תקנה 26 האפשרות להפרדה בין סעדים בבית הדין לעבודה

הכרעה תקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) תשנ"ב 1991 [להלן: "התקנות"] קובעות בסעיף 26 כך: 26.

על פי הפרשנות המקובלת בבתי הדין לעבודה, סעדים שמקורם בתקופת עבודה אחת, הגם שהם עשויים לנבוע מדברי חקיקה שונים ומגוונים (כמו גם הסכמים קבוציים / צוי הרחבה או הסכמים אישיים) מקומם ככלל להתברר בהליך אחד ,ולא להיות מפוצלים בין מספר הליכים (ראה י. לובוצקי סדר הדין בבית הדין לעבודה מהדורה חמישית 2016 – פרק 10).

אשר על כן, אין לשלול את האפשרות כי בית הדין ימצא כי פיצול עילות וסעדים יביא תועלת מקום שמדובר בתובענה יצוגית.

שתי עילות התביעה שבית הדין מתבקש לאשר את ההפרדה ביניהן נשענות על תשתית עובדתית דומה.

...

לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה מצאתי כי דין הבקשה להדחות וטעמי הם כדלקמן: עיקר העובדות הצריכות לעניין הן כדלקמן הנתבעת היא חברה שעיסוקה בהפצה של עיתונים ודברי דואר למנויים.

אשר על כן הבקשה לפיצול סעדים נדחית.

משנדחתה הבקשה, המבקש ישלם למשיבה הוצאות משפט בסך 2,000 ₪.

בקשת התובעת לגילוי מסמכים ספציפיים התובעת הגישה בקשה לגילוי מסמכים ספציפיים לפי סעיף 46 (א) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) התשנ"ב -1991 הקובע כדלקמן: "בית הדין רשאי ליתן צו למסירת פרטים נוספים, ולבקשת בעל דין אף לגילוי או לעיון במסמכים, אם היה סבור שיש בכך צורך כדי לאפשר דיון יעיל או כדי לחסוך בהוצאות". תכליתה המרכזית של התקנה היא לסייע בחשיפת האמת בהליך המשפטי ולייעל את הדיון בכדי לאפשר לצדדים להתדיין 'בקלפים גלויים' כאשר נקודת המוצא ביחס לגילוי מסמכים היא של גילוי מירבי ורחב ככל האפשר של מידע רלבאנטי.

משכך טוענת התובעת כי על פי כל מבחני הפסיקה יש לראותה כעובדת הנתבעת 1 ולהפריד בין תפקידה כעובדת ובין היותה בעלת שיעור אחזקה זניח כבעלת מניות.

המסמכים שנתבקשו בסעיף 6 - תלושי שכר של הנתבעות 1,2 לשנים 2016-2020: בכתב התביעה אין כל טענה הנוגעת לשכר הנתבעות 1,2 ולא נתבע כל סעד בעיניין זה. משכך אין בידי לקבל את טענת התובעת כי די בכך שהנתבעות 1,2 הן בעלות המניות אשר גייסו את התובעת לעבודה כדי להורות על גילוי כל תלושי שכרן החל משנת 2016 ועד לשנת 2020 במסגרת הליך זה. המסמכים שהתבקשו בסעיף 7 – דוחות מאזן בוחן של הנתבעת 1 ודוחות רווח והפסד לשנים 2016-2020: מעיון בכתב ההגנה עולה כי טענתן המרכזית של הנתבעות היא כי לתובעת לא שולם שכר עבודה בשל מצבה הפינאנסי של הנתבעת 1.

...

בהקשר זה מקובלת עלי טענת הנתבעות כי ככל שהתובעת מבקשת לקבל מסמכים בכובעה כבעלת מניות בנתבעת 1 הרי שעל פנייתה לנתבעת 1 להיעשות בדרכים שנקבעו לכך בחוק החברות, התשנ"ט – 1999 ולחילופין לפנות לערכאות המתאימות לכך.

לפיכך הבקשה לגילוי המסמכים שנתבקשו בסעיפים 9-20 נדחית, למעט דוח רווח והפסד כמפורט בסעיף 13 לעיל.

סוף דבר הבקשה לגילוי מסמכים מתקבלת בחלקה והבקשה למחיקת הנתבעות 2,3 מכתב התביעה נדחית, כמפורט לעיל.

התובעים טענו כי הנתבעת 1 היא חברה משפחתית ובהתאם לפסיקת בית הדין הארצי, ניסיון החיים מלמד כי בחברה כזו הסיכוי לעירוב נכסים וטשטוש הקו המפריד בין טובת החברה לטובת המשפחה הוא גדול יותר.

המתוה המשפטי: תקנה 44 לתקנות מסמיכה את בית הדין למחוק תביעה על הסף מחוסר עילה.

בית הדין הארצי קבע בע"ע(ארצי) 408/07 מדינת ישראל – משה כהן (13.2.2008) (להלן – פס"ד כהן) כי - "הלכה מושרשת היא, כי סעד המחיקה על הסף הוא סעד קצוני ובית הדין אינו נוקט בו אלא במקרים חריגים. בתי הדין לעבודה נוהגים בזהירות יתרה בבואם להכריע בבקשה למחוק תביעה על הסף ומעדיפים להורות על בירור העניין לגופו, על פני סילוק התביעה על הסף. כדברי חברי הנשיא סטיב אדלר "בבתי הדין לעבודה מחיקה על הסף אינה יכולה ואינה צריכה לשמש דרך המלך ויש להכריע במחלוקת לגופו של עניין" (ראו גם כל המובאות בס' 11 לפס"ד כהן).

מכל המפורט עולה כי כתבי התביעה כוללים עילות תביעה מפורטות וברורות, אשר ככל שיוכחו אפשר שיקנו לתובעים הסעדים הנתבעים על ידם.

...

התובעים טענו כי הבקשה לא נתמכת בתצהיר ועל כן דינה להידחות על הסף.

(ד) רשות כאמור בתקנת משנה (ג) אפשר ליתן ללא תנאי, ואפשר להתנותה בתנאים ככל אשר ייראה לבית הדין.

עם זאת, "למרות שרצוי שמלוא הסעדים ירוכזו בהליך אחד, אזי כל עוד אין מדובר בעילת תביעה אחת ובסעדים אחדים, אין חלות הוראות תקנות 26(ב), 26(ג) לתקנות בית הדין...ולא נידרש כלל היתר לפיצול סעדים" (בר"ע (ארצי) 48331-05-18 מלם- תים בע"מ- פרידה דוד (מיום 29.6.2018)(להלן- ענין תים); י' לובוצקי סדר הדין במשפט העבודה פרק 10 עמ' 23 (מהדורה חמישית, 2016).

ובמה דברים אמורים? בכתב התביעה קיימת הפרדה בין סעדים אכיפתיים כדוגמת צו קבוע המורה לנתבע לא לעשות כל שימוש במידע המסחרי וצו קבוע המורה לנתבע לא להתחרות בתובעת לבין סעדים כספיים, בדמות פיצוי בגין גזל סוד מסחרי (ללא הוכחת נזק) בסך 100,000 ₪ ופצוי בגין הפרת חובות אמון ותום הלב על סך 200,000 ש"ח. פיצוי בגין גזילת לקוחות טרם כומת.

...

בעניין איפראימוב הדגישה כב' השופטת גליקסמן כי "44. התקנה מבחינה בין שני מצבים: מצב ראשון – מוסדר בתקנה 26(א) לתקנות, מתייחסת למצב בו הסעד הנתבע בגין עילת התביעה הוא אחד, והתובע מוותר על חלקו. דהיינו הויתור אינו על סוג של סעד (כגון במקרה של פיטורים שלא כדין – תביעה לאכיפה בלבד תוך ויתור על הסעד של פיצוי על פיטורים שלא כדין), אלא על חלק מאותו סעד, או במילים אחרות – על חלק מכמות הסעד. כך, תובע יכול לטעון כי הוא זכאי לפיצוי בגין הפרת חוזה בשיעור מסוים, אולם משיקולים שונים, כגון שיקולי אגרה, מעמיד את תביעתו על סכום נמוך יותר. תקנה 26(א), כמקבילתה תקנה 44 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 חלה על פיצול אותו סעד, ובמקרה כזה הויתור על חלק מהתביעה או פיצולו אינו ניתן לריפוי אף ברשות בית המשפט. מצב שני – מוסדר בתקנות 26(ב), 26(ג) ו- 26(ד), שבו בגין אותה עילת תביעה ניתן לתבוע סעדים אחדים שונים זה מזה – כגון אכיפה או פיצויים – שאז תובע יכול לקבל מבית הדין היתר לפיצול סעדים." דא עקא, סבורני כי פיצוי כספי בגין גזילת לקוחות וגזל סוד מסחרי נובע מאותה עילה במובנה הרחב (עניין תים; עניין איפראימוב) - עילת גזל סוד מסחרי והנובע הימנה.

אשר על כן, ליבת הבקשה לפיצול סעדים נדחית; שכן לגבי לפגיעה במוניטין ובשמה הטוב של התובעת אגב זליגת מידע של לקוחות התובעת היא לא נדרשה להגיש היתר לפיצול סעדים.

עיון בסעיף המקנה לבית הדין סמכות להעניק צוים מכוח החוק מחזק מסקנה זו, לפיה החוק מכיר בזיקה בלתי ניתנת להפרדה בין פעילותו של העובד לחשיפת שחיתות ואי סדרים, לבין ההגנה הנתנת לעבודתו בפועל.

בעיניין זה קובע סעיף 3(א)(2) לחוק, בין היתר, כי בית הדין מוסמך "ליתן צו מניעה או צו עשה, לרבות צו המבטל פיטורין או צו המורה על העברת העובד למישרה מתאימה אחרת, אם ראה שהענקת פיצויים בלבד לא תהא צודקת; בבואו ליתן צו לפי סעיף זה, יביא בית הדין בחשבון, בין היתר, את השפעת הצוו על יחסי העבודה במקום העבודה ואת האפשרות שעובד אחר ייפגע....". לכלל האמור יש להוסיף, כי יש ממש אף בטענת חוסר הסמכות אותה העלו המבקשות.

ממילא נזכיר כי בקשה לפיצול סעדים, ככל שתדרש, ניתן להגיש גם בעת הגשת התביעה הנוספת ככל שתבחר המבקשת להגישה בעילות אחרות, מצב בו אין אף רלוואנטיות לבקשת פיצול בעת הזו (ר' תקנה 26(ג) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב-1991).

...

אמנם, נכון הוא כי הפרקליטות אף היא אחת מזרועות המדינה, אולם אין בכך כדי להביא למסקנה כי היא "המעסיק" של המשיבה לצורך תחולת החוק או "ממונה מטעם המעסיק", המוגדר בחוק ההגנה כ"מי שממונה מטעם המעסיק על ענייני עבודה של עובד מסוים או של כלל העובדים".

עיון בסעיף המקנה לבית הדין סמכות להעניק צווים מכוח החוק מחזק מסקנה זו, לפיה החוק מכיר בזיקה בלתי ניתנת להפרדה בין פעילותו של העובד לחשיפת שחיתות ואי סדרים, לבין ההגנה הניתנת לעבודתו בפועל.

מתן אפשרות כזו תפתח את הפתח לכל עובד מדינה אשר נתבע בנזיקין והמדינה החליטה שלא לייצגו או לא להעניק לו חסינות לפתוח ב'מסלול עוקף' מכוח חוק ההגנה על עובדים על מנת לזכות בצווים אותם הוא מעניק, באופן שלטעמנו אינו מתיישב עם לשון ותכלית החוק עליהן עמדנו לעיל.