תקנה 519 (א) לתקנות סדר הדין האזרחי בקשה להפקדת ערובה

לפניי בקשה מטעם הנתבעת (להלן: "המבקשת" ו/או "הנתבעת") לחיוב המשיבה (להלן: "המשיבה ו/או התובעת") בהפקדת ערובה בסכום שלא יפחת מ- 14,000 ₪ להבטחת תשלום הוצאות המבקשת בהתאם לסעיף 353א לחוק החברות, התשנ"ט – 1999, (להלן: "החוק").

דיון והכרעה: לאחר ששקלתי בטענות שני הצדדים ועל יסוד החומר שהוגש אני מחליט כדלקמן המתוה הנורמאטיבי הרלוואנטי למקרה שבו עסקינן, כאשר מדובר בתובעת שהיא חברה בע"מ, הוא בהתאם להוראות סעיף 353א לחוק החברות ולא תקנה 519 (א) לתקנות סדר הדין האזרחי [לשעבר].

בנגוד לתקנה 519 (א) לשעבר, יש להורות על הפקדה ערובה עת עסקינן בחברה וכי הדגש הוא איתנותה של החברה בעוד במסגרת תקנה 519א לתקנות הישנות, הדגש הוא סכויי התובענה.

...

שילוב של כל האמור לעיל, קרי – העדר מסכמים חתומים, נכסים בישראל, ובשים לב כי המשיבה לא הראתה כל זיקה לישראל מבחינת נכסים הגם שהיא שהתרשמתי לכאורה כי היא משתמש בצד ג' כדי לבצע עסקאות/תשלומים לאחרים, מביאני למסקנה שמדובר במשיבה שלא הצליחה להרים את הנטל המוטל עליה להוכיח איתנות פיננסית.

לסיכום: על כן, שוכנעתי כי בנסיבות תיק זה אין לסטות מהכלל על פיו יש לחייב המשיבה להפקיד ערובה להוצאות המבקשת.

לאחר שקילת מכלול הנתונים בתיק לרבות סכום התביעה, היקף טענות הצדדים את העדויות הצפויות להישמע במסגרת בירור התביעה, המשאבים הכספים שיהא צורך בהשקעתם לצורך ניהול ההגנה והוראת כללי לשכת עורכי הדין (התעריף המינימאלי המומלץ), התש"ס -2000, אני מחייב את המשיבה להפקיד בקופת בית המשפט ערבוה בסכום של 7,000 ₪ להבטחת הוצאות המבקשת בגין ניהול ההליך המשפטי ככל שאלו ייפסקו לטובתה.

על כן התקנה הרלבנטית לבחינת הבקשה שבנידון היא תקנה 116א (א) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב–1991 (להלן: "התקנות") הקובעת כך: "שופט בית הדין או הרשם רשאי, אם נראה לו הדבר, לצוות על תובע לתת ערובה לתשלום כל הוצאותיו של נתבע". בדונו בבקשות לפי תקנה 116א(א) בוחן בית הדין את הבקשה בהתאם למבחנים שהיו נהוגים בבתי הדין בהתייחס לתקנה 519(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 שאומצה על ידי בתי הדין לעבודה מכוח סעיף 33 לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט-1969 ואשר נוסחה זהה בעקרו לנוסח תקנה 116א(א) כיום ולתקנה 157 לתקנות סדר הדין האזרחי תשע"ט – 2018 שהחליפה אותה.

בשורה של פסקי דין שעסקו בהוראות תקנה 519(א) נקבע כי ככלל אין להתנות את הגישה לערכאות בהפקדת ערובה כספית אלא ב"מקרים נדירים ובנסיבות חריגות", כי העידר יכולת כלכלית כשלעצמו אינו עילה לחיוב בהפקדת ערובה (רע"א 544/89 אויקל תעשיות (1985) בע"מ נ' נילי מפעלי מתכת בע"מ, מד(1) 647 (1990)).

...

לאחר שעיינתי בכלל החומר שבתיק ושקלתי את טענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל.

סוף דבר – הבקשה לחיוב התובעים בהפקדת ערובה מתקבלת.

בקשה להפקדת ערובה להוצאות - כללי תקנה 157(א) לתקנות קובעת: "בית המשפט רשאי, אם נראה לו הדבר, לצוות על תובע לתת ערובה לתשלום הוצאותיו של נתבע". תקנה זו החליפה את תקנה 519(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, כאשר נראה כי בתקנות החדשות לא הייתה כוונה לשנות מההסדר שנהג לפי תקנה 519, למעט בעיניין תוצאת המחדל: מחיקת התביעה חלף דחייתה (דברי הסבר לתקנות כפי שפורסמו בחודש דצמבר 2020 באתר משרד המשפטים, עמ' 49).

...

המשך הדיון להלך נעשה על רקע מסקנה זו. טענת התובעת לפגיעה בפרטיות נסמכת על סעיף 2(6) לחוק הגנת הפרטיות, תשמ"א-1981 (חוק הגנת הפרטיות).

סוף דבר: חרף סימני השאלה והקשיים הלא מבוטלים הניצבים בדרכה של התובעת, באתי לכלל מסקנה כי אין מדובר באחד מאותם מקרים חריגים בהם יש לחייב תובע שאינו תאגיד ואינו מתגורר מחוץ לתחום השיפוט, להפקיד ערובה להוצאות כתנאי לבירור תביעתו.

הבקשה נדחית.

באשר להפקדת ערובה להבטחת הוצאות, קובעת תקנה 157 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018: "(א) בית המשפט רשאי, אם נראה לו הדבר, לצוות על תובע לתת ערובה לתשלום הוצאותיו של נתבע.

אמנם, השיקולים ברובם התוו בפסיקה בהקשר לתקנה 519(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, אולם הם יושמו גם בפסיקה מאוחרת יותר, שהתייחסה לתקנה 157(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, שהחליפה אותה (רע"א 2892/23 גלובל אפ טכנולוגיות (2010) בע"מ נ' הלן טרוויס [פורסם בנבו] (9.7.2023), פסקות 8-10 להחלטה; ת.א. (חי') 25946-06-22 נאדר פראן נ' מונדר מתא [פורסם בנבו] (12.9.2022), פסקות 18-20 להחלטה.

סכום זה על המבקשת להפקיד עד ליום 30.8.23 (פגרה במניין), שאם לא כן, תימחק הבקשה לביטול פסק הבורר, כמצוות תקנה 157(ב) לתקנת סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018.

...

זאת, לנוכח כל האמור לעיל.

לכן, אני מורה כי על המבקשת להפקיד, בנוסף לסכום שנקבע לעיל, ואשר נועד להבטיח את תשלום פסק הבורר, גם סכום של 30,000 ₪, שנועד להבטיח את הוצאות המשיבים בגין בקשת המבקשת לביטול הפסק.

סיכום: הבקשה מתקבלת, כמפורט בהחלטה זו לעיל.

אבחן טענות אלו במסגרת החלטתי לקמן: דיון והכרעה המסגרת המשפטית תקנה 157 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018 (להלן: תקנות סדר הדין האזרחי) קובעת כדלקמן: "(א) בית המשפט רשאי, אם נראה לו הדבר, לצוות על תובע לתת ערובה לתשלום הוצאותיו של נתבע.

" ההלכה הפסוקה התוויתה אבני דרך ועקרונות יסוד להפעלת שיקול דעתו של בית המשפט ביחס לתקנה 519(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, שהתקנה דנן באה במקומה.

ייאמר כבר כעת כי הבקשה דנא הוגשה גם בהתאם להוראות סעיף 353א לחוק החברות תשנ"ט-1999 (להלן: חוק החברות) הקובע את ההוראות הבאות: "הוגשה לבית משפט תביעה על ידי חברה או חברת חוץ, אשר אחריות בעלי המניות בה מוגבלת, רשאי בית המשפט, לבקשת הנתבע, להורות כי החברה תיתן ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע אם זכה בדין, ורשאי הוא לעכב את ההליכים עד שתנתן הערובה, אלא אם כן סבר כי נסיבות הענין אינן מצדיקות את חיוב החברה או חברת החוץ בערובה, או אם החברה הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין". כבר כעת ייאמר כי יש לאבחן בין בקשה לפי תקנה 157 לתקנות סדר הדין האזרחי לבין בקשה המוגשת לפי הוראות סע' 353א לחוק החברות.

בהתאם לתקנות סדר הדין האזרחי הרי שהכלל הרחב, כאמור, הוא שאין מקום לחייב אדם בהפקדת ערובה אך ורק בשל עוניו, ואילו במקרה של חברה יש מקום לחייב חברה ככלל (וללא קשר לעונייה) ועל החברה מוטל הנטל לשכנע כי במקרה שלה מדובר בנסיבות מיוחדות הפוטרות מהפקדת ערובה.

...

תוצאה - קביעת סכום הערובה לאחר ששקלתי את מכלול הנתונים בתיק, לרבות: סכום התביעה, היקף טענות הצדדים, העדויות הצפויות להישמע במסגרת בירור התביעה, המשאבים הכספיים שיהא צורך בהשקעתם לצורך ניהול ההגנה, הוראות כללי לשכת עורכי הדין (התעריף המינימאלי המומלץ), התש"ס-2000, ועל מנת שלא לנעול את הדלת בפני התובעת (גם אם היא ענייה), אני מחייב את המשיבה להפקיד בקופת בית המשפט סך של 20,000 ₪ להבטחת הוצאות המבקשים בגין ניהול ההליך המשפטי, ככל שאלו ייפסקו לטובתם.

בשים לב למועד הדיון בתיק, הקבוע ליום 13.9.23, אני מורה כי הערובה תופקד בקופת בית המשפט במזומן או בערבות בנקאית הצמודה למדד המחירים לצרכן עד ולא יאוחר מיום 27.8.23.

אני מחייב את המשיבה בהוצאות המבקשים בגין הבקשה דנן בסך של 1,500 ₪, שישולמו לב"כ המבקשים עד למועד הנ"ל. המזכירות תמציא את החלטתי לב"כ הצדדים.