תקנה 9 לתקנות סדר הדין האזרחי: הגשת כתב תביעה

כן טוען התובע כי מתקיימת בעניינינו עילת תביעה מכח תקנת 166(4א) ו-166(9) לתקנות סדר הדין האזרחי, למרות שבבקשה להיתר המצאה נכללו עילות מכח תקנות אחרות ומבהיר כי הפורום הישראלי הוא הפורום הנאות להתדיין בו בשים לב לכך ש-4 הנתבעים הינם תושבי ישראל ולכך שמעשה גניבת הכספים בוצע מישראל.

עוד אבהיר כי בנסיבות בהן העובדות הרלוואנטיות לעניין עולות מכתבי טענות הצדדים על נספחיהם (ובכללם כתבי הטענות שהוגשו מטעם הנתבעים 1-3, הנתבע 4 והבקשה דנא) – לא ראיתי לנכון לקבל את הבקשה אך בשל כך שהתובע לא תמך כתבי טענותיו בתצהיר (לעניין היתר למתן המצאה חרף קיומם של פגמים דיוניים ראה: רע"א 4038/09 גיל ברונשטיין נ' ד"ר בלינדר ג'ורג' – מ.א.ר בע"מ (19.7.09)) הינה כי כן, קיימת בעניינינו עילת תביעה הראויה לדיון בעיניינו של הנתבע 5 ואין מדובר בתביעה טורדנית או תביעת "סרק". בנוסף, מתקיימת בעיניינו לפחות אחת מהחלופות הקבועות בתקנה 166 לתקנות, להן טען התובע בבקשה למתן היתר המצאה מחוץ לישראל וזאת משתביעת התובע מבוססת הלכה למעשה על נזק שניגרם לתובע בישראל, מהתנהגותם של הנתבעים והנתבע 5 בפרט – וזאת במובן תקנה 166(5) לתקנות.

בבחינת למעלה מן הנידרש אבהיר כי אני סבור שנסיבות ענייננו יכול שיקימו חלופות נוספות על פי תקנה 166, להן טען התובע בתגובתו לבקשה שבפני (ולא בבקשה למתן היתר המצאה מחוץ לישראל) וזאת מכח תקנה 166(4א) לתקנות שכן על פי הנטען המעשה או המחדל עליו מבוססת התובענה אירע בתחום מדינת ישראל, ללא קשר למקום מושבו של הנתבע 5 וכן מכח תקנה 166(9) לתקנות שכן הנתבע 5 הוא בעל דין נכון או דרוש בתובענה שהוגשה נגד הנתבעים 1-4, וזאת כפי שנידון בהרחבה בישיבת קדם-המשפט שהתקיימה ביום 26.12.22, בעקבות כך הציע בית המשפט לתובע לשקול לצרף את הנתבעים 4 ו-5 כצדדים ישירים בהליך וניתנה לתובע רשות לתקן את תביעתו (וראה והשווה לעניין זה: רע"א 7102/10 רואים עולם החברה להגנת הטבע בע"מ נ' פבל פרלמוטר (12.4.2012) ופסה"ד בעיניין ברונשטיין לעיל).

...

בבחינת למעלה מן הנדרש אבהיר כי אני סבור שנסיבות ענייננו יכול שיקימו חלופות נוספות על פי תקנה 166, להן טען התובע בתגובתו לבקשה שבפני (ולא בבקשה למתן היתר המצאה מחוץ לישראל) וזאת מכח תקנה 166(4א) לתקנות שכן על פי הנטען המעשה או המחדל עליו מבוססת התובענה ארע בתחום מדינת ישראל, ללא קשר למקום מושבו של הנתבע 5 וכן מכח תקנה 166(9) לתקנות שכן הנתבע 5 הוא בעל דין נכון או דרוש בתובענה שהוגשה נגד הנתבעים 1-4, וזאת כפי שנדון בהרחבה בישיבת קדם-המשפט שהתקיימה ביום 26.12.22, בעקבות כך הציע בית המשפט לתובע לשקול לצרף את הנתבעים 4 ו-5 כצדדים ישירים בהליך וניתנה לתובע רשות לתקן את תביעתו (וראה והשווה לעניין זה: רע"א 7102/10 רואים עולם החברה להגנת הטבע בע"מ נ' פבל פרלמוטר (12.4.2012) ופסה"ד בעניין ברונשטיין לעיל).

אשר לשאלת נאותות הפורום לדון בתובענה (בהקשר אליה אוסיף כי קיימת בפסיקה נטייה לצמצם בהיענות לטענה זו לאור ההתפתחויות שחלו בעידן המודרני באמצעי התחבורה והתקשורת - ר' פסה"ד בעניין אשבורן בעמ' 17 ופסה"ד בעניין הגבס א' סיני לעיל, בעמ' 114) – אני סבור כי הן לפי מבחן מירב הזיקות והן לפי מבחן הציפיות הסבירות של הצדדים והשיקולים הציבוריים הרלוונטיים – יש מקום לברר את תביעת התובע בישראל.

סוף דבר לנוכח האמור הבקשה נדחית.

עוד טען כי ביהמ"ש בישראל הוא הפורום הנאות לידון בהליך וכי קיימת לו עילת המצאה לפי סעיפים 166(4)(א), 166(4א) ו-166(9) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: "התקנות").

הנתבעת הגישה בקשה לכפור בסמכות ביהמ"ש ולסילוק התביעה נגדה על הסף בטענה כי כתב התביעה אינו מגלה עילה טובה וראויה לדיון, כי אין סמכות לביהמ"ש בישראל כיוון שלא מתקיימת אף אחת מעילות תקנה 166 לתקנות, וכי ביהמ"ש בישראל הוא פורום לא נאות לדיון בהליך זה. התובע הגיש תגובתו לבקשה וביום 19/7/22 היתקיים דיון בפני בו השלימו הצדדים טיעוניהם.

אמנם העמותה מכחישה את טענות התובעת אולם לא זה השלב הדיוני לידון בכך ויש לבחון האם על בסיס הנטען בכתב התביעה קיימת עילה ואכן ככל שהנתבעת הייתה שליחה של העמותה והעמותה אישרה את המצגים הרי שקיימת עילת תביעה כנגד העמותה והיא בעל דין דרוש ונכון להליך זה. משהגעתי לכלל מסקנה כי קיימת עילת המצאה ביחס לתקנה 166(9) אין צורך לבחון את יתר התקנות אליהן מפנים הצדדים.

...

משהגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות, לא היה צורך בקבלת תגובה נוספת מטעם התובע.

אמנם העמותה מכחישה את טענות התובעת אולם לא זה השלב הדיוני לדון בכך ויש לבחון האם על בסיס הנטען בכתב התביעה קיימת עילה ואכן ככל שהנתבעת הייתה שליחה של העמותה והעמותה אישרה את המצגים הרי שקיימת עילת תביעה כנגד העמותה והיא בעל דין דרוש ונכון להליך זה. משהגעתי לכלל מסקנה כי קיימת עילת המצאה ביחס לתקנה 166(9) אין צורך לבחון את יתר התקנות אליהן מפנים הצדדים.

לאור האמור לא מצאתי כי יש שיקולים המטים את הכף באופן מובהק לטובת הפורום הזר ועל כן ביהמ"ש בישראל הוא פורום נאות לדון בהליך זה. סיכום לאור האמור אני קובעת כי לביהמ"ש זה קיימת סמכות לדון בתביעה והבקשה למחיקה על הסף נדחית.

ביום 17.3.2022 הורה בית המשפט בפניו התבררה הבקשה (כב' השופט מגן אלטוביה) על מחיקת ההליך במתכונת בו הוגש, זאת לנוכח הלכה חדשה של בית המשפט העליון (במסגרת ע"א 7486/21 הועדה המקומית לתיכנון ובניה ירושלים נגד עבאסי [פורסמה בנבו] (8.3.2022)) אשר עסקה בהקף תחולתה של תקנה 54 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט - 2018 (להלן: "תקנות סדר הדין האזרחי" או "התקנות החדשות") ואשר קבעה כי תקנה זו חלה רק באותם מצבים שבהם חוק או תקנה חצוניים לתקנות החדשות מסדירים באופן פוזיטיבי אפשרות של פנייה לבית המשפט שלא על דרך של הגשת כתב תביעה, ובהתאמה, מקום שבו דבר חקיקה אינו מורה באופן מפורש על דרך הפנייה לבית המשפט, עליה להעשות בהתאם לבררת המחדל הקבועה בתקנות החדשות, קרי בהגשת כתב תביעה.

אשר לטענה כי התיקון המבוקש מביא לכך שחלקו השלישי של כתב התביעה המתוקן חורג ביותר מעמוד שלם מההיקף המירבי הקבוע בתקנות וכי גם מטעם זה אין לקבלו, אציין כי טענה זו מעוררת את השאלה האם מיגבלת העמודים הנוקשה הקבועה בתקנה 9 לתקנות סדר הדין האזרחי, חלה גם מקום בו נענה בית המשפט לבקשת בעל דין לתקן את כתב טענותיו.

...

אכן, משעה שהמחוקק עצמו קבע את האפשרות והדרך ליתן פטור לנושאי המשרה בשותפות ציבורית, אין בידי לקבל את הטענה כי עצם קיומו של סעיף 9.3.1 לתשקיף, שעניינו בפטור שניתן לנושאי המשרה והמביא לחסימת הטענות כלפיהם, מקים חזקה כי מדובר בתנאי מקפח בחוזה אחיד, כפי שנטען בסעיף 258 לכתב התביעה המתוקן.

אני סבורה כי ככלל, יש להשיב על שאלה זו, שלא זכתה להתייחסות מפורשת בתקנות, בחיוב.

משכך, ומשמדובר בתיקון שהתבקש בטרם הוגשו כתבי ההגנה בתיק, והוא מרחיב ומשכלל, ביחס לאותה מסכת אירועים, את הטענות שנכללו בכתב התביעה המקורי באופן העשוי לסייע לברור השאלות השנויות במחלוקת, אני סבורה כי יש להתיר תיקון זה. המדובר בתיקון אשר תוכנו מעיד על נסיבות הוספתו - אי בהירות הטענה ביחס לאחריותו של הנתבע 13.

מעניין לראות כי תקנה 9 (9) לתקנות סדר הדין האזרחי "הישנות", קבעו כי יש לציין בפרטי כתב התביעה "שווי של נושא התובענה, ככל שאפשר לקובעו" בעוד בתקנות החדשות הושמטה הסיפא, ללמדך כי יש להדרש לסכום מדויק (למעט החרגה ספציפית בנוגע לתובענה בשל נזק גוף ובתובענה שעילתה פלת"ד) אולם התובעת ציינה סכום מדויק – 53 אלף ₪ ולא בקירוב והלה מהוה שווי של נושא התובענה על בסיס ההסכם בין הצדדים ששמש אמת מידה לאותה תקופה והסכום קיבל עוגן באותו הסכם (שנת 2017, עת מחירי הדירות יכול ועלו ויכול וירדו ובל נשכח כי הנתבעים לא יכלו באותה נקודת זמן לשלם את הסכום אולם יכול ומאוחר יותר יכלו לעמוד בכך או שיכול ודמי השכירות סייעו למימון הרכישה) ועל כן לא מדובר בסכום שאין לו כל יסוד, והמענה לסכום הספציפי מצוי בדלת ביתם של הנתבעים.

ככלל, בית המשפט לא אמור היה לידון בבקשה לסילוק על הסף הואיל ובקשה זו לא הוגשה לאחר כתב הטענות האחרון וטרם קיום קדם המשפט (וראו תקנה 49 (א) לתקנות סדר הדין האזרחי בכל הנוגע ל"עוצר הבקשות").

...

דומה כי גם מטעם זה יש לדחות את הבקשה.

מכל מקום, משלא נעתר בית המשפט לבקשתם ליתן החלטה לאלתר בדיון, ביקשו להמתין להחלטה מנומקת, דבר שגם היה מצריך בקשת תגובה ולאחריה מתן החלטה.

המזכירות תואיל להמציא החלטתי זו לב"כ הצדדים.

סעיף 9(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, קובע כי הליך בבית המשפט ייפתח בהגשת כתב תביעה.

...

השכל הישר מביא למסקנה שמסירת פרטים מצומצמים בלבד (למצער: שם הנילון, כתובתו, ומס' תעודת הזהות שלו, אם אין חשש ממשי לשימוש לרעה במי מהם), תוך התחייבות כאמור, עשויה להביא לאיזון.