תקנה 64 לתקנות התעבורה רכב בצומת או דרך

על זכות קדימה בצומת ללא תמרור: על פי תקנה 64 (א) לתקנות התעבורה, רכב המתקרב או ניכנס לצומת או דרך בה לא הוצב תמרור המורה על מתן זכות קדימה בצומת או על עצירה לפני הצומת, בכיוון הנסיעה של נוהג הרכב, יש לתת זכות קדימה לכלי הרכב הבא מימין.

...

זה נכון שנוכח כל גרסה, מבלי שיהיה צורך להכריע בה, אני סבור כי האחריות מוטלת על הנתבע, אך אין בכך כדי לפטור את בית המשפט מלהכריע בגרסה הנכונה מבין שתי הגרסאות.

על כן, אני מקבל את גרסת התובע, שהנתבע עשה שימוש בנתיב השמאלי.

על כן, אני סבור בנסיבות העניין, כי יש, נוכח ההלכה בע"א 553/73 אליהו נגד חנחן, פ"ד כט 2, עמ' 341, להטיל אשם תורם על התובע בשיעור של 20%.

על הנתבע לשאת ב- 80% מסכום זה. התוצאה: אני מקבל את התביעה ומחייב את הנתבע לשלם לתובע סך של 6,664 ₪, בצירוף הפרשי ריבית והצמדה כחוק החל מיום 8/7/13 ועד התשלום המלא בפועל.

מעיון בתמונות המקום מקובלת עלי טענת צד ג' לכך שרכב צד ג' נסע בדרך הראשית ואילו רכב הנתבעת 2 יצא מאיזור שמיועד לחניה כאשר הוא עומד להכנס לדרך או לחצותה כאמור בהוראות תקנה 64(ב) לתקנות התעבורה, להבדיל מהוראות תקנה 64(א) לתקנות התעבורה שמתייחסת לזכות הקדימה כאשר רכבים מתקרבים לצומת.

...

לאחר ששמעתי טענות הצדדים, עיינתי בראיותיהם והתרשמתי מעדותם, הגעתי למסקנה לפיה האחריות לתאונה ולנזקיו של התובע נופלת לפתחן של הנתבעת 2 ונהגת רכב צד ג' וזאת מהטעמים הבאים: אין מחלוקת בין הצדדים לעניין מיקום התאונה בחניון סינמה סיטי בגלילות.

לסיכומו של דבר, הנני מקבל את תביעתו של התובע בחלקה בסך של 7,655 ₪.

הנני מחייב את הנתבעים לשלם לתובע סך של 5,741 ₪.

כמו כן, הנני מחייב את הנתבעים וצד ג' בהוצאות התובע בסך של 400 ש"ח. הנתבעים ישלמו לתובע סך של 300 ₪ וצד ג' ישלם לתובע סך של 100 ₪.

בנוסף, תקנה 64 לתקנות התעבורה קובעת כי: "64. רכב המתקרב או ניכנס לצומת או דרך...

...

הנאשם לא הצליח לעורר ספק ולסתור החזקה ולפיכך אני מרשיעו בעבירה זו (ראו גם: י' קדמי, על הדין בפלילים, חלק ראשון, תשנ"ד – 1994 בעמ' 90).

לאור האמור לעיל, אני מרשיע הנאשם בעבירה של נהיגה בקלות ראש או ברשלנות, כמיוחס לו בכתב האישום.

ה.5 נהיגה בזמן פסילה כאמור, הודה הנאשם בבצוע העבירה הנ"ל ולפיכך אני מרשיעו אף בעבירה זו. סוף דבר כאמור, אני מזכה הנאשם מעבירת האיומים ומרשיעו בעבירות של חבלה בכוונה מחמירה, לפי סעיף 329(א)(1) + (2) לחוק העונשין, התשל"ז – 1977, פציעה בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 334 + 335(א)(1) לחוק העונשין, נהיגה בזמן פסילה, לפי סעיף 67 לפקודת התעבורה, התשכ"א – 1961 (להלן: "פקודת התעבורה") ונהיגה בקלות ראש או ברשלנות, לפי סעיף 62(2) לפקודת התעבורה.

תקנות התעבורה, תשכ"א-1961, מגדירות "צומת " מה הוא כדלקמן: "צומת"-השטח המתהווה על ידי פגישתם של שני כבישים או יותר והמוגבל על ידי קווי שפות הכבישים או אבני השפה של אותם כבישים או על ידי הארכתם המדומה; צומת אינו כולל-(1) התמזגות כבישים בדרך מהירה; (2) שטח המיתהווה על ידי פגישה של כביש עם כניסה ויציאה לחצרים, או עם דרך גישה לבית, למגרש חניה, לתחנת דלק או למפעל, אלא אם סומן אחרת בתמרור; על פי ההגדרה, "צומת" אינו כולל התחברות כביש עם כביש אחר לכניסה ויציאה מחצרים, דרך גישה לבית, למגרש חניה לתחנת דלק או למפעל.

לא זו אף זו. על פי תקנה 21 ג' (ג) לא ינהג אדם רכב בקלות ראש או בלא זהירות, או ללא תשומת לב מספקת בהתחשב בכל הנסיבות ובין השאר בסוג הרכב, במטענו, בשיטת בלמיו ומצבם, באפשרות של עצירה נוחה ובטוחה והבחנה בתמרורים, באותות שוטרים בתנועת עוברי דרך ובכל עצם הנמצא על פני הדרך או סמוך לה ובמצב הדרך.

היעלה על הדעת כי מי שנוהג כך ישר, יעצור, וימתין עד אשר זה הבא מימין בכביש צר, צדדי ומשני, יעבור ויפנה את הצומת רק בגלל שאין בפניו תמרור אין כל ספק שלא הפסיקה ולא החקיקה התכוונה להגיע לתוצאה אבסורדית זו. יש מקום לשנות הלכה ולקבע מעתה כי האמור בתקנה 64 אינו חל על רכבים המתקרבים לצומת T ביחסים בין הרכב הנוסע ישר וזה הבא מימינו.

...

לפיכך אני קובע כי התאונה אירעה עת הנתבע נכנס לצומת, לאחר שעצר כדבריו את רכבו, ע"י כך אותת לרכבים הנוסעים בכביש שהוא עוצר ומאפשר להם להמשיך בנסיעה, ושעה שרכבו של התובע התקרב לצומת והחל חוצה אותו, זינק רכב הנתבע לצומת ופגע ברכב התובע בצד ימין שלו.

סך של 964 ₪ (קרן) עבור חוות הדעת, ואני מאשר סכום זה. התובע טוען כי נגרמה לרכב ירידת ערך, אין בפני ראיה על כך, ומאחר ומודבר ברכב מסחרי הנמצא עדיין ברשות התובע, וגם אם קיימת אפשרות של ירידת ערך רעיונית, הרי זו לא היתממשה ואיני רשאי לפסוק פיצוי בראש נזק זה, ללא ראיה התובע גם טוען להפסד הישתכרות בהיות הרכב רכב מסחרי.

אין בפני ראיה על נזק זה ואני דוחה את התביעה בראש נזק זה. כמו כן אין ראיה בענין ראש הנזק של נסיעות, ואני דוחה את התביעה בראש נזק זה. לסיכום.

המסקנה מכל האמור לעיל כי אני מחייב את הנתבעים לשלם לתובע את הסכום של 14495 ₪ בתוספת הפרישי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל, אגרת משפט ששולמה וכן שכ"ט עו"ד בשיעור של 15% ומע"מ כדין ניתן היום 23/1/05 בהיעדר הצדדים ע.ג'.חג' יחיא, שופט

רכב המתקרב או ניכנס לצומת או דרך (א) לא הוצב תמרור המורה על מתן זכות קדימה בצומת או על עצירה לפני הצומת בכיוון הנסיעה של נוהג הרכב, יחולו הוראות אלה: (1) נתקרבו לצומת כמה כלי רכב מצדדים שונים, יתן נוהג רכב את זכות הקדימה לכלי רכב הבאים מימין; הכלל הוא אם כן כי באין תמרורים המורים אחרת, בהתקרב מספר כלי רכב אל צומת, זכות הקדימה להכנס לצומת היא לרכב הבא מימין.

" אם כן נקבע בפסק דין זה כי צומת T גם הוא צומת במובן תקנה 64 לתקנות התעבורה, וחלה על מי שנוהג ברכבו בכביש ומגיע לצומת T לתת זכות קדימה לרכב הבא מימינו, וזאת בהיעדר תמרורים המורים אחרת.

...

אני מחייב את הנתבעות לשלם לתובעת 11618 ₪ בתוספת הפרישי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל, 200 ₪ שכר בטלת עדה, אגרת משפט ששולמה ושכ"ט עו"ד בשיעור של 20%.

בתביעה הנגדית אני מחייב את הנתבעת הנגדית לשלם לתובעת הנגדעת את הסכום של 778 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה הנגדית, אגרת משפט ששולמה, שכר בטלת עדה 200 ₪ וכן שכ"ט עו"ד בסכום של 750 ₪ ומע"מ כדין.