תקנה 9(5) לתקנות סד''א מועד הולדת עילת התביעה

היתיישנות לפי סעיף 6 לחוק ההתיישנות, התשי"ח-1958 "תקופת ההתיישנות מתחילה ביום שבו נולדה עילת התובענה." לפי דרישת תקנה 9(5) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 כתב תביעה צריך להכיל בין היתר את "העובדות העיקריות המהוות את עילת התובענה, ואימתי נולדה." העובדות המצוינות בכתב התביעה שהגישה התובעת כמקימות את עילת תביעתה בגין הפרת חובת היידוע של המדינה כללו את דבר קבלת ההקרנות נגד הגזזת בילדותה של התובעת ילידת 1954; הניתוח להסרת בלוטת התריס שעברה בשנת 1994 לטענתה עקב גידול סרטני בבלוטה; וכן ידיעתה של המדינה החל משנות ה-70' ובודאי משנות ה-80' למאה הקודמת על קיום קשר סיבתי בין ההקרנות לבין סיכון מוחשי ללקות במחלה בה לקתה התובעת.

כלל לא הוכח מהו המועד שבו נודע לתובעת דבר הקשר בין ההקרנות שעברה בילדותה לבין המחלה שהתגלתה אצלה בבגרותה, ואף לא הוכח על ידה אימתי נודע לה כי בידי המדינה מידע על הקשר בין ההקרנות לסיכון המוגבר להופעת גידולים סרטניים והיא הפרה את חובתה ליידעה על כך. ממילא התובעת לא הוכיחה כי תביעתה הוגשה בטרם חלפה תקופת ההתיישנות ממועדים אלה.

...

על כן בפתח כתב הגנתה טענה המדינה כי דין התביעה להידחות על הסף בגין התיישנותה.

מכל האמור, ואף מבלי צורך להידרש ליתר טענות המדינה לידיעת התובעת ממקורות נוספים (עמ' 29 ש' 19 - עמ' 30 ש' 3), עולה המסקנה כי אף אלמלא המחסום הדיוני שעומד לפני התובעת מהעלאת טיעון ביחס לדחיית מרוץ ההתיישנות, מכל מקום התובעת לא עמדה בנטל המוטל עליה להוכיח את התנאים הנדרשים על-פי סעיף 8 לחוק ההתיישנות להשעיית תקופת ההתיישנות.

לאור כל האמור מסקנתי היא כי התובעת לא עמדה בנטל להוכיח את כל חוליות הקשר הסיבתי כנדרש בהלכת איבי לשם קבלת פיצוי על אובדן סיכויי החלמה.

על כן דין תביעתה לפיצוי בראש נזק זה להידחות לגופה.

סוף דבר התביעה נדחית.

רקע והשתלשלות לאחר שהוגשה תגובת התובעת, ותשובת הנתבע, הורה בית-המשפט בפסק-דין מתאריך 24.4.20 לסלק את התביעה על הסף מבלי לידון ולהכריע בטענות הצדדים לגופן, אלא אך מהטעם שלא ניתן ללמוד מכתב התביעה על המועד בו נולדה עילת התביעה, כפי שחובה היה על התובעת לעשות בהתאם לתקנה 9(5) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות הישנות").

...

סבורני, כי זהו, לכל המאוחר, המועד שניתן להצביע עליו כמועד היוולד עילת התביעה.

גם בהקשר לכך, אומר כי אין בידי לקבל טענת התובעת כי יש לקזז התקופה הנ"ל בהתאם לסעיף 15 לחוק ההתיישנות.

לאור המקובץ לעיל הנני מורה על סילוק התביעה על הסף מחמת שלא צויין בה המועד בו נולדה עילת התביעה.

בהקשר זה אומר, כי התובע לא פירט בתביעתו את מועד הולדת עילת התביעה, בנגוד להוראת תקנה 9 (5) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד – 1984 (אשר חלות על התביעה שלפניי) וכן לא דייק בתשובותיו לפניי בחקירתו הנגדית אימתי נודע לו על חובת תשלום המס בגין העסקה הנטענת.

...

הנה כי כן, ומכל המקובץ לעיל, לא ניתן לקבוע קיומו של קשר סיבתי בין דרישתו של התובע (למשל בסעיף 99 לסיכומיו) לפיצוי בסך של 415,360 ₪, לבין התרשלותו, אשר לא הוכחה, של הנתבע.

בגלל זלזולו של התובע ואי עמידתו במועדים, שאלה משפטית קרדינלית זו לא עמדה למבחן בית-המשפט המומחה בענייני מס. משלא מצאתי לקבוע בבירור, בהיעדר נתונים, ובהיעדר טיעון בהקשר זה, כי הסכם הפשרה אז היווה ברמה גבוהה של וודאות "מכירה", בהתאם להוראות חוק מיסוי מקרקעין, שוכנעתי כי קיים קושי של ממש לומר כי הנתבע התרשל.

אשר על כן, נוכח כל המפורט לעיל דין התביעה להידחות.

ככלל מועד הפירסום הוא המועד בו נולדה עילת התביעה, ואשר חובה לפרטו בכתב התביעה (ראו למשל תקנה 11(3) לתקסד"א, ואף את תקנה 9(5) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984).

...

על כן, נוכח כל האמור והמחדלים הרבים שמקורם בתובעים, ונוכח זאת שבגין כל אחד ואחד מהמחדלים ניתן למחוק את התביעה באופן עצמאי – דין התביעה להימחק מכוח תקנות 41(א)(1), 41(א)(3) ו-41(א)(4).

למעלה מן הצורך אבהיר כי נראה שגם פרשנות מקלה ביותר לטובת התובעים וגם הגישה לפיה יש למחוק רק במקרי קיצון – כל אלו לא היו מסייעים בידי התובעים, ונראה שדין התביעה להימחק.

סוף דבר מורה על מחיקת התביעה.

טענות הנתבעים הנתבעים טוענים מנגד כי ההסכם היחיד שניתן לייחס איכשהוא לצדדים, אם בכלל, הוא פתק זכ"ד בעייתי מאוד, המאשר קבלת 100,000 דולר על חשבון 125 דונם בנווה תמרים לפי סך עסקה של 1,700,000 דולר בתוספת מע"מ. זכ"ד זה, ללא מועד חתימה וללא מועדי תשלום, הוא קבלה שלאחריה לא ארע דבר, הוא לא המשיך להסכם וממילא לא היתממש ואין הסכם אחר, לא כל שכן הסכם במקרקעין.

יוער כי למרות ההוראה בתקנה 9(5) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, בכתב התביעה לא נכתב מתי נולדה עילת התובענה.

...

אין בידי לקבל את טענת התובעים, כי אי השבת הכספים שקיבלו מאברמוביץ מקימה חזקה שהם מחזיקים בכספים מכוח הסכם, והתובעים זכאים לאכיפתו.

נוכח כל האמור, התביעה של אברמוביץ לאכיפת החוזה, כולו או חלקו, בעין או בשווה כסף, דינה להידחות.

התביעה נדחית איפוא.