תקנה 42 לתקנות התעבורה (פנייה ימינה)

סעיף 42 לתקנות התעבורה שכותרתו "פניה ימינה", מורה: "נהג רכב המתכוון לפנות ימינה, לא יפנה אלא כשהוא נמצא עד כמה שאפשר סמוך לשפה הימנית של הכביש ואין מצידו הימני רכב אחר בתנועה, ויפנה ימינה פניה חדה, זולת אם סומן אחרת על הכביש". הוראתו של סעיף זה חלה על כל פנייה ימינה, בין אם מכביש רגיל ובין אם מתוך מעגל תנועה.

...

דיון והכרעה ראשית, אינני מקבלת את טענת הנתבעים לפיה התאונה התרחשה במסלול השמאלי.

לאחר ששמעתי העדויות ועיינתי בראיות שהוגשו, דעתי היא כי טענתם זו של הנתבעים בטעות גדולה יסודה, והיא מנוגדת לחוקי התנועה.

במצב זה, אין מנוס מלקבוע כי הנתבע 1 פעל בחוסר זהירות עת סטה מנתיבו לתוך הנתיב הימני במעגל התנועה, ברצותו לצאת מן הכיכר, זאת מבלי להבחין ברכב התובע הנוסע במעגל התנועה, מימינו.

סופו של דבר, אני מקבלת את התביעה במלואה ומחייבת את הנתבעים, יחד ולחוד, לתובע סך 1,693 ₪, בגין עלות השתתפותו העצמית וערכי כינון, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה ועד מועד התשלום המלא בפועל.

סעיף 42 לתקנות התעבורה שכותרתו "פניה ימינה", מורה: "נהג רכב המתכוון לפנות ימינה, לא יפנה אלא כשהוא נמצא עד כמה שאפשר סמוך לשפה הימנית של הכביש ואין מצידו הימני רכב אחר בתנועה, ויפנה ימינה פניה חדה, זולת אם סומן אחרת על הכביש". הוראתו של סעיף זה חלה על כל פנייה ימינה, בין אם מכביש רגיל ובין אם מתוך מעגל תנועה.

...

הכרעה אינני מקבלת את טענת הנתבעים לפיה התאונה התרחשה במסלול השמאלי.

במצב זה, אין מנוס מלקבוע כי הנתבע 1 פעל בחוסר זהירות עת סטה מנתיבו לתוך הנתיב הימני במעגל התנועה, ברצותו לצאת לכיוון רחובות, זאת מבלי להבחין ברכב התובעת הנוסע במעגל התנועה, מימינו.

על כן תביעה מתקבלת , ואני קובע כי האחריות לתאונה נופלת על שכמו של הנתבע 1.

סופו של דבר, אני מקבלת את התביעה במלואה ומחייבת את הנתבעים, באמצעות הנתבעת 2 לשלם לתובעת את הסכומים המפורטים להלן: בגין הנזק- 7,807₪, בצירוף הפרשי הצמדה מיום 1.5.13.

יוצא כי נהג רכב הנתבעים הפר את הוראת תקנות 40(א) לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961 (להלן: "תקנות התעבורה"), שקובעת בזו הלשון: "לא יסטה נוהג רכב מנתיב נסיעתו אם עלול הדבר לגרום להפרעה או לסיכון". כמו כן, הפר נהג רכב הנתבעים את הוראת תקנה 41 לתקנות התעבורה, שקובעת: "נוהג רכב לא יפנה ימינה או שמאלה תוך כדי נסיעה או כשהוא מתחיל לנסוע ולא יסטה מקוו נסיעתו, אלא במהירות סבירה ובמידה שהוא יכול לעשות זאת בביטחה בלי להפריע את התנועה ובלי לסכן אדם או רכוש." זאת ועוד, משום שבעת כניסתו לצומת ביצע פנייה ימינה במקום האסור בתכלית לפנייה ימינה, בנגוד לכיוון הנסיעה על פי סימוני הכביש, הפר נהג רכב הנתבעים את הוראת תקנה 42 לתקנות התעבורה הקובעת: "נוהג רכב המתכוון לפנות ימינה, לא יפנה אלא כשהוא נמצא עד כמה שאפשר סמוך לשפה הימנית של הכביש ואין בצידו הימני רכב אחר בתנועה, ויפנה ימינה פניה חדה, זולת אם סומן אחרת על פני הכביש." 5.15.

...

עדותה הייתה מהוססת מאוד, בלתי קוהרנטית, מתפתחת ונועדה למראית עין בלבד, שכן שוכנעתי כי היא כלל לא ראתה את מה שקרה לפני ההתנגשות בין הרכבים מאחר שעיניה היו בתוך הטלפון הנייד שבו היא אחזה (עמ' 11, שורות 12-6 לפרוטוקול).

אני סבור כי כל סירובו של נהג רכב הנתבעים להכיר באחריותו לתאונה הוא לאור היקף הנזק וסכום התביעה הגדול באופן יחסי, ולא באמת משום שהוא סבור כי נהג רכב התובעת גרם לתאונה.

סבורני כי היה על נהג רכב התובעת להאט את מהירות נסיעתו הן לאור הבלימה הפתאומית של רכב הנתבעים באמצע הנסיעה בנתיב האמצעי, כאשר עדיין היה מרווח של כחמישים מטר ביניהם, והן לאור העובדה כי הוא נכנס לצומת בה מתנקזים מספר כבישים ומן הראוי במצב זה להיות עם שליטה על כל צרה שלא תהיה.

" מהאמור לעיל עולה כי למעשה הפרה נהגת רכב הנתבעות את הוראת תקנה 41 לתקנות התעבורה, שזו לשונה: "נוהג רכב לא יפנה ימינה או שמאלה תוך כדי נסיעה או כשהוא מתחיל לנסוע ולא יסטה מקוו נסיעתו, אלא במהירות סבירה ובמידה שהוא יכול לעשות זאת בביטחה בלי להפריע את התנועה ובלי לסכן אדם או רכוש." כמו כן, הפרה נהגת רכב הנתבעות את הוראת תקנה 42 לתקנות התעבורה הקובעת: "נוהג רכב המתכוון לפנות ימינה, לא יפנה אלא כשהוא נמצא עד כמה שאפשר סמוך לשפה הימנית של הכביש ואין בצידו הימני רכב אחר בתנועה, ויפנה ימינה פניה חדה, זולת אם סומן אחרת על פני הכביש." בהקשר זה, יפים לענייננו הדברים הבאים: "יש להסתכל על מעגל תנועה בין שני נתיבים ככביש ישר בין שני נתיבים. משמעותו של דבר כי מי שנוסע בנתיב הפנימי וסוטה ימינה חייב לוודא כי הדרך פנויה ורק אז לסטות ולצאת ממעגל התנועה." ראו: ת"ק (י-ם) 1263/10 מיכאלי נ' חזי ואח' (03.08.2010).

...

יחד עם זאת, חקירתם הנגדית של הצדדים והתרשמותי הישירה מעדותם מביאה אותי למסקנה כי שני הצדדים לא נהגו בזהירות הדרושה, אם כי מרבית האשמה לתאונה מוטלת על הנהגת ברכב הנתבעות.

תקנה 21(ג) לתקנות התעבורה קובעת: "לא ינהג אדם רכב בקלות ראש או בלא זהירות, או ללא תשומת לב מספקת בהתחשב בכל הנסיבות ובין השאר... באפשרות של עצירה נוחה ובטוחה והבחנה ... בתנועת עוברי דרך ובכל עצם הנמצא על פני הדרך או סמוך לה ובמצב הדרך". יובהר, כי הגם שהגעתי למסקנה זו, אין פירוש הדבר כי נהגת התובעת היא הגורם לתאונה ואין לומר כי התנהגותה באי מניעת התאונה והקטנת נזקיה יש בה לשחרר את נהגת רכב הנתבעות מאחריותה לנהיגתה הרשלנית, אחריות אותה אני קובעת ב-70% לקרות התאונה; מובהר כי אין במסקנתי בדבר האשם התורם כדי להקים עילת תביעה עצמאית לטובת הנתבעות ו/או מהן.

סוף דבר: לאור כל האמור ובהתאם לחלוקת האחריות שקבעתי ולסכום הנזק עליו אין למעשה חולק אני קובעת כי הנתבעות, יחד ולחוד, ישלמו לתובעת 70% מסכום התביעה, קרי סך 6,535.088 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה 04.10.2022, ועד למועד התשלום בפועל.

על-פי פסיקה רווחת בשל העידר חקיקה ספציפית לכיכר דו נתיבית, הרי שעל יציאה מכיכר חלה לכאורה התקנה הכללית המסדירה "פנייה ימינה" - היא תקנה 42 לתקנות התעבורה.

...

יוצא אפוא שנהיגת נהגת התובעים במקרה זה תואמת להנחיות אגף הרישוי במשרד התחבורה.

מתוך אלה עולה המסקנה שכיכר דו נתיבית עם שני נתיבים היוצאים מהכיכר שאין בה כל הכוונה לנהגים כיצד עליהם לנהוג בכל אחד מנתיבי הכיכר – לא בדרך של שילוט לפני הכניסה לכיכר ולא בדרך של תימרור בסימון הנתיבים עצמם – היא מכשלה בפני ציבור הנהגים – אשר לא יכולים לדעת כיצד עליהם לנהוג בכיכר.

עוד אעיר כי קיימות בישראל רשויות מקומיות שדאגו כי בכיכרות הדו נתיביות בתחום שיפוטן יוצבו שלטים מתאימים בכניסה לכיכרות ו/או דאגו לסימון מתאים בחיצים על המסלולים עצמם באופן שמכווין את הנהיגה באותן כיכרות ורצוי שגם הרשות המקומית הרלוונטית לענייננו תעשה כן. התוצאה: על-פי כל אחת מהגישות שהוצגו התביעה נדחית.