תקנה 33 לתקנות סדר הדין האזרחי

בנסיבות אלה, חלה תקנה 33 לתקנות סדר הדין האזרחי, ובהיבט הפורמאלי, הוגש העירעור כדין.

...

ברקע, כתב תביעה אשר הוגש על ידי המערערת ולפיו נתבקש המפקח על הבתים המשותפים - "ליתן צו הצהרתי לפיו על הנתבעות, או מי מהן, להשתתף בהוצאות הדרושות להחזקתו התקינה של הרכוש המשותף בבית הטיילת ברחוב ביתר 2 ולשלם דמי ניהול השווים לדמי הניהול שיתר הדיירים בבנין משלמים לכל מטר מרובע בהתאם לחובתם על פי דין". כאמור, ביום 17.10.21 ניתנה החלטת כבוד המפקחת א' שרייבר וזו לשון ההחלטה: "הבקשה נדחית שכן המועד להגשת ראיות או לזימון עדים מטעם התובעת חלף זה מכבר, וכבר הוגשו ראיות מטעם הנתבעת, וההסברים שנתנו להגשת הבקשה באיחור ניכר כאמור, אינם מתקבלים, שכן היה על התובעת לבצע את הבירורים הנדרשים טרם הגשת הראיות מטעמה, ולא להמתין להגשת ראיות הנתבעת ואז להשלים ראיות. גם אין כל בסיס לציפיותה שהנתבעת תמציא מסמכים מסוימים במסגרת ראיותיה, מבלי שהתבקשה לעשות זאת. בהתחשב בהכבדה הרבה שיצרו הצדדים בדחיות חוזרות ונשנות של מועדי ישיבות ההוכחות, ובבקשות שונות שהכבידו על ניהול ההליך והביאו להמשכותו מעל ומעבר לנדרש, אני סבורה שיש לשים סוף להגשת בקשות נוספות שניתן היה למנוע הגשתן באמצעות ניהול נכון של ההליך כבר לפני חודשים ואף שנים, ולפיכך אין מקום להיענות לבקשה". בקשה לעיון חוזר נדחתה בהחלטה מיום 22.11.21, תוך שנקבע, כי: "הבקשה נדחית מהנימוקים שפורטו בהחלטה מיום 17.10.21". לטענת המערערת בסעיף 20 לערעור דנן: "בקשת הנציגות להגשת תעודת עובד הציבור הוגשה אמנם לאחר שהוגשו תצהירי העדות הראשית מטעם הצדדים, אולם מועד הגשת הבקשה (19.9.21) היה למעלה מחודש לפני ישיבת ההוכחות הראשונה בתיק (25.10.21), כאשר תעודת עובדת הציבור עצמה הגיעה לב"כ הנציגות ביום 25.8.21", וכאמור בסעיף 36 לבקשתה: "הראיה שנתבקשה הגשתה היא באופן מובהק ראיה 'טכנית' המתייחסת למסמך שממילא נמצא בידי הריבוע הכחול, והגשתה במסגרת תעודת עובד הציבור נועדה אך כדי למנוע טענות באשר לקבילות המסמך ולאופן הגשתו כראייה. בכל הנוגע לשלב הדיוני שבו נמצא ההליך, מדובר בראייה שהוספתה נתבקשה למעלה מחודש לפני ישיבת ההוכחות....". בסעיף 41 לבקשה אף נטען, כי "ישיבת ההוכחות שהייתה קבועה ליום 25.10.21 התקיימה במועדה ובה העידו המצהירים מטעם הנציגות..". בתמיכה לטענותיה, מפנה המערערת, בין השאר, לרע"א 35/21 בר דוד זכויות ממציאים (1989) בע"מ נ' ענבר לושי-סטון (7.3.21) וכן לרע"א 5403/17 ר'בקה טכנולוגיות בע"מ נ' חברת כימיקלים לישראל בע"מ (5.12.17) שבו סוכמו המבחנים לפיהם יש לדון בבקשה להוספת ראייה המוגשת לאחר שהוגשו ראיתיו של צד מסוים.

ולאחר כל זאת, אזכיר, שאין מדרכה של ערכאת הערעור להתערב בהחלטות שניתנו בערכאה דלמטה, אלא אם כן, הגיעה ערכאת הערעור לכלל מסקנה, שההחלטה מושא הערעור לוקה באי סבירות המצדיקה התערבות.

על יסוד משקלו המצטבר של כל האמור לעיל, נדחית הבקשה.

תקנה 33(ה) לתקנות סדר הדין האזרחי קובעת כי: "מועד ההגשה של מיסמך לבית המשפט, לכל עניין, יהיה המועד שבו הוגש לבית המשפט, ובילבד שקבלתו אושרה; מיסמך שלא אושרה קבלתו רואים אותו כאילו לא הוגש מלכתחילה, למעט אם המסמך המוגש הוא כתב תביעה ואי-קבלתו עלולה להביא להתיישנות התביעה או אחת מעילותיה, ובילבד שהתובע תיקן את הפגם בתוך שבעה ימים מהיום שלא אושרה קבלתו" (ההדגשה שלי.

...

משכך, אין בידי לקבל את טענת המבקשים הנוספים לפיה אין מקום לכך שבית המשפט יידרש למועד שבו הן הוגשו, ובפרט משעה שבניגוד לנטען, אין הוא נדרש לשמוע ראיות בקשר לכך.

נוכח כל האמור לעיל, אני סבורה כי יש מקום, בנסיבות העניין, להותיר לבירור את בקשת וולפנר (אשר המבקש בה איחד כוחות עם המבקש בבקשת הייט) כבקשה שתתברר ומחיקת כל יתר הבקשות.

לפיכך אני מורה על מחיקת הבקשות בתנ"ג 18913-10-22, תנ"ג 19042-10-22, תנ"ג 19104-10-22, תנ"ג 19463-10-22 ותנ"ג 23416-10-22 וממילא על ביטול איחוד ההליכים עליו הוריתי במסגרת החלטתי מיום 24.10.2022.

ביום 8.6.2022, הורה המזכיר המשפטי (עו"ד א' קירשנר) – בהתאם לסמכותו שלפי תקנה 33 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: התקנות) – על אי-קבלת הודעת העירעור לרישום, מאחר שמצא כי "המסמך אינו עומד ב[תקנות]". כעבור למעלה מחודש-ימים, ביום 11.7.2022, שבו המבקשים והגישו ערעור מתוקן.

...

לאחר שבחנתי את הבקשה, על נספחיה, באתי לכלל מסקנה כי דינה – להידחות, אף ללא צורך בתשובת עמידר.

טענה זו – אין בידי לקבל.

אשר על כן, משמקובלת עלי קביעת בית המשפט המחוזי, שלפיה המועד לתיקון כתב הערעור חלף-עבר, בהתאם להוראותיה המפורשות של תקנה 33 לתקנות; ומשלא מצאתי טעם טוב לחרוג מהכלל שבתקנה זו, או להתערב בקביעותיו הנלוות של בית המשפט המחוזי, לא בשל טענת המבקשים כי הוגשה בקשה להארכת מועד, כחלק מנספחי הערעור, ולא בשל ההפרדה שהם סבורים כי יש לבצע, בין ידיעה ואחריות בא-כוחם לגבי דחיית הערעור מן המרשם, לבין ידיעתם ואחריותם-הם – הרי שאין הצדקה ליתן רשות ערעור.

בקשת רשות הערעור נדחית אפוא בזאת; ממילא, נדחית גם בקשת עיכוב הביצוע.

הרשות הפניתה לליקויים שנפלו בבקשתה המתוקנת של המבקשת וטענה כי יש מקום לדחות את בקשתה בשל אי ניקיון כפיים נוכח הצגת העובדות בצורה מגמתית מבלי לגלות את כל הרקע העובדתי ולכך שהבקשה אינה עומדת בדרישות הקבועות בתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018 העוסקות בסעדים זמניים, שכן בין היתר לא נמצאה התחייבות עצמית מטעם המבקשת.

...

מקובלת עלינו טענת הרשות כי מתן צו עשה לאכיפת יחסי העבודה בשלב זה של הדיון עשוי לפגוע לא רק ברשות אלא גם לגרום לעיוות ופגיעה באינטרס הציבורי הטמון בתכלית הליכי גיוס עובדים בהתאם לדיני המכרזים להם מחויבת הרשות.

עוד ביקשה לקבוע כי היא עובדת הרשות, סעד הזהה לסעד העיקרי הנתבע כמפורט לעיל ולבסוף ביקשה לתת לה פיצוי הולם – סעד שכלל לא כומת ועל כן לא ניתן להיעתר לו. נציין כי ביחס למשיב 2, המבקשת העידה לפנינו כי אין לה כל בקשה כלפיו, ועל כן לא ברור מדוע הוכנס להליך הזמני ונגרמו לו הוצאות בשל הצורך להתגונן בסד זמנים קצר ולהתייצב לדיון.

בנסיבות הללו, בקשת המבקשת נדחית.

ביום 20.10.2022 הופקה הודעת המזכיר המשפטי בדבר אי קבלת מיסמך התביעה לרישום, בהתאם להוראת תקנה 33 לתקנות סדר הדין האזרחי, וזאת מהטעמים הבאים: כמות העמודים בכתב התביעה חורגת משנים עשר עמודים (ללא נספחים); לא צוינו בכותרת מען וכתובת דואר אלקטרוני של התובעים; בעיניין אגרת בית המשפט, לא צוינה בכותרת הפניה לפרט בתוספת לתקנות בתי המשפט (אגרות), תשס"ז- 2007 שלפיו יש לגבות אגרה (להלן: הודעת המזכיר או ההודעה).

...

בנסיבות הנטענות בתביעה, עילת התביעה, לשיטת המבקש, נולדה בשנת 2011 והתיישנה בשנת 2018, ומאחר וכתב התביעה הוגש רק בשנת 2022, דין התביעה להידחות על הסף מחמת התיישנות.

לחילופין, ואף אם תימנה תחילת תקופת ההתיישנות ממועד פטירת המנוחה, היינו מיום 15.10.15, עדיין יש לדחות את התביעה מחמת התיישנות, מאחר וכתב התביעה הוגש רק ביום 24.10.22, בחלוף למעלה מ- 7 שנים מיום הפטירה.

לסיכום אני מורה על דחיית הבקשה לסילוק התביעה על הסף.