תקנה 241(ג1) לתקנות סדר הדין האזרחי: הגשת בקשה

בהתאם לתקנה 241(ג1) לתקנות סדר הדין האזרחי, מבקש רשאי להגיש תשובה לתגובת המשיב, וכשמה כן היא – עליה להתייחס באופן ישיר לתגובה שהוגשה מטעם המשיב, ואין היא מהוה שיפור מקצים של הבקשה המקורית.

...

כל קביעה אחרת תביא למצב בו בית המשפט ייתן החלטתו על בסיס עילות חדשות שלהן המשיב בבקשה המקורית לא התייחס, בהעדר זכות לעשות כן. משהליך שיפוטי הינו שוויוני בין בעלי הדין, אלא בחריגים הקבועים בדין (חיסיון, דו"חות חוקר, וכד'), אין בידי לקבל נסיון "שיפור המקצים" במסגרת התשובה לתגובה, תוך פגיעה בזכויות הדיוניות של הצד שכנגד.

נוכח כל האמור, מסקנתי היא כי דין הבקשה להידחות.

המבקשות תשלמנה הוצאות הבקשה בסך 1,500 ₪ למשיבים, תוך 30 יום מהיום, שאם לא כן ישאו ריבית והצמדה כדין.

אכן, כפי שקבע חברי השופט [כתוארו אז] א' איטח בהילכת אבו גריבאן (בר"ע (ארצי) 29351-01-15 אבו גריבאן – מנדל (14.4.2015)) יש להחיל גם בבית הדין לעבודה את הכלל הקבוע בתקנה 241 (ג1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 בדבר זכות המבקש להגיש את תגובתו לתשובת המשיב.

...

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בבקשה ובכלל חומר התיק, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות אף ללא קבלת תשובת העירייה.

לפיכך, "גם כאשר מתבקשת המסקנה, שראוי היה לנהוג דרך דיונית אחרת, אין בכך עדיין כדי להצדיק את התערבותה של ערכאת הערעור בהליך הדיוני המתואר" (ר"ע 457/83 Ohio Medical Products Division of Reduction Company, Inc נ' קופת חולים של ההסתדרות הכללית, פ"ד לז(4) 309, 312).

סוף דבר – בקשת רשות הערעור נדחית.

ביום 19.6.2016, ובטרם חלף המועד הקבוע בתקנה 241(ג1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות) להגשת תגובת המבקשת לתשובת המשיבה, דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה בקבעו: "לאור העובדה שהנתבעת [המבקשת – צ.ז.] מצאה לנכון לצרף את הראיה המבוקשת לבקשה, בטרם הותר לה לעשות כן, ואף כללה את תוכנה בגוף הבקשה, ולאור כך שלא צורף תצהיר לאימות העובדות הכלולות בבקשה, במיוחד בשלב בו הוגשה, הבקשה נדחית". יומיים לאחר מכן, הגישה המבקשת בקשה לביטול ההחלטה האמורה, בטענה כי זו ניתנה בטרם חלף המועד להגשת תגובתה לתשובת המשיבה.

...

ביום 19.6.2016, ובטרם חלף המועד הקבוע בתקנה 241(ג1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות) להגשת תגובת המבקשת לתשובת המשיבה, דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה בקבעו: "לאור העובדה שהנתבעת [המבקשת – צ.ז.] מצאה לנכון לצרף את הראיה המבוקשת לבקשה, בטרם הותר לה לעשות כן, ואף כללה את תוכנה בגוף הבקשה, ולאור כך שלא צורף תצהיר לאימות העובדות הכלולות בבקשה, במיוחד בשלב בו הוגשה, הבקשה נדחית". יומיים לאחר מכן, הגישה המבקשת בקשה לביטול ההחלטה האמורה, בטענה כי זו ניתנה בטרם חלף המועד להגשת תגובתה לתשובת המשיבה.

לפיכך טוענת המשיבה, כי הבקשה דנא מהווה שימוש לרעה בהליכי משפט, ועל כן דינה להידחות.

בהמשך, טוענת המשיבה באריכות ביחס לבקשת המבקשת להוספת הראיה החדשה, ומעלה טיעוניה מדוע לא היה מקום להיעתר לה. דיון והכרעה לאחר העיון בבקשה ובתשובה לה, ובהתאם להסכמת הצדדים, החלטתי לדון בבקשה כאילו ניתנה רשות לערער והוגש ערעור על-פיה.

דין הערעור להתקבל באופן חלקי, כפי שיובהר להלן.

נוכח האמור, החלטתי לדון בבקשה כאילו ניתנה רשות והוגש ערעור ולקבל את הערעור במובן זה שהחלטות בית המשפט המחוזי מימים 19.6.2016 ו-7.7.2016 תבוטלנה, ובית המשפט המחוזי ישוב ויידרש לבקשת המבקשת להוספת ראיה, גם בהתחשב במה שייאמר בתגובת המבקשת לתשובת המשיבים לבקשה, תגובה אשר תוגש לו במועד שייקבע על ידו.

ביום 10.9.2012 הגישה המבקשת בקשה לביטול פסק הדין, וביום 30.7.2012 החליט בית משפט השלום לדחותה, וזאת לפני שחלף המועד להגשת תשובה לתשובה מטעם המבקשת לפי תקנה 241(ג1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות).

...

החלטות בבקשות אחרות אינן מאריכות את המועד להגיש ערעור או בקשת רשות ערעור; ומשהוגש הערעור ביום 5.11.2012 בלא שהוגשה בקשה להארכת מועד, דין הערעור להידחות.

לאחר שעיינתי בבקשה (שאליה צורפו רק ההחלטות של הערכאות הקודמות), ולאחר שעיינתי, באמצעות מערכת "נט המשפט", גם בכתבי בית הדין ובנספחיהם, באתי למסקנה שדין הבקשה להידחות.

הבקשה נדחית אפוא.

לאחר עיון בבקשת רשות העירעור הגעתי למסקנה ולפיה דינה להדחות אף ללא צורך בתשובה וזאת מהנימוקים כדלקמן: א) באשר להחלטת בית משפט להתיר הגשת תגובה לתשובה: לפי תקנה 241 (ג1) לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד – 1984, היתה זכות מוקנית להגשת תגובה לתשובה לבקשה בכתב.

...

לאחר עיון בבקשת רשות הערעור הגעתי למסקנה ולפיה דינה להידחות אף ללא צורך בתשובה וזאת מהנימוקים כדלקמן: א) באשר להחלטת בית משפט להתיר הגשת תגובה לתשובה: לפי תקנה 241 (ג1) לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד – 1984, היתה זכות מוקנית להגשת תגובה לתשובה לבקשה בכתב.

לאחר ששקלתי בדבר, מסקנתי היא לא כדברי זה ולא כדברי זה. לשיטתי, הן שיקולי 'אקס-פוסט', הן שיקולי 'אקס-אנטה', תומכים בכך שעד המזוהה עם צד אחד ונקרא להעיד על-ידי יריבו, יֵחקר תחילה בחקירה נגדית על-ידי בא-כוחו של מי שזימנוֹ לעדות, ובהמשך יֵחקר בחקירה חוזרת, במתכונת של חקירה ראשית בלבד, על-ידי בא-כוחו של הצד שעמו הוא מזוהה.

לסיכום: א) לאור האמור לעיל, נדחית בקשת רשות הערעור.