהן, מקזזות זו את זו ולכן אין מקום לחייב מי מהצדדים.
סוף דבר ביהמ"ש קובע שהתביעה והתביעה שכנגד מקזזות האחת את השנייה.

בהליך עתירה מנהלית (עת"מ) שהוגש בשנת 2023 בהמחוזי מרכז נפסק כדקלמן:

לפיכך קיים שימוש קונקריטי בתקנון התכנית לשפ"מ. בנוסף לכך, תאי שטח 172-170 סומנו בתשריט התכנית ככאלה שכוללים הנחיות מיוחדות, בין היתר לעניין תיכנון מפורט שייעשה בהיתחשב בנספח הנקוז של התכנית (סעיף 4.8.2 (ב)) שלישית, גם אם מבחינת ייעודי הקרקע נצבע השטח בצבע שמלמד על אפשרות של שימוש לגינות או פארק שכונתי, הרי לא ניתן לייחס משקל מכריע לכך.
השימושים המותרים בהם כוללים (ללא כל הגבלה) מבני חינוך, בריאות, רווחה, קהילה, תרבות, ספורט, דת, מחסנים, חדרים טכניים ומקלטים.
הגשת חוות דעת אדריכלית רק בשלב הבקורת השיפוטית אינה יכולה לבסס את התערבותו של בית המשפט שכן: "בית המשפט לא יאפשר הגשת חוות דעת אשר לא הוגשה תחילה לועדות התיכנון במישרין" [עע"ם 5239/09 אדם טבע ודין-אגודה ישראלית להגנת הסביבה נ' הוועדה המחוזית לתיכנון ובניה-מחוז מרכז, פסקה 10 (נבו 16.9.2009); עע"ם 2141/09 הוועדה המחוזית המשותפת לתיכנון ולבניה נ' אחל"ה איכות חיים לתושבי השרון, פסקה 19 (נבו 17.11.2010)].
להסכם השתוף קובע כי "הצדדים ישתפו פעולה ביניהם כדי לפעול לשינוי ייעודם של המקרקעין מיעוד חקלאי ליעוד מסחרי ו/או מגורים ו/או נופש ו/או לכל יעוד אחר, הכל כפי שיוסכם בין הצדדים ובכפוף לקבלת אישור הרשויות המוסמכות". סעיף 3.2 להסכם השתוף קובע כי "הצדדים מתחייבים כי בכל מקרה בו ישונה יעודם של המקרקעין מיעוד חקלאי ליעוד לבניה, כאמור בסעיף 3.1 לעיל, אזי מוסכם על הצדדים, כי בטבלאות האיזון אשר תערכנה לצורך האיחוד והחלוקה ... תיחשבנה שתי החלקות כיחידה תכנונית אחת ...". כפי שעולה מסעיף זה, שינוי הייעוד צריך להעשות בהסכמת הצדדים.
בהקשר זה ראוי לציין כי סעיף 26 לחוק הותמ"ל קובע כי "ביצועה של תכנית מועדפת לדיור יחל בתוך ארבע שנים מיום אישורה". במקרה שביצוע התכנית לא החל תוך 4 שנים, קובע סעיף 26(ג) כי "... לא יפקע תוקפה, ואולם התכנית תובא לדיון חוזר במועצה הארצית, ויהיו נתונות לה לעניין זה סמכויות הועדה ...". קרי: אף במקרה שבו לא הוחל בבצוע התכנית בזמן שנקבע בחוק, לא יפקע תוקפה.
...
אם כן, אני דוחה את טענת גלר לפיה התנהלות הותמ"ל בעניין פרסום התכנית למתן תוקף הייתה בלתי סבירה.
לא מצאתי ממש ביתר טענות הצדדים והן נדחות.
סוף דבר – העתירות נדחות.

בהליך המרצת פתיחה (ה"פ) שהוגש בשנת 2020 בהמחוזי נצרת נפסק כדקלמן:

דוקא במכתב נושא תאריך 30.12.03, ערוך וחתום בידי ב"כ האגודה דאז והממוען אל רשם האגודות השיתופיות (ראו בעמ' 60 לכתב ההמרצה) מתברר כי הרשם התבקש לערוך שינויים בתקנון האגודה, בין היתר להוסיף הגדרה של "חברות באגודה" (ראו חלק ב' סעיף 1ב' ) והגדרה של "חבר תושב" (ראו חלק ב' סעיף 1ג') אשר לא היו קיימים קודם לכן בתקנון והשינויים אושרו לרישום ביום 13.5.04.
הוא מוסיף ומציין כי הקצאה של קרקע לקבוצה המבוססת על שתוף קינייני דוגמאת הישוב הקהילתי ולא על מאפיינים תרבותיים ייחודיים משותפים – אין לה מקום (ראו בעמ' 55 לפסק הדין).
השופט ג'ובראן אף מציין כי אמצעי זה, כלומר, היכולת להכניס בתקנון הישוב סעיפים העוסקים בחיי הקהילה "מתיישב עם ההצדקות להקצאת קרקעות לקהילות בעלות מאפייני תרבותיים ייחודיים או בעלות מאפיינים ברורים כגון היישובים אמירים וכליל." (עמ' 57 לפסק הדין).
בנקודה זו מקובלת עלי קביעתו של חברי השופט ג'ובראן כי ישובים בעלי מאפיינים ייחודיים, דוגמאת שני הישובים הללו, יכולים לקבוע תנאים ברורים וגלויים לסינון בתקנון הישוב – מכוח סעיף 6ג(א)(6) לפקודה – בכפוף לבקורת שיפוטית של רשם האגודות השיתופיות ובית משפט זה, וכי קביעת תנאים כאלו בתקנון מהוה לכאורה אמצעי שפגיעתו פחותה, בהיותו אמצעי שיש בו שקיפות ופקוח גדולים שמאיינים במידה רבה את החשש להפליה שטבוע בהסדר "העמום" שנקבע בסעיפים 6ג(4) ו-6ג(5) לפקודה.
...
כאמור, הגעתי למסקנה כי המבקשים לא הוכיחו את זכותם לצאת מן האגודה ואין מקום ליתן להם את הסעד ההצהרתי אותו ביקשו.
למסקנה זו הגעתי על יסוד נספחים ה, ו, ו- ז' לתשובה להמרצת הפתיחה המלמדים על חובם לכאורה של המבקשים כלפי המושב, חוב אשר נצבר מאז שנת 2015 ואשר המבקשים לא הציגו כל ראיה שיש בה כדי להצביע על כך שפרעו את חובם.
על יסוד האמור מעלה, אני מורה, אם כן, על דחיית המרצות הפתיחה שתיהן.

בהליך ערעור שונה - אזרחי (עש"א) שהוגש בשנת 2019 בהמחוזי חיפה נפסק כדקלמן:

בתקנון הבית המשותף נקבע שהוצאות החזקתו וניהולו של הרכוש המשותף המצוי בתחומי כל כניסה וכניסה יחולו על בעלי הדירות באותה כניסה.
אני דוחה את טענת המערער, שאיטום ביריעות ביטומניות, כפי שנעשה אינו נכלל בתחזוקת הבית המשותף, אלא הוא שיפור שהדיירים לא הסכימו לבצע.
בהקשר זה, לא היתעלם המפקח מהכשלים במכתב של מהנדס מחוז הצפון באגודה לתרבות הדיור, אך ההחלטה בעיניין זה התקבלה על ידי הדיירים והנציגות, והיא החלטה כדין, גם אם המערער טוען שהוא מומחה לדבר, ולא היה צורך באיטום בדרך זו. בהקשר זה נטען כי ההחלטה באספת הדיירים מיום 3.9.17 אינה חוקית שכן נושא הדיון היה "זיפות הגג", משמע אחזקה תקינה, שבעלי הרכוש המשותף לא היתנגדו לביצועה, אך לא לעבודות איטום על ידי יריעות ביטומניות.
בעמוד 5 לפרוטוקול אמר ב"כ התובעת: "לגבי העניין של ה-200 ₪, אני מפנה לאסיפה שם רשום במפורש הדיירים מאשרים 2,000 ₪ במפורש". מכאן, שמדובר באספה שבה אישרו 2,000 ₪ לדייר הישתתפות באיטום, ולא 200 ₪ לחודש דמי ועד, והרישום 200 ₪ הוא כנראה טעות סופר).
בכפוף לזכות זו, לא תהיה לנושא זה משמעות בהליך זה. המערער טען טענות שונות לגבי הפרוטוקול, אך משלא הוגשה בקשה לתיקון הפרוטוקול, אין בידי להתייחס לטענות אלה.
...
אני דוחה את טענת המערער שיש לדרוש מהמשרדים השתתפות בעלות האיטום.
אני דוחה את טענת המערער, שאיטום ביריעות ביטומניות, כפי שנעשה אינו נכלל בתחזוקת הבית המשותף, אלא הוא שיפור שהדיירים לא הסכימו לבצע.
זו טענה חדשה שלא הועלתה בפני המפקח, וממילא דינה להידחות, שכן בסמכותה של הנציגות להגיש תביעה לגביית כספים גם אם לא התקבלה החלטה על כך באסיפת הדיירים.
המשיבה כלל לא התייחסה לכך בעת הדיון לפני המפקח, וגם המפקח לא התייחס לטענה זו. אני מקבל את דברי המערער שבכך טעה המפקח, והיה עליו להתייחס לטענה זו, שלא נסתרה כלל, אך בידי המערער להגיש תביעה כנגד הנציגות על כך שהיא לא מנהלת את הבית כראוי בכך שאינה דורשת ואינה גובה מכל הדיירים.
על פי כל האמור לעיל, אני דוחה את הערעור למעט תיקון דמי הוועד שעל המערער לשלם מתחילת 2017, שיעמדו על סך 150 ₪ במקום 200 ₪.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת סגורה המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו