תקנה 512 ג לתקנות סדר הדין האזרחי (ביצוע פסק דין)

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 1051/14 ע"א 1321/14 ע"א 1488/14 ע"א 1524/14 לפני: כבוד המשנה לנשיאה א' רובינשטיין כבוד השופט ס' ג'ובראן כבוד השופט צ' זילברטל המערערת בע"א 1051/14: עדן בריאות טבע מרקט בע"מ נ ג ד המשיבים בע"א 1051/14: 1. המוסד לביטוח לאומי 2. יצחק נמרודי ז"ל 3. נגריית יצחק נמרודי 4. נ.צ.ב בניה והשקעות בע"מ 5. עיזבון המנוח שמואל הראל ז"ל 6. טורנדו מוצרי צריכה בע"מ 7. ענק המזגנים בע"מ 8. אלי מרדר 9. שומרה חברה לביטוח בע"מ 10. גיא פרוביזור המערערות בע"א 1321/14: המשיבים בע"א 1321/14: המערערת בע"א 1488/14: המשיבים בע"א 1488/14: המערער בע"א 1524/14: המשיבים בע"א 1524/14: 11. מרקו שלום 1. טורנדו מוצרי צריכה בע"מ 2. ענק המזגנים בע"מ נ ג ד 1. המוסד לביטוח לאומי 2. יצחק נמרודי ז"ל 3. נגרית יצחק נמרודי 4. נ.צ.ב בניה והשקעות בע"מ 5. עדן בריאות טבע מרקט בע"מ 6. אלי מרדר 7. שומרה חברה לביטוח בע"מ 8. עזבון המנוח שמואל הראל ז"ל (פורמאלי) 9. גיא פרוביזור (פורמאלי) 10. מרקו שלום נ.צ.ב בניה והשקעות בע"מ נ ג ד 1. המוסד לביטוח לאומי 2. "עדן" בריאות טבע מרקט בע"מ 3. טורנדו מוצרי צריכה בע"מ 4. ענק המזגנים בע"מ 5. אלי מרדר 6. שומרה חברה לביטוח בע"מ 7. גיא פרוביזור 8. מרקו שלום 9. יצחק נמרודי ז"ל (פורמאלי) המוסד לביטוח לאומי נ ג ד 1. יצחק נמרודי 2. נגרית נמרודי יצחק 3. נ.צ.ב בניה והשקעות בע"מ 4. עדן בריאות טבע מרקט בע"מ 5. טורנדו מוצרי צריכה בע"מ 6. ענק המזגנים בע"מ 7. אלי מרדר (פורמאלי) 8. שומרה חברה לביטוח בע"מ (פורמאלית) 9. עיזבון המנוח שמואל הראל ז"ל (פורמאלי) 10. גיא פרוביזור 11. מרקו שלום ארבעה ערעורים על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד בת"א 15887-04-10 שניתן ביום 31.12.2013 על ידי כב' השופט אהרון מקובר תאריך הישיבה: י"ב בניסן התשע"ה (1.4.2015) בשם עדן בריאות טבע מרקט: בשם המוסד לביטוח לאומי: בשם המערערת בע"א 1488/14 נ.צ.ב בניה והשקעות בע"מ והמשיבים 5-2 בע"א 1051/14: בשם טורנדו מוצרי צריכה בע"מ וענק המזגנים בע"מ: בשם אלי מרדר: בשם שומרה חברה לביטוח בע"מ: עו"ד ד"ר שחר ולר עו"ד דוד לסגולד; עו"ד נתן רון עו"ד אלי וייס; עו"ד משה דומן עו"ד מירון קין עו"ד אלון מעוז עו"ד שרון ירמיהו פסק-דין

לצורך כך, פנה בית המשפט לתקנה 6(ג) לתקנות הבניה הקובעת כי: "הטיל המזמין את ביצוע פעולת הבניה על יותר מקבלן ראשי אחד, יראו את המזמין כמבצע הבניה לעניין תקנות אלה והחובות המוטלות על מבצע הבניה מוטלות עליו". בית המשפט ציין, כי עדן טבע מרקט היא אמנם זו שהזמינה את טורנדו להתקין מיזוג אויר במיתחם, אך התקנת המיזוג התרחשה טרם שנ.צ.ב השלימה את עבודות הבניה שבוצעו מטעמה במיתחם, וטרם שנמסרה בו החזקה לעדן טבע מרקט.

והערה אחרונה: בית משפט קמא הורה שהמערערות ישלמו למל"ל החזר הוצאות אגרה, בצרוף ריבית והפרשי הצמדה מיום ההוצאה ועד התשלום בפועל, ובנוסף שכר טירחת עורך דין, כל אחת בשיעור 15% מהסכום שעליה לשלם למל"ל. המל"ל, כזכור, הלין על כך שבית משפט קמא לא הוסיף מע"מ לשכר הטירחה שנפסק לזכותו, אלא שקביעתו של בית משפט קמא, לפיה לא ניתן לפסוק מע"מ כרכיב נפרד או נוסף לפסיקת הוצאות תואמת את ההוראה המופיעה בתקנה 512(ג) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984.

...

בית המשפט המחוזי אף הדגיש כי בקביעת שכר הטרחה הובאה בחשבון השיהוי הרב והבלתי מוסבר בהגשת התביעה על-ידי המל"ל. סוף דבר לסיכום: לו תישמע דעתי, אציע לקבל את הערעורים של עדן טבע מרקט ושל טורנדו, ולקבוע כי הן אינן חבות בפיצוי הנפגע, ועל כן דין תביעת המל"ל נגדן להידחות.

המלומד גלעד בספרו הנזכר מעלה דן בהרחבה בנושא הפיזור הנזיקי ומציין (עמ' 411), כי בית משפט זה מגלה גישה אוהדת למגמה זו (רע"א 8925/04 סולל בונה נ' עזבון לחמיד (2006), פסקה 30); עם זאת ארשה לעצמי להביא מהערתי שציטט חלקה גם פרופ' גלעד (בעמ' 412) בע"א 4398/06 החברה העירונית ראשון לציון נ' הרשות לשמירת הטבע (2009), כי: "לדידי, כמדיניות שיפוטית יש לנהוג זהירות בחיפוש אחר 'כיסים עמוקים' כדי לחלוק אחריות. אכן, אמרו חכמים 'אין ציבור עני' (שו"ת מבי"ט, ר' משה בן יוסף טראני, תורכיה-צפת המאה הט"ז), ואולם אין מקום לתת יד להדבקה מלאכותית של אחריות בחינת 'גם אתה שותף', שמטרתה מציאת וו, ולוא רעוע למדי, לתלות עליו אותה אחריות ואותה שותפות.... סבורני בסופו של יום, כי תוצאת פסק הדין מחזקת גישה שיפוטית האומרת –הרשלן יימצא אחראי ויושתו עליו תשלומי נזק, אך ראוי לבדוק היטב עד היכן מגיעים גלי הרשלנות, ולא כל כיס עמוק יוצר case כחוק, כי גם לשכל הישר מקום בתוכנו". הכתובות המבוקשות תדיר – ולא ייפלא – הן מי שממנו ניתן לגבות, אם רשויות הציבור ואם מבוטחי חברות ביטוח, אם כנתבעים ישירים ואם כצדדים שלישיים ורביעיים; אך לא מאחורי כל כתובת מצוי מזיק.

כמדיניות שיפוטית, אין להלום גם "יתמות" זו – אלא אם אין מנוס.

אמנם, בעדותו טען הנתבע כי הוא יכול להביא אסמכתות למשיכות המזומנים שבוצעו (עמוד 13 לפרוטוקול, שורות 12-14) אלא שאסמכתאות כאלה לא הוגשו ואף לא נתבקשה בסיום הדיון שהות להגישן טרם יינתן פסק הדין.

סכום זה יבוא במקום שכ"ט א' שנפסק לתובע עם פתיחת התיק בלישכת ההוצל"פ. לסכום זה לא יתוסף מע"מ, לאחר שהובהר שמדובר בתשלום עבור שכר עבודה לתובע, שהנו עצמאי, בשים לב להוראות תקנה 512(ג) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984.

...

סוף דבר כל טענות ההגנה של הנתבע נדחו ומשכך, מתקבלת התביעה במלואה.

על כן, אני מורה על שפעול ההליכים בתיק ההוצאה לפועל 18-17325-14-8.

אני מורה על הגדלת סכום החוב בתיק ההוצל"פ כדלקמן: בסכום של 13,000 ₪ - בגין שכ"ט עו"ד לתובע עבור ניהול ההליך בבית המשפט.

בית משפט השלום באשדוד ת"א 13674-12-10 ח.א. כל בו לחקלאי ולגינה (2000) בע"מ נ' מעודי ת"א 15937-12-10 י.א.ח. כל בו לחקלאי ולגינה (1996) בע"מ נ' מעודי ת"א 15790-12-10 י.א.ח. כל בו לחקלאי ולגינה (1996) בע"מ נ' מעודי בפני כב' סגן הנשיא, השופט גיל **** תובעות י.א.ח. כלבו לחקלאי ולגינה (1996) בע"מ ח.א. כל בו לחקלאי ולגינה (2000) בע"מ ע"י ב"כ עו"ד אריק אמיר נתבעים מלאכי מעודי רונית מעודי ע"י ב"כ עו"ד יצחק אלמוג פסק דין

בקביעת סכום זה לקחתי בחשבון את טענות הצדדים ביחס לפסיקת שכ"ט עו"ד וכן את הוראות תקנה 512(ג) לתקנות סדר הדין האזרחי, לפיהן יש לכלול בתוך הסכום הנפסק כשכ"ט עו"ד סכום השווה למס ערך מוסף מקום שבו הזוכה שילם או מחויב לשלם מס ערך מוסף לעורך דינו, זולת אם הזוכה רשאי לנכות את מס התשומות בשכר טירחת עורך דינו.

שעה שהצדדים הגיעו לפשרה ונוכח האנטרס המשותף של הצדדים לקידום ביצוע התשלום שנפסק בפשרה, ראוי כי בשלב זה יפעלו ב"כ הצדדים במשותף על מנת לקדם את ההסדרים הטכניים הנוגעים לבצוע התשלומים ובמיוחד כך הדבר לגבי האפשרות לפיה יבקשו הנתבעים להעביר סכום חד-פעמי דבר אשר יצריך מנגנון לביטול עיקולים תוך הבטחת זכויות התובעות לקבלת הכספים.

...

מלבד המחלוקת בין הצדדים לגבי שאלת קיומה של ריבית מוסכמת וכן סוגיות נוספות השנויות במחלוקת בין הצדדים לעניין הריביות, על בית המשפט לתת את דעתו להצטברות סכומי הריבית בתיקי ההוצל"פ. סכומים אלו הינם משמעותיים והם נובעים משיעור הריבית המתחייבת על חוב בהוצל"פ. אכן, ריבית זאת מהווה את אחד מגורמי הסיכון שהיו עומדים לפתחם של הנתבעים, ככל ובמידה והיה ההליך מוכרע בפסק דין והיה נמצא כי יש לקבל את התביעה בגין הסכומים הנטענים על ידי התובעות, או חלק מהם.

אשר על כן, לאחר שבחנתי את כל החומר שהוגש לבית המשפט ובהתחשב בנכונות הצדדים להגיע לפשרה, אני מוצא לנכון לקבוע את גובה חובם הכולל של הנתבעים לתובעות, נכון למועד מתן פסק הדין.

סעיף 104 לחוק בתי המשפט קובע, כי "הוראות סעיפים 68 עד 79ג ו-81 יחולו על רשם ועל הדיונים לפניו בהתאם לסמכויות הנתונות לו לפי כל דין; אך רשם שאינו שופט לא יהא מוסמך לשפיטה פלילית ולשפיטה לפי סעיף 72(א)." על פי הטענה, סעיף 75 לחוק בתי המשפט קובע, כי "כל בית משפט הדן בעיניין אזרחי מוסמך לתת פסק דין הצהרתי, צו עשה, צו לא תעשה, צו ביצוע בעין וכל סעד אחר, ככל שייראה לו לנכון בנסיבות שלפניו", ומכאן שלרשם ההוצאה לפועל סמכות טבועה לפסוק הוצאות משפט.

עוד קבעתי, כי העילה נכנסת בגדר פרט 11 לתוספת השנייה, בשל היות המע"מ "תשלום חובה אחר". זאת, משום שהחיוב הוא על פי דין, מכוח תקנה 512(ג) לתקנות סדר הדין האזרחי, המטילה על המפסיד בדין חיוב בשכר טירחה בצרוף מע"מ. בית המשפט העליון ביטל החלטה זו בהסכמת הצדדים, בזו הלשון: "1. בפתח הדיון הערנו שאין המדובר לדעתנו בגביית תשלום חובה 'שלא כדין' כאמור בסעיף 11 לתוספת השניה לחוק תובענות ייצוגיות, תשס"ו-2006, וזאת בשל כך שמדובר בסכום שנפסק בפסק דין. על כן אין לדעתנו להיכנס כלל לשאלה האם היה מקום או לא היה מקום להוסיף מע"מ לשכר הטירחה שנפסק למדינה.

...

נכון הוא, כי בסעיף 81ד לחוק ההוצאה לפועל נקבע, כי "רשם ההוצאה לפועל יהיה רשאי להטיל הוצאות על הזוכה או על החייב במסגרת הליך המתנהל לפניו לפי הוראות שיקבע שר המשפטים בתקנות, באישור ועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת." ברם, אני סבורה, כי מטרתו של סעיף 81ד לחוק ההוצאה לפועל הייתה אך לעגן את סמכות רשמי ההוצאה לפועל בכתובים, תוך קביעת קריטריונים באשר לאופן הפעלת הסמכות, ועל כן, המצב שהיה קיים ערב התיקון ממשיך וחל, עד התקנת התקנות.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, הבקשה לאישור התובענה כייצוגית נדחית.

כפועל יוצא, נדחית גם התובענה הייצוגית.

עוד קבע כי העילה נכנסת בגדר פרט 11 בשל היות המע"מ "תשלום חובה אחר". זאת משום שהחיוב הוא על פי דין, מכוח תקנה 512(ג) בתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד – 1984, המטילה על המפסיד בדין, חיוב בשכר טירחה בצרוף מע"מ. בית המשפט העליון ביטל החלטה זו בהסכמת הצדדים, בפסק דין קצר וברור שקבע כדלקמן: "1. בפתח הדיון הערנו שאין המדובר לדעתנו בגביית תשלום חובה 'שלא כדין' כאמור בסעיף 11 לתוספת השניה לחוק תובענות ייצוגיות, תשס"ו-2006, וזאת בשל כך שמדובר בסכום שנפסק בפסק דין. על כן אין לדעתנו להיכנס כלל לשאלה האם היה מקום או לא היה מקום להוסיף מע"מ לשכר הטירחה שנפסק למדינה.

תקנה 10(א) בתקנות ההוצאה לפועל הקובעת הוראות כלליות לעניין הגשת בקשה לבצוע ומפנה לטופס, אינה יכולה להוסיף על החוק או לסתור אותו, וממילא מאחר שעל פי החוק אין היתייחסות לציון פרטים מזהים של הזוכה ברור שהיעדרו של מספר זהוי אינו יכול לשלול את זכות הזוכה לפתוח תיק הוצאה לפועל ולגבות את חובו על פי פסק דין שניתן כדין.

...

אשר על כן, הטענה של החייבת בראש פרק זה, נדחית, והצדק בעניין זה הוא עם הזוכה, אשר עומדת על זכותה להיפרע את החוב שנפסק לטובתה, בפסק דין" (סעיפים 17, 32 להחלטה, שצורפה כנספח 5 לתגובת המשיבה לבקשת האישור).

אני סבורה כי בענייננו, התנהלותה של ב"כ המבקשת, מהווה אכן חוסר תום לב קיצוני ובהתווספה לטעמים האחרים, יש בה גם כן להביא לדחיית בקשת האישור על הסף.

סוף דבר הבקשה לאישור תובענה ייצוגית נדחית.