תקנה 26 לתקנות התעבורה נהיגה תחת השפעת משקאות משכרים

אני לא יודע את שעות העבודה שיסדרו לי. <#5#> גזר דין הנאשם הורשע על פי הודאתו, במסגרת הסדר טיעון, בעבירה של נהיגה תחת השפעת משקאות משכרים.

6 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים, והתנאי הוא שהנאשם לא יעבור עבירה של נהיגה בשיכרות ו/או עבירה לפי תקנה 26 לתקנות התעבורה על חלופותיה ו/או עבירה לפי סעיף 67 לפקודת התעבורה.

...

אשר על כן, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: 30 ימי מאסר בפועל שירוצו בעבודות שירות בבית חולים לניאדו, ברח' דברי הימים 14, נתניה.

ב"כ המאשימה טוען לעונש: הנאשם הורשע בעבירות של נהיגה תחת השפעת משקאות משכרים, נהיגה בקלות ראש, נהיגה ללא רישיון נהיגה תקף, ושימוש ברכב ללא פוליסת ביטוח.

6 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים, והתנאי הוא שהנאשם לא יעבור עבירה של נהיגה בזמן פסילה, ו/או נהיגה בשיכרות, ו/או עבירה לפי תקנה 26 לתקנות התעבורה על חלופותיה.

...

בנסיבות אלה, ובשים לב לעובדה, שהעבירות נעברו לפני כ-8 שנים, סבורני, כי יש להקל בעונשו של הנאשם, מטעמי שיקומו.

אשר על כן, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: 9 חודשי פסילה בפועל.

יחד עם זאת, לגופו של עניין, סבורים אנו, שיש להתערב בגזר-דינו של בית-משפט קמא בכל הנוגע לאורך תקופת הפסילה בפועל (24 חודשים) של רישיון הנהיגה, שקבע בית-משפט קמא בגזר-דינו מיום 13.11.19, וזאת בשים לב לפער הניכר הקיים בין העבירה של נהיגה בשיכרות: סעיף 62 (3) של פקודת התעבורה, בהתאם לכתב האישום המקורי, לבין העבירה של נהיגה תחת השפעת משקאות משכרים לפי תקנה 26 (2) של תקנות התעבורה, בהתאם לכתב האישום המתוקן.

...

בשים לב לכל אלה החלטנו להעמיד את תקופת הפסילה בפועל על תשעה חודשים וממנה תנוכה תקופת ששת חודשי הפסילה שאותה הספיק המערער לרצות בהתאם לגזר הדין הראשון.

התוצאה מכל האמור לעיל היא, שאנו מקבלים את הערעור חלקית, במובן זה שחלף תקופת פסילת רישיון הנהיגה בפועל שקבע בית משפט קמא בגזר-דינו מיום 13.11.19 אנו מורים בזאת, שהמערער ייפסל מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של תשעה חודשים בפועל, וממנה יש להפחית את ששת חודשי הפסילה בפועל שהמערער כבר ריצה בהתאם לגזר הדין הקודם מיום 4.1.2017.

אנו מורים למערער להפקיד את רישיון הנהיגה שלו במזכירות בית-משפט השלום בעכו (ת"פ 18959-06-15) לא יאוחר מיום שלישי 3.3.2020 שעה 12:00 בצהרים.

כפי שנקבע שם: "כדי למנוע ויכוח בשאלה, אם כמות אלכוהול פלונית היא שהופכת אדם לשיכור, קבעו, כי אמת המידה של התקנות יש בה, בכל מקרה, כדי להוות הנחה החלטית לכך, כי מי שיש בו רכוז של אלכוהול במידה העולה על מה שקבוע בתקנות התעבורה נחשב לעולם לשיכור לצורכי הגדרת העבירות לפי סעיף 62(3)- ותקנה 26 נבחנת לפי אותה מידה- ולצורכי הוראותיו של סעיף 64ב לפקודה הדן כאמור... בהגדרתו של המושג "שיכור"..

כך שגם הוראות תקנה 26 לתקנות התעבורה המתייחסת לנהיגה תחת השפעת משקה משכר נכללת תחת הגדרת המושג "שיכרות". בהתאם, כתב האישום אשר הוגש כנגד התובע בגין עבירה זו נופל תחת הסייג לתחולת ביטוח ההגנה המשפטית.

...

לטענת הנתבעות, בהתאם להוראת סעיף 15.3 לתנאים הכלליים של הפוליסה תנאי ל"ביטוח הגנה משפטית" הוא שעל המבוטח להודיע למבטח בכתב "מיד עם קבלת כתב האישום". התובע לא עמד בתנאי זה ועל כן יש לדחות את התביעה.

לסיכום: סיכומם של דברים, מצאתי כי בענייננו אין תחולה לביטוח ההגנה המשפטית ובהתאם דין התביעה להידחות.

על כן התביעה נדחית.

יחד עם זאת נקבע, כי יש להרשיע את המערער בעבירה של נהיגה תחת השפעת משקאות משכרים לפי תקנה 26(2) לתקנות התעבורה (להלן: העבירה של נהיגה תחת השפעת משקאות משכרים) וזאת נוכח ריח חזק מאוד שנדף מפיו של המערער עת עוכב כמפורט בדו"ח ההזמנה לדין (ת/7); ועוד, כמצוין בדוח הפעולה באכיפת איסור נהיגה (ת/8), היתנהגות המערער הייתה רדומה והוא ניכשל במבחני המאפיינים בכך שעמידתו לא הייתה יציבה והוא היתנדנד, ובהליכתו על קו המערער לא הצליח להצמיד את העקב לבוהן וגם במבחן הבאת האצבע לאף המערער היתנדנד והחטיא את האף.

...

סמכות זו נתונה לביהמ"ש ובמקרה זה אני סבור כי הפעלתה הייתה נכונה ואף מדויקת, שכן המדובר בעבירות דומות עד מאוד וביניהן קיים מתחם חפיפה עובדתי רחב וזיקה עניינית ממשית.

מסקנה זו זוכה לחיזוק מחומר החקירה שהסניגור קיבל לידיו וממנו עולה בבירור כי מפיו של המערער נדף ריח של אלכוהול, האחרון הודה כי שתה אלכוהול לפני נהיגתו, התרשמות השוטר כי המערער היה רדום והתנדנד בעמידתו וגם נכשל במבחן המאפיינים.

לאור האמור, אני מורה על דחיית הערעור על שני חלקיו.